סקירה גיאופוליטית עולמית וקצת על הפיכה מקומית – פרק מיוחד לכבוד שנה לפודקאסט | פרק 17

תקציר:

היום, 15 בפברואר 2023, מלאה בדיוק שנה לעלייתו לרשת של הפודקאסט 'מגרש עולמי'. שנה שבמהלכה כתבתי והצגתי שישה עשר פרקים בנושאים גיאופוליטיים ועולמיים. לכבוד יום ההולדת הזה, החלטתי לעשות פרק שיסכם את המצב העדכני בנוגע לאותם נושאים שדנתי בהם, בראשם כמובן הפלישה של רוסיה של פוטין לאוקראינה, וכן צפון קוריאה והנשק הגרעיני שבידה, סין, משבר האקלים, מהפיכת הבינה המלאכותית והשפעתה על הגיאופוליטיקה העולמית ולסיום גם על ההפיכה המשטרית המתרחשת בישראל.

תוכן הפרק:

מלחמת רוסיה באוקראינה

בעוד מספר ימים תימלַא שנה לפלישת רוסיה לאוקראינה. לפני שנה בדיוק, ב-15 בפברואר 2022, העליתי לרשת את הפרק הראשון בפודקאסט 'מגרש עולמי'. זה היה בעקבות מספר חודשים בהם צבא רוסיה צר על אוקראינה לאחר שפוטין השתכנע שוולודימיר זלנסקי פנה באופן סופי אל המערב ונטש כל כוונה למימוש כזה או אחר של ההסכמים שנקראים פרוטוקולי מינסק , בטח לא על פי הפרשנות הרוסית. הערכתי בפרק ההוא שפוטין יפלוש בסופו של דבר לאוקראינה ושהוא איננו רק מאיים איומי סרק. מניתי שבע סיבות לכך שלדעתי הוא לא ירפה, אך ציינתי שלדעתי הסיבה העיקרית לפלישה הינה גיאופוליטית: רצונה של רוסיה להשיג מעבר יבשתי רחב, רצוף ונוח אל הים השחור, שמאפשר לה יותר אפשרויות מבחינת מסחר וגמישות תגובה צבאית ימית. הסברתי את הבעיה שיש לרוסיה הקשורה בחוסר הגישה שלה לימים חמים שאינם קפואים בחלק מהשנה. לכן הערכתי אז שגם אם כחלק מהפלישה יגיע הצבא עד קייב, הוא בסופו של דבר ייסוג מעיר הבירה, אך מחבלי מזרח אוקראינה ודרומה הוא כבר לא ייסוג.

תשעה ימים אחר כך, ב-24 בפברואר, פלש צבא רוסיה לאוקראינה, במתקפה שהחלה בו זמנית מצפון וממזרח אוקראינה.

 צבא רוסיה הופתע ממידת ההתנגדות העזה, היכולת והנחישות של צבא אוקראינה. כמו כן למד העולם כולו עד כמה הצבא הרוסי הגדול הזה איננו מתוחכם ואיננו כה חזק כפי שחשבו חלק מהפרשנים הצבאיים. למשל, היה לצבא הזה כשל גדול בכך שלא לקחו בחשבון ששיירות הטנקים הארוכות שעושות דרכן אל הבירה קייב חשופות להפצצות מהאויר. עוד דוגמה היא שלא לקחו בחשבון את מערך ההגנה האוירית של אוקראינה ואת מגבלות התנועה החופשית של מטוסי הקרב של רוסיה. כך נבלמה ההתקפה מצפון על עיר הבירה והצבא הרוסי נסוג מהשטחים שפלש אליהם שם. במזרח אוקראינה לעומת זאת, למרות ההתנגדות העזה, היו לצבא רוסיה הצלחות הרבה יותר משעותיות. בעצם הוא כבש את רוב שטחי חבל דונבאס, הכוללים את דונייצק ולוגנסק, אזורים בדרום אוקראינה על גדת הים השחור, וחלקים המחברים בין איזורים אלה.

העולם הדמוקרטי בראשות ארצות הברית הגיב בזעם ומחאה כנגד ההפרה הבוטה הזאת של הסדר העולמי על ידי רוסיה. סנקציות כלכליות הוטלו מיד עליה, כמנהג המערב כל פעם שאינו חפץ להשתתף בפועל במלחמה כלשהי כנגד מדינה שמפרה את הסדר העולמי. לפעמים הסנקציות האלה עוזרות, בדרך כלל רק באופן חלקי ביותר. בין הסנקציות שהוטלו על רוסיה היה גם ניתוקם של מספר בנקים ומוסדות פיננסיים רוסיים ממערכת התשלומים הבינ-בנקאית סוויפט. בפרק השלישי של 'מגרש עולמי' הסברתי מהי מערכת הסוויפט ואיך גם רוסיה וגם סין פועלות כבר מספר שנים, אמנם בהצלחה חלקית ביותר, לעקוף אותה.

מבחינת סיוע בפועל, נזהר המערב מאד מלספק לפוטין סיבות להפעיל נשק גרעיני, גם אם רק טקטי, כפי שהוא עצמו וגורמים בצבא הרוסי איימו לבצע לא פעם. פוטין משתמש באיום הזה, שכמובן אין לזלזל בו, כדי להרתיע כל מדינה שהיא מלבוא לעזרתה של אוקראינה באופן פעיל או לספק לה נשק שמאפשר תקיפה בעומק רוסיה. משום כך הנשק שמספק המערב לאוקראינה הוא מאד מוגבל בהיקפו, בעוצמות, ובטווחים אליהם הוא יכול להגיע. צריך להבין שפוטין איננו יכול להרשות לעצמו להפסיד במלחמה הזאת, ועלול להשתמש בנשק גרעיני, אם כי לא ימהר לעשות זאת. בפרק 13 של מגרש עולמי שעלה לרשת ב-6 באוקטובר בשנה שעברה הסברתי מהו נשק גרעיני לסוגיו והתייחסתי לנקודה אם ומתי עלול פוטין להשתמש בנשק גרעיני באוקראינה.

במקביל ללחימה באמצעים הקונבנציונאליים, השתמשה רוסיה בלוחמת סייבר כדי לנסות ולפגוע בתשתיות שונות של אוקראינה ולפעמים גם של מדינות שתומכות בה. רוסיה פיתחה יכולות אלה במשך שנים. בפרק השני של מגרש עולמי הסברתי מהו סייבר התקפי ומה היכולות של רוסיה בתחום הזה. עם הזמן התברר שההישגים של רוסיה עם האמצעי הזה אינם בסדר גודל שיכול להכריע מערכה. בכל זאת היו לרוסיה הישגים לא רעים בתחום הזה. בימים הראשונים ללחימה הם הצליחו לשתק מערכות תקשורת אזרחיות וצבאיות של אוקראינה, לשבש מערכות מיחשוב וכן לפגוע בפעילותם של מרכזי השליטה והבקרה של צבאה. על פי חברת אבטחת הסייבר סימנטק ומחלקת הסייבר של מייקרוסופט, הצליחו הרוסים לשתק את מערכות התקשורת הלוויינית של אוקראינה, זו הסיבה שמאוחר יותר עבר הצבא האוקראיני להשתמש במערכות התקשורת הלויינית של חברת סטארלינק האמריקאית שבבעלות אילון מאסק. ההאקרים הרוסיים הצליחו לזרוע כאוס רב והיו מצליחים הרבה יותר גם בהמשך אילולא סיפקה ארה"ב לאוקראינה אמצעי הגנת סייבר. מלחמת הסייבר הרוסית כנגד אוקראינה נמשכת כל יום והיא איננה נטולת הצלחות.

מבחינת הלחימה בשטח, המצב היום הוא שרוסיה מחזיקה ברוב שטחי חבל דונבאס שרצתה לכבוש במזרח וכן שטחים בדרום אוקראינה. אלא שנראה שרוסיה מתכננת תקיפה מאסיבית נוספת כדי להשלים את כיבוש חבל דונבאס כולו, מטרה שאוקראינה הצליחה לשבש ולהאיט. בסופו של יום האסטרטגיה של פוטין היא להביא את אוקראינה  לתהליך של משא ומתן כשהיא על הברכיים, כשהיא מוכנה לוותר על חלקים משטחיה. לשם כך רוסיה קיוותה להרוג או לשבות את זלנסקי העקשן או לגרום לו לברוח מהמדינה, ולשים שליט אחר תחתיו. בשום שלב לא ויתר פוטין על כוונתו להרוג או להסיר את זלנסקי. אלא שרוסיה כשלה בינתיים בכוונה הזאת. מכיוון שזלנסקי חי ובועט, ומצהיר כל יום מחדש שלא יוותר על אף שעל מאוקראינה, ועל פי משאלי דעת קהל אף זוכה לתמיכה רחבה להשקפה זאת, נוקט פוטין מלחמת התשה אכזרית כנגד אוקראינה הכוללת פגיעה באיזורי אוכלוסיה והשמדה שיטתית של תשתיות כולל של רשת החשמל של אוקראינה, זאת כדי לשבור את רוחה ואולי אף לרסק את יכולתה של המדינה הזאת לתפקד, במקביל ללחימה בשטח, שכרגע נמצאת ב-Pause עד סיום החורף. למרות שאוקראינה מערפלת את המידע לגבי מידת הפגיעות של העורף שלה, כמו של יכולותיה הצבאיות שנשארו לה, קשה לדעת עד כמה רוסיה קרובה לשבור אותה. לא מן הנמנע הוא שהיום הזה לא רחוק.

בפרק שעלה ב-21 ביולי בשנה שעברה, ונושאו היה 'כיצד תסתיים המלחמה באוקראינה', הערכתי שיהיה לחץ בינלאומי נסתר על אוקראינה להגיע למשא ומתן עם רוסיה ולהסכים לויתורים טריטוריאליים כדי להביא סוף למלחמה הזאת שפוגעת בעקיפין באירופה ובשאר העולם. הערכתי שאירופה לא תעמוד במשבר האנרגיה שכפה עליה פוטין, ושהחורף הקר יגרום לדעת הקהל באירופה לשנות כיוון. הערכתי גם שפוטין ישדר שהוא מוכן למשא ומתן כאשר ישיג את מטרותיו בשטח, כנראה עוד לפני סוף שנת 2022. לגבי החלק הראשון טעיתי. אירופה הצליחה למצוא תחליפים לגז הרוסי, והחורף הקל יחסית עזר לה לעמוד במחירים הגבוהים של האנרגיה. גם דעת הקהל המשיכה להיות אוהדת את הסנטימנט האוקראיני. לגבי החלק השני, מוכנותו של פוטין למשא ומתן, זו עדיין לא הגיעה כיוון שלא הוא ולא שאר העולם צפו את העמדה הנחושה והעיקשת של אוקראינה להילחם עד המטר האחרון. היו לצבא האוקראיני הישגים לא רעים בדחיקה חזרה של הצבא הרוסי מאיזורים שכבש, אם כי רק בשוליו, אך מספיק כדי לבלום את כיבושו של כל חבל דונבאס.

בינתיים השתרש בארה"ב ובמערב הרעיון הגורס שרק תבוסה של רוסיה הינה פתרון שבא בחשבון, אבל מצד שני נזהרים מלתת לאוקראינה עזרה צבאית פעילה ונשק רחוק טווח. צריך לאמר את האמת, אוקראינה לא באמת נחשבת לנכס חשוב למערב וקיים החשש מפני הסלמה שתביא את הרוסים לשימוש בנשק גרעיני ו/או לסיטואציה שתגרור מדינות נוספות למלחמה. כך יוצרים קפאון ומשאירים את השליטה בידיים של פוטין. רוסיה ממשיכה במלחמת ההתשה שלה, ומבצרת את הישיגיה בשטחים שכבשה כדי להחזיק בהם ויהי מה. ישנן הערכות שרוסיה מתכננת מתקפה צבאית חדשה כבר החודש, חודש פברואר, או לקראת התקרבות האביב, כדי להשלים את כיבוש דונבאס. יש גם הערכות שצבא אוקראינה מתכננן התקפה שכנגד, כולל נסיון לכבוש מחדש את חצי האי קרים. מכיוון שישנו ענן ערפל מכוון לגבי מידת היכולות שנשארו לצבא אוקראינה, אם כי ידוע שאין לו רזרבות של כוח אדם בשונה מרוסיה ושהוא מקבל מעט מדי נשק מתקדם, קשה לאמר עד כמה יהיה מסוגל באמת למתקפה יעילה שכזאת. אוקראינה התבשרה לאחרונה על הכוונה להעביר לה טנקי לאופרד גרמניים ואף על הסרת ההתנגדות האמריקאית לתת לה מטוסי קרב. אלא שהמטוסים שאוקראינה זקוקה להם הם מהסוג שיכול לתמוך בתקיפות מהקרקע, לא בהכרח מסוג המטוסים שיש לאיזו ממדינות אירופה להעביר לה, כמו כן נדרש מימון נדיב במיוחד להעברה כזאת. גם אם יתגברו על המכשולים האלה, ציודה של מדינה במטוסי קרב מסוג שאין לה עדיין הוא תהליך שיכול לקחת חודשים רבים עד מספר שנים. לא בטוח שזה היה רלוונטי למלחמה הזאת.

לסיכום, יש פה מצב בו שני מנהיגים נחושים להמשיך ולהילחם ולא לוותר. פוטין שלא ייתן שסיפור הפלישה לאוקראינה יהפך לסיפור כשלון שלו, וזלנסקי שלא ייתן שסיפור החלטתו לסגת מהסכמי מינסק ולא לותר אל אף שעל בחבל דונבאס יתגלה כהחלטה לא נכונה. כך נכונו לנו כנראה עוד חודשים של לחימה. בינתיים נהרגים אזרחים רבים באוקראינה, ואוקראינה עלולה להגיע למצב הרס כה טוטאלי עד שיהיה לה קשה ביותר להשתקם כאשר תסתיים הלחימה באופן כזה או אחר.  המתיחות העולמית שהסכסוך הזה גורם מחלחלת גם לאיזורים אחרים, כולל לתחרות בין סין לארה"ב, הכלכלה העולמית נפגעת, ומדינות העולם השלישי סובלות רעב הולך וגדל. דעת הקהל העולמית לא מאפשרת לאף מנהיג של המערב להציע בגלוי אפשרות של פתרון באמצעות משא ומתן או הסדרה בינלאומית, וכך אנו נשארים עם סכסוך מדמם כל כך קשה.

לגבי הדרך בה הוא יסתיים, אני עדיין מעריך שזה יקרה בצורת הסדרה בינלאומית. הדבר היחיד שיכול לגרום שהסיום יהיה שונה הוא אם תקרה התרחשות קיצונית, כמו מותו או הסרתו של אחד המנהיגים.

____________

סין וכלכלתה

סין היא ללא ספק מדינה מעניינת ביותר ותפקידה על הבמה הבינלאומית רק הולך ומתחזק, למרות כל נסיונותיה של ארצות הברית לבלום את התהליך הזה. בראשון באפריל 2022 העליתי את הפרק הראשון בסדרה 'להבין את סין 2022'. הפרק הזה עסק ביחסים המיוחדים שיש בין המדינה סין לבין המפלגה שהקימה אותה ושולטת בה באופן דיקטטוּרי – המפלגה הקומוניסטית הסינית. הפרקים שבאו לאחר מכן עסקו בהיסטוריה הקרובה של סין, בהשקפותיה של סין לגבי העתיד כפי שמשתקפות בנאומיו של מנהיגה ומנהיג המפלגה הקומוניסטית שי ג'ינפינג, וכן עסקתי בשאלה האם סין מסוכנת לעולם החופשי כפי שטוענים פוליטיקאים וגנרלים רבים בעיקר בארה"ב. בפרק האחרון בסדרה ניתחתי את דבריו של שי ג'ינפינג בקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית שנערך באוקטובר, כדי להבין אם חלו שינויים בהשקפותיו. 

מאז חלפו עוד מים בנהרות סין, ושלוש שנים של סגרים נוקשים עקב מגיפת הקורונה הסתיימו להם ביום בהיר אחד, בעקבות הפגנות מחאה שהחלו להתעורר בסין ובעקבות הכרה שהבשילה בקרב שי ג'ינפינג ואחרים סביבו, שהפגיעה בכלכלה הסינית עקב אותם סגרים היא כבר קשה וממושכת מדי. סין לא באמת ערוכה להתמודד עם הקורונה ללא סגרים, זאת מכיוון שאין להם מספיק מיטות אישפוז, מספיק תרופות ובמיוחד מכיוון שג'ינפינג, עקב גאווה לאומית שהיא כרגיל מטופשת במו בכל מקום בעולם, לא הסכים לייבא חיסונים מבוססי mRNA מהמערב אלא להשתמש אך ורק בחיסונים סיניים מבוססי וירוס מוחלש. למרות זאת החליט שי להפסיק את הסגרים, ובהמשך גם לפתוח את גבולותיה של סין. הפגיעה באוכלוסיה המקומית, במיוחד באוכלוסיה המבוגרת היתה כנראה די גדולה, אך אין דרך לדעת בוודאות עד כמה, כיוון שסין, בהיותה דיקטטורה מלאה, הטילה איפול מלא על מספר המתים. נדרשו גם הפצרות רבות של ארגון הבריאות העולמי עד שהסכימה לחשוף מידע חלקי על הוריאנטים של וירוס הקורונה שהיו פעילים באותו זמן. אך האוכלוסיה ברובה נראה שקיבלה באנחת רווחה את השחרור ממדיניות הסגרים.

בכלל, על פי התבטאויותיו האחרונות של שי ג'ינפינג ואחרים בסביבתו החלה מגמה של חישוב מסלול מחדש במדיניותה של סין במספר תחומים. סין הפחיתה את כמות התמרונים סביב טאיוואן, הפסיקה להשמיע התבטאויות חריפות כנגד ארצות הברית והמערב, עשתה שינויים באיושם של דיפלומטים, למשל שגריר סין בארה"ב, לטובת מה שנראה כמו הפסקת מדיניות "לוחמי הזאב" האסרטיבית בדיפלומטיה העולמית, והכריזה שתמשיך לעודד ולהגן על השקעות זרות בסין. למרות שזה לא אופייני לסין, היא אף לא נקטה בינתיים כל צעדי תגובה כנגד תקנות הגבלת הייצוא של רכיבים מתקדמים וציוד לייצורם מארה"ב והיא אף חידשה את המסחר עם אוסטרליה תוך מהלכי חימום היחסים הדיפלומטיים איתה שהתערערו בתקופת הקורונה.

בבית פנימה, נוסף על הקלות הקורונה, הורידה המפלגה הקומוניסטית הסינית את הלחץ מעל חברות האינטרנט שלה ומנהליהם, מה שאיפיין את מדיניותו של שי ג'ינפינג בשנים האחרונות, ואשר נתפס במערב כנסיגה ממדיניות השוק החופשי בתוך סין.

אז יש לקוות שמה שאנחנו חווים כעת זו אכן התמתנות בלאומנות ובאסרטיביות הדיפלומטית הסינית אותה החלה לנקוט בתגובה לצעדים הכלכליים כנגד סין שנקט דואנלד טראמפ ונמשכים בעידן ביידן. יש סימנים רבים לכך ששי ג'ינפינג החליט לקחת כמה צעדים אחורה או לעשות איתחול מחדש לרבדים רבים במדיניות שלו מתוך הכרה שמה שעשה עד עתה לא עזר לסין. מאד ייתכן שהוא ינקוט כעת יוזמה כדי לחמם את היחסים עם ארה"ב למרות עמדתה שהופכת נוקשה יותר ויותר, וזאת כדי לנסות ולהנשים את תעשיית ההיי-טק הסינית שתלויה לפחות לעוד עשר שנים ברכיבים וטכנלוגיות אמריקאיות ומערביות.

בנוגע לצמיחה הכלכלית בסין באופן כללי, ראינו בשנה שעברה נתון צמיחה של 3.0 אחוזים שהוא הנמוך ביותר מאז 1976 אם לא מתחשבים בשנת הקורונה הראשונה 2020, והוא רק מעט יותר  ממחצית היעד של 5.5 אחוז שהציבה המפלגה הקומוניסטית בתחילת השנה. למול הצניחה הבלתי נשלטת של מגזר הנדל"ן בסין וכניסת חברות נדל"ן גדולות לחדלות פרעון, נקט הממשל הסיני מספר פעולות להגנה על הצרכנים הסיניים, על בנקים ומצד שני הוא מנסה לווסת את ההשקעות במגזר הזה. גם בתחום התשתיות כנראה שסין תרסן השקעות. כדי לקזז את הירידה הצפויה עקב כך בצמיחה הכוללת, הציבה הנהגת המפלגה את היעד של הגברת הצריכה המקומית. זהו צעד מתבקש ומיטב האנליסטים המאקרו-כלכליים סברו שעליה לעשות כך כבר מזמן. בכל אופן, אל מול ירידת הביקושים בעולם למוצרים סיניים עקב המיתון או סמי-מיתון העולמי, תשאף סין להגביר את מרכיב הצמיחה המקומית. הדבר מצא ביטוי ברור בנאום של שי ג'ינפינג לפני באי הקונגרס ה-20 בסוף אוקטובר בשנה שעברה. הדרך לעידוד הצריכה המקומית  היא באמצעות העלאת משכורות בקרב חלקים נרחבים של המשק, למשל ע"י קביעת חוקי שכר מינימום, העלאת כמות ורמת תשלומים בנוסח ביטוח לאומי ועוד. הדבר ידרוש הסטת תקציבים שקודם לכן הוקצות לתשתיות ונדל"ן. אך כדי שהדבר לא יפגע בהשקעות בתחום הפיתוח הטכנולוגי של סין, תצטרך המפלגה הקומוניסטית הסינית להרגיע את משקיעי החוץ ולמשוך שוב כמה שיותר כסף לתעשיות שלה, מתוך כוונה שחלק הולך וגדל יושקע בחברות הייטק ותעשיות שאינן דווקא קשורות בייצור זול של מוצרים כאלה ואחרים.

עקב כל הגורמים שציינתי, אחוז הצמיחה השנתית הכולל של סין צפוי להישאר כמו השנה באיזור 3 עד 4 אחוזים ולא יגיע כנראה לאותן רמות להן הורגל העולם בעשרים השנים האחרונות. 

וכאמור נראה סין פחות מיליטנטית, גם צבאית וגם מדינית.

____________

צפון קוריאה ואיומיה

מעט מאד יודעים על צפון קוריאה, אחת הדיקטטורות האכזריות ביותר בעולם כיום. מהמעט ששומעים מצטיירת תמונה של מדינה לא מציאותית, גרועה יותר מהדיסטופיות 'משחקי הכס' ו'1984' של ג'ורג' אורוול גם יחד. זוהי מדינה שבין אלפי החוקים שלה נמצאים חוקים הזויים כמו איסור על תספורות בעיצובים מסויימים, במיוחד כאלה הזהות לתספורת של מנהיג המדינה קים ג'ונג-און ובנות משפחתו, איסור יציאה מגבולות המדינה, איסור התקשרות בטלפון עם העולם החיצון, איסור מגורים בעיר הבירה וכמובן איסור על דיבור כנגד המשטר ומפלגת הפועלים השלטת. אין לאזרחיה אפשרות להתחבר לאינטרנט.

בדצמבר 2022 העליתי לאויר פרק שעוסק בצפון קוריאה, בהסטוריה שלה, באיום הנובע מכך שהיא מדינה האוחזת בנשק גרעיני וגם על הנסיונות להגיע איתה להסכמה על פירוקו של נשק זה בעיקר עם ארצות הברית. הפרק הזה עורר עניין רב.

מאז עוד המשיכו והתרחשו לא מעט אירועים בצפון קוריאה או הקשורים אליה. צפון קוריאה המשיכה בניסויים של טילים בליסטיים שונים, חלקם נפלו לא רחוק מחופי יפן, רחפן צבאי חדר לשמי דרום קוריאה ולא הצליחו להפילו, דרום קוריאה וארה"ב ערכו תמרונים משותפים בים קוריאה כדי להפגין שרירים, ונשיא דרום קוריאה הכריז על כוונה עקרונית לפתח נשק גרעיני, זאת באם ארצות הברית לא תעמיד נשק כזה על אדמתה. גם יפן הודיעה על כוונתה להגדיל את החלק בתקציב המיועד לצרכי בטחון יחסית לשנים עברו, אם כי בינתיים לא לצורך פיתוח נשק גרעיני. בינתיים. 

במישור הדיפלומטי ארצות הברית מתגדרת בעמדה לעומתית אשר לא אמורה לאפיין מעצמה במעמדה. ג'ו ביידן ואחרים בממשלו הכריזו שלא ינהלו כל משא ומתן עם צפון קוריאה כי "אין עם מי לדבר". מוכר?   ממשל צפון קוריאה בראשות קים ג'ונג און שנמצא בחרדה יום יומית שהנה ארצות הברית עומדת לפלוש אליהם מסלים את הכרזותיו הלוחמניות מיום ליום, ומאיים לבצע ניסוי בנשק גרעיני חדש בקרוב. 

לסין ולצפון קוריאה אין אחדות דעים אידאולוגית למרות שלכאורה מדובר בשתי מדינות קומוניסטיות. אך סין מסייעת לצפון קוריאה כיוון שאין לה כל סיבה להפוך אותה ליריבתה. גם סין לא רגועה משְכֵנְתַה בעלת הנשק הגרעיני. כמו כן בסין יש חשש מתמיד מפני סיטואציה גיאופוליטית שתביא לכך שמיליוני פליטים יחצו את נהר יאלו מן הצד הקוריאני וישטפו אותה.

אם ארצות הברית היתה נוהגת דיפלומטיה חכמה עם סין, במקום להסלים את היחסים המתוחים עימה, הן היו יכולות לעשות גדולות ונצורות למען העולם, גם בנושא הצפון קוריאני.

 בינתיים לא נותר לנו אלא להתבונן באסקלציה שהולכת וגוברת ללא כל מעצורים.

____________

אנרגיה גרעינית לטובת העולם

באוגוסט שנת 2021, פורסם על-ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים, הדו"ח שמסכם את המחקר המדעי שעוסק בשינויי האקלים ואשר מצביע על קשר מדעי מובהק בין פליטת גזי חממה והתחממות כדור הארץ, לטובת מי שעוד לא השתכנע. הדוח הזה נתן תוקף מדעי נוסף לדעה המדעית שכבר התקבלה בעולם ואשר הביאה להתארגנות מבורכת של רוב אומות העולם באמצעות האו"ם לנקוט צעדים להפחתה משמעותית של פליטת גזי חממה, במיוחד של פחמן דו-חמצני שרובו נוצר בתהליך ייצור חשמל. העולם כבר התחמם ביותר ממעלה בממוצע יחסית לטמפרטורות שנמדדו לפני המהפכה התעשייתית של המאה התשע-עשרה, והמטרה שנקבעה היא לגרום לכך שהטמפרטורה הממוצעת לא תעלה ביותר ממעלה וחצי צלזיוס סך הכל עד סוף המאה. כדי לעמוד ביעד הזה נקבע שפליטת פחמן דו חמצני תתאפס עד שנת 2050. 

באוגוסט של השנה שעברה העליתי סדרה קצרה בת שני פרקים שמתארת את הרקע המדעי של ההתחממות הגלובלית, האמצעים שננקטים ומתוכננים להינקט כדי להגיע למטרה של אפס פחמן בשנת 2050, בעיקר המעבר לאנרגיות מתחדשות, והראיתי שעל פי כל התחזיות, מדינות העולם, ודווקא אלה שפולטות הכי הרבה פחמן דו חמצני כמו ארה"ב, סין, הודו ועוד לא תעמודנה ביעד החיוני של מניעת האסון המתרחש על האנושות מבלי להשתמש באנרגיה גרעינית. לשמחתנו, התפיסה הזאת החלה לחלחל אל חלק ממדינות העולם. גרמניה הודיעה שהיא מעכבת סגירת כורים גרעיניים שעמדה לסגור, יפן שוקלת מחדש להקים כורים גרעיניים, וסין והודו כבר היום משתמשות בכורים בתמהיל האנרגיה שלהם, והמרכיב הזה מתוכנן לגדול. אלא שזה לא מספיק והחלטות על הקמת כורים גרעיניים לצורך ייצור חשמל צריכות להילקח במדינות נוספות.

דווקא צרפת שרוב ייצור החשמל שלה מקורו בכורים גרעיניים ואשר גם מייצאת חשמל לשכנותיה הודות לכך חוותה בעיות אקלימיות שפגעו ביכולת הזאת. התייבשות של נהרות שמימיהם משמשים לקירור הכורים הגרעיניים וגלי חום אילצו סגירה של חלק מהכורים, וחלק אחר נאלצו להיכנס לתקופות של בדיקות תיקונים עקב גילם של כורים אלה. כל זה גרם לכך שצרפת הפכה למשך תקופה מסויימת ליבואנית של חשמל במקום יצואנית.

המצב העדכני של הפרוייקט העולמי לעצירת ההתחממות הגלובלית ולטיפול בתופעות אקלים שכבר מתרחשות נידונו בהרחבה בועידת האקלים של האו"ם שנערכה בנובמבר של השנה שעברה בשארם-א-שייך שבמצרים. לא מעט חילוקי דעות התגלעו במהלך הועידה הזאת. אך מה שמדאיג ביותר הוא שרוב המדינות בעולם לא השלימו עדיין את עריכת והגשת התוכניות שלהן לצמצום פליטת גזי החממה, ביניהן גם פולטות גדולות כמו אוסטרליה ואינדונזיה. כבר היום ידוע שביותר מדי מדינות ישנם פערים בין היעדים לבין המימוש בפועל של הקטנת פליטות. ככה לא מצילים עולם. הבעיה מספר אחת של האנושות לא מטופלת בקצב מספק. שיקולים קצרי טווח מכריעים את אלה ארוכי הטווח אצל יותר מדי מנהיגי ומנהיגות עולם. ראוי היה אם היתה ארה"ב נוקטת את עמדת המבוגר האחראי, חותרת לפיוס עם סין, ויחד עימה ועם האיחוד האירופי מאיצה תוכניות וסיוע לעולם השלישי כדי להשלים את התוכניות לריסון ההתחממות ואף להאצתן, בכל דרך, כולל הקמה של כורים גרעיניים ליצירת חשמל. ייתכן ושוב יצטרכו מפגינים לצאת לרחובות כדי ללחוץ על מנהיגיהן לפעולה נמרצת. בישראל אגב, המלחמה בשינויי האקלים נדחקת אל סוף רשימת היעדים, הרבה אחרי סיפוח יהודה ושומרון, הפיכת המדינה למדינה בעלת אופי תיאוקרטי,  כלומר מדינת הלכה, והגדלת המשילות של שליט מושחת כזה או אחר תוך ריסוק מערכת המשפט. לגבי העולם, המדינות יצטרכו להראות תוצאות מעודכנות בועידת האקלים העשרים ושמונה שתיערך בסוף 2023 באיחוד האמירויות. 

____________

מהפיכת הבינה המלאכותית

את המושג בינה מלאכותית שומעים כמעט כל יום, לפעמים מספר פעמים, אם בחדשות, אם בפודקאסטים, אם במאמרים, ואם בשיחות חופשיות. יש הקוראים לה המהפכה הטכנולוגית הרביעית. רבים שמעו למשל על התוכנה החופשית chatGPT שמחוללת טקסטים שנראה כאילו נכתבו על ידי אדם, או Dall-E-2 שמחוללת ציורים וכאילו צילומים על פי תיאורים טקסטואליים שמספקים לה. את הפרק הקודם של 'מגרש עולמי' שעלה לרשת ב-24 בינואר הקדשתי להסבר של מהי בינה מלאכותית, Artificial Intelligence באנגלית, ומה תהיה השפעתה על העולם בו אנו חיים, כולל על הגיאופוליטיקה. לא אכביר מילים על הנושא, אפשר פשוט להאזין לפרק הזה. בכל זאת אפילו בפרק הזמן הקצר שבין היום בו עלה הפרק ועד היום היו מספר התרחשויות מעניינות בנושא הזה.

חברת מייקרוסופט הודיעה על השקעה של עוד 10 מיליארד דולר מעבר למיליארד האחד שכבר השקיעה בחברת openAI שיצרה את chatGPT וכבר הודיעה שהיא עובדת על שילובה של תוכנת AI זו במנוע החיפוש שלה בינג.

גוגל נלחצה ולא איחרה לבוא עם הודעה שהיא משיקה את התשובה שלה ל-chatGPT, תוכנה הנקראת Bard, ושמטרתה היא לשלבו במנוע החיפוש שלה. האמת צריכה להיאמר שגוגל היא אחת המובילות בתחום הבינה המלאכותית כבר מזה שנים. באופן מביך, וכאילו כדי להדגים את אחת החולשות הגדולות ביותר של התוכנות מהסוג של chatGPT ו-Bard, בסרטון הפרסומת שהוציאה גוגל כדי לבשר על בואו של Bard, הם נתנו הדגמה כיצד הוא עונה על שאלה, אלא שהתשובה שלו היתה מוטעית. 

אך לא רק חברות אמריקאיות שולטות בתחום הבינה המלאכותית.  לסין יש את המאגר האנושי הגדול ביותר אחרי ארצות הברית של מומחים ומומחיות בתחום. חברת באידו, שלה מנוע החיפוש המוביל בסין, הודיעה אף היא שהיא עומדת לשחרר גירסה סינית של chatGPT.

התוכנות מחוללות הטקסט או המלל תפסו את רוב השיח הקשור ל-AI בחודשים האחרונים, אך הבינה המלאכותית לא מתמצה רק בתוכנות מהסוג הזה, יש את המכונית האוטונומית, הרובוטים התעשייתיים ואחרים, ושימושיה ברפואה, ולצערנו גם את שימושיה בכלי הנשק לסוגיו . כמו כן  תהיה לה השפעה על שוקי העבודה בעולם מהר יותר ממה שאנו מצפים.

גם בגיזרת התחרות שלא לאמר העימות שבין ארה"ב לסין תופסת הבינה המלאכותית תפקיד חשוב. ממשלו של ביידן תיקן ב-7 באוקטובר חוקים חדשים שאוסרים על יצוא של רכיבי AI וציוד לייצור שבבים אלקטרוניים מתקדמים, כלומר שבבי AI, וכן אסר על אזרחי ארה"ב לסייע בתעשיית הזו על אדמת סין. אך התקנות האלה היו בלתי יעילות מספיק ללא הצטרפות של אירופה ודרום קוריאה עם תקנות דומות. אחרי תקופה של גרירת רגליים הודיעו לאחרונה שתי המדינות האלה שהן מצטרפות לעיצומים האלה ונוקטות מגבלות דומות כנגד ייצוא לסין.  מה שהתקנות האלה משקפות הן בעצם סנקציות כנגד סין כדי לבלום אותה מלפתח טכנולוגיות AI מתקדמות כשל המערב, וזאת מבלי שיש סיבה קונקרטית לסנקציות אלה, מלבד החשש מפני מה שסין עלולה לעולל בעתיד, אם רק תרצה. כמובן שיש ויכוח גם בארה"ב באם הסנקציות האלה נכונות, האם לא יפעלו כבומרנג כנגד המערב, וגם בהיבט הרחב יותר של המשמעות שלו על הסלמת המתחים בין ארה"ב לסין בעולם שכל כך זקוק לשיתוף פעולה ביניהן. אבל אם נחזור לנושא הכללי של בינה מלאכותית, זו נכנסת בקצב אקספוננציאלי לכל שדרות החיים שלנו ותשפיע עליהם מהר מאד. גם המבוגרות והמבוגרים שבינינו יספיקו לחוות את השפעתה.

____________

אובדן הדמוקרטיה הליברלית בישראל

העקרון הגרעיני של שיטת המשטר הדמוקרטית הוא שלאזרחי המדינה יש את הזכות להשפיע על הריבון ששולט בהם באמצעות בחירות, הבעת דעה פוליטית, התאגדות במפלגה פוליטית המשתתפת בבחירות והתמודדות בבחירות. עיקרון מפתח הוא שהכרעות הן על בסיס רוב קולות.

על בסיס ההגדרה הזאת מושמעות כבר זמן רב אך ביתר שאת באחרונה, טענות מצד הימין הפוליטי בישראל, זה הלאומי, הלאומני והדתי, שהעובדה שהכרעת הרוב נתנה את השלטון בידי הקואליציה שהם יצרו, נותנת לה לגיטימציה לבצע שינויים עמוקים, עדי כדי שינוי השיטה המשטרית. על פניו, הטיעונים יכולים להישמע משכנעים, הרוב בחר, הרוב החליט, הרי זוהי מהות הדמוקרטיה. האם כך?

על רקע השאלה המהותית הזאת הכנתי והעליתי לשידור ב-11 בספטמבר של השנה שעברה את הפרק 'על דמוקרטיה, ליברליזם, ומה שביניהם'. היה לי חשוב ללבן עם עצמי ואחר כך גם לשתף, את ההבדלים הגדולים שיש בין הרעיון הבסיסי של שלטון הרוב בדמוקרטיה לבדו, לבין הרעיונות הנשגבים שהוסיפה עליו תפיסת הליברליזם, זו שלקח לה כשמונה מאות שנה כדי להבשיל. רעיונות כגון חשיבות שלטון החוק והציות לו, כולל שוויון הכל אל מול החוק, הגנה על זכויות וחירויות הפרט כנגד עריצות אפשרית של שלטון הרוב, הפרדת הרשויות כאמצעי הגנה ובקרה האחת על השניה, ועוד.

החידוד הזה מאפשר להבין ביתר בהירות את הסכנות הנובעות מקבוצת החוקים שמקדמת בימים אלה הקואליציה בישראל, שכוונתם היא לפגוע באיזון שבין הרשויות בישראל, כך שעצמאותה של הרשות השופטת תיפגע לטובת חיזוקה של הרשות המבצעת, "המשילות" כדבריהם. וכך יוצא שרבים בקואליציה ובקרב בוחרי המפלגות שמרכיבות אותה תומכים בשינוי המשטרי הזה תוך התכסות באיצטלה של בחירת הרוב, אם מתוך בורות, ואם מתוך כוונה יתרה. המקרה של בנימין נתניהו הוא יותר מיוחד: על פי החלטותיו והכרזותיו בעבר ניתן לדעת בוודאות שהוא מכיר בחשיבות של הדמוקרטיה הליברלית, אך אין לו שום בעיה כעת לרסק אותה, קרוב לודאי מתוך שיקוליו האישיים להימלט מאימת גזר הדין במשפטים המתנהלים נגדו. המחאות הרחבות הנערכות היום כנגד החוקים הללו מפספסות לפעמים את המוקד: יש יותר מדי הפגנות מול בתיהם של קבלני הביצוע – יריב לוין, רוטמן ואחרים בקואליציה, ופחות מדי התמקדות במוח המתכנן מאחורי המהלך הזה – נתניהו.

כדי לעשות קצת סדר אעבור בקצרה על שורת החוקים שנתניהו ואנשיו מעבירים בימים אלה בכנסת ישראל ונראה למה זו מהפיכה שלטונית:

1. חוק מספר אחד קובע שלקואליציה ולנציגיה יהיה רוב של שבעה חברים בוועדה לבחירת שופטים מתוך סך 11 החברות והחברים בה, כאשר יידרש רוב של שישה לבחירה של שופט או שופטת. המשמעות היא כמובן שכל בחירה תהיה על פי נציגי הקואליציה, ולדעתם של שאר החברים בועדה לא באמת תהיה השפעה. כלומר שופטות ושופטים ימונו למעשה ע"י הממשלה או קרואיה.

2. שניים, הוועדה לבחירת שופטים היא גם זו שתמנה את נשיאת או נשיא בית המשפט העליון במקום הנהוג היום שזו בחירה אוטומטית של השופט או השופטת הותיקה ביותר, מה שקוראים שיטת הסניוריטי. צריך להבין שהשיטה הנהוגה היום לבחירת נשיא בית המשפט העליון לא נקבעה סתם, אלא כדי לנתק כל זיקה בין הרשות המבצעת לבין זהות נשיא או נשיאת העליון. שוב יש פה חוק חדש שקובע שהממשלה או קרואיה יהיו אלה שיבחרו את נשיא בית המשפט.

3. החוק השלישי בחבילה קובע שבית המשפט לא יוכל לדון בחוקי יסוד. חוק כזה יכול היה להתקבל כהגיוני באם חוקי היסוד שלנו היו מוגדרים היטב במסגרת חוקה שחוקקה בהסכמה רחבה, או שהיו נבחרים ברוב מוחלט של חברי הכנסת, למשל של 80 חברות וחברים.
כיוון שאין בישראל חוקה, נקבע כבר בשנות החמישים של המאה שעברה שחוקי היסוד יהיו אלה שיהוו את התחליף לחוקה. עוד נקבע באופן הגיוני שחוקי־יסוד הם בעלי מעמד על־משפטי עדיף על פני חוק רגיל, ולכן כאשר חוק רגיל סותר חוק־יסוד הוא עלול להיפסל בידי בג"ץ. אלא  שהאבסורד הוא שמה שקובע אם חוק הוא חוק יסוד או חוק רגיל הוא לא שחוק יסוד אושר ברוב מוחלט כזה או אחר המבטא הסכמה רחבה, אלא צורתו, כלומר שבכותרתו מופיעה ההכרזה שזהו חוק יסוד. נכון, נקבעו עוד קריטריונים, אך אלה מעורפלים למדי: נקבע שחוק יסוד צריך לבטא את שני עקרונות היסוד של המדינה: היותה יהודית ודמוקרטית, לבטא ערכים מרכזיים, להגדיר את הרשויות והיחסים ביניהן ולעגן את זכויות האדם, האזרח והמיעוט. כאשר יש ספק לגבי חוק האם הוא חוק יסוד או חוק רגיל, נקבע שהמבחן הצורני הוא הקובע, כלומר אם מופיע הציון בכותרת החוק שזהו חוק יסוד. 

4. חוק מספר ארבע בשורת החוקים החדשים: פסילת חוק הנוגד חוקי יסוד תהיה אפשרית רק אם כל 15 שופטי בית המשפט העליון ידונו בו וכולם פה אחד יפסלו אותו. בטיוטת החוק הראשונה דובר על רוב נדרש של לפחות 12 מכל שופטי העליון, כלומר 80% מהם. המצב היום הוא שכל בית משפט בכל ערכאה יכול לקבוע שחוק הוא סותר חוק יסוד. פה ניתן היה להתווכח שהמצב היום הוא מרחיב מדי, אבל החקיקה החדשה מבקשת להערים קשיים בלתי סבירים על ביטולו של חוק הסותר חוק יסוד.

5. חמש, התגברות על פסילת חוקים ברוב של 61 חברי כנסת בלבד. כלומר הקואליציה היום אומרת, גם אם ייפסל חוק ע"י כל שופטי בית המשפט העליון, יכולה הכנסת לחוקק את אותו חוק מחדש, בתנאי שיהיה לו רוב של 61 חברי כנסת, מה שמן הסתם יש לכל קואליציה, וכך תבוטל פסילתו ע"י בג"ץ.

6. החוק השישי עוסק בביטול עילת הסבירות בהחלטות בג"ץ, כלומר לבית המשפט העליון לא יינתן שיקול הדעת להכריע לפי שיקול דעתו מה נחשב סביר, למשל האם מהלך של פיטור שר לבטחון פנים עקב היותו מועמד לדין היא סבירה או לא.

7. והחוק השביעי נוגע למינוי היועץ המשפטי לממשלה והיועצים במשרדים וקובע שהוא יהיה בידי הממשלה והשרים, וכן שחוות דעתם המשפטית לא תהיה עוד מחייבת את הממשלה. בנוסף, תשובותיה של הממשלה בעתירות לבית המשפט העליון כנגדה יוכלו להינתן ע"י ייצוג משפטי עצמאי שיילקח מתוך המגזר הפרטי.

המצב היום הוא שהיועצים המשפטיים מפרשים לממשלה את החוקים והרבה פעמים עוצרים פעולות של חבריה עוד לפני ביצוען מתוך הבנה שאלה ייפסלו כלא חוקיים ע"י בית המשפט. כך הם חוסכים עלויות רבות והתפלמסויות מיותרות של הרשות המבצעת אל מול הרשות השופטת. כאן מבקשת הקואליציה לקבל חופש התפלמסות אינסופי מול בית המשפט בתקווה שזה יאפשר להם להעביר החלטות כראות ליבם, גם אם מומחה משפטי יקבע במידה גבוהה של סבירות שאלה לא יעמדו במבחן המשפטי.

לסיכום, רואים שיש פה, רשת שלמה של חוקים שמטרתם היא אחת: להעביר לידי הממשלה, אשר בישראל היא מגובה אוטומטית כמעט על ידי הכנסת, את היכולת לחוקק כל חוק שיעלה על רוחה תוך שהיא משאירה קרוב לאפס יכולת של הרשות השיפוטית להפעיל עליו ביקורת ולהתנגד לו. יגדירו למשל חוק שאין מניעה שאדם שסיים לרצות את עונשו על עבירה שיש עימה קלון יכהן כשר בישראל ויכריזו עליו שהוא חלק מחוק יסוד הממשלה. כיוון שיוגדר בכותרתו כחוק יסוד אסור יהיה על בית המשפט העליון לדון בו. אם הוא יחוקק כחוק רגיל, יוכל בית המשפט העליון לפסול אותו רק בהחלטה פה אחד שהוא סותר חוק יסוד, אבל לא בטענה שאיננו סביר. מכיוון שהממשלה הזאת עושה את ההפיכה הזאת גם כשיא מסתכלת אל העתיד, היא מצפה שהודות לשינויים בדרך מינוי השופטים, הרי שבעוד מספר שנים רוב השופטות והשופטים בעליון יהיו מינויים שלה, כך היא מקווה שתוכל להשפיע על דרך השיפוט שלהם. ואם בכל זאת ייפסל חוק על ידי בית המשפט העליון, יוכלו להתגבר עליו בחוק נגדי שיחוקק ברוב של 61 חברי כנסת. תוסיפו לזה שיועץ משפטי כזה או אחר יהיה נטול סמכויות כלשהן, והרי לכם מערכת מושלמת שסוגרת את כל הפינות ומאפשרת לממשלה לפעול ללא כל ביקורת שיפוטית. 

הבאתי כדוגמה את מה שמכונה "חוק דרעי". אבל לאחר השלמת המהפיכה השיפוטית הזאת של הקואליציה תיסלל הדרך להעביר בקלילות כל חוק. למשל חוק יסוד המבטל כל מגבלה על מספר קדנציות של נבחר ציבור. חוק חנינה אוטומטית לראש ממשלה, או יותר טוב, חוק איסור פתיחת הליכים משפטיים כנגד נבחר ציבור מכהן, כולל החלה על הליכים משפטיים שנפתחו בעבר. 

ולמה להסתפק בחוקים בזירת הממשל, הרי יש לנו פה חברי קואליציה מהמגזר החרדי, יהיו לנו פה במהרה חוקים כמו איסור עירוב נשים וגברים בכל התכנסות של מעל 10 בני אדם, איסור לבישת בגדים קצרים במרחב הציבורי, איסור כל פעילות שהיא בשבת, ועוד ועוד. 

זו הסיבה שהמתנגדים למהלכים האלה של הממשלה הנוכחית, ואני ביניהם, רואים בהם את הרס הדמוקרטיה הליברלית בישראל. לא עוד זכויות וחירויות אדם כלשהן. רק משילות. 

הפרמטרים הבאים יבטיחו שהמצב החדש הזה לא ישתפר. האחד הוא שהדמוגרפיה של ישראל צופה באופן טבעי שמרכיב החרדים באוכלוסיה רק יילך ויגדל. השני הוא שהשארת ישראל במצב סכסוך תמידי עם הפלשתינאים מבטיחה עימות וטרור מתמשך ולכן שיהיו מספיק מצביעות ומצביעים לימין, זאת בנוסף לימין האידאולוגי, שחלקו הדתי אף הוא הולך וגדל באוכלוסיה. 

לכן לא צפויה קואליציה שתהיה מורכבת מחילונים ליברליים בכל עתיד שהוא. המצב נראה בלתי הפיך וחסר מוצא אם את חילונית או אתה חילוני ומחזיק בהשקפות של כבוד האדם וחירותו.

צר לי שאני מסיים בטון כה פסימי, אבל הקו המנחה שלי בכל הפרקים של 'מגרש עולמי' הוא שלא לנקוט בדרך של ניתוח והערכה המוטים על-ידי אשליות לגבי המציאות הנכוחה ועל ידי תקוות שווא כאלה או אחרות.

הלוואי הלוואי ואתבדה במקרה הזה. עתיד בנותי ונכדיי תלוי בכך.

____________

סיכום

לסיכום, המצב הגיאופוליטי העולמי רחוק מלהיות מזהיר. בעיה קשה שאיננה פתורה היא המלחמה של רוסיה באוקראינה. בעיה קשה יותר ואשר לא נפתרת בקצב הנדרש היא ההתחממות הגלובלית. כמובן שיש עוד נוספות: הנשק הגרעיני בידי צפון קוריאה, האיום הגרעיני מצד אירן, ההסלמה ביחסים בין ארה"ב לסין כולל אי הבהירות לגבי עתיד טאיוואן, החשש ממיתון כלכלי עולמי ועוד. וכמובן שיש את נפילת הדמוקרטיה הליברלית בביצה הקטנה שלנו, שצפויה לפגוע קשות בחירויותינו.

מבחינת הפודקאסט 'מגרש עולמי', זו היתה שנה מאד מעניינת ועוד נושאים רבים לפנינו. בשנה הקרובה אני מתכוון להמשיך ולעסוק בסין הקומוניסטית וגם ביחסים בינה לבין ארה"ב ובינה לבין רוסיה. כמו כן צפון קוריאה בטוח שתמשיך להיות נושא מעניין וכך גם נושאי האנרגיה והבינה המלאכותית. נושאים חדשים שלפחות חלקם יעלו בפודקאסט יהיו אינדונזיה, מדינה שלא מרבים לשמוע עליה אך עוד נשמע עליה הרבה בעתיד, עוד מדינות במזרח אסיה, הסוגיה באם הסדר העולמי עומד להיות או שהוא כבר רב-קוטבי כפי שיש לא מעט שטוענים,  מקומם של שבבים אלקטרוניים בגיאופוליטיקה העולמית, מותו של הסחר החופשי העולמי, האם ישראל היא מעצמה ועוד ועוד. מה שלא אספיק יקרה בשנה שלאחר מכן. מה שבטוח יהיה מעניין. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *