תקציר:
פרק זה פותח סדרה חדשה של מספר פרקים בהם ננסה להבין את סין של היום, 2022. בפרק זה נדבר על המפלגה הקומוניסטית השלטת בסין, על יחסי הכוחות בינה לבין סין המדינה, מעט על ההיסטוריה המודרנית של סין, ונכין את הרקע לניתוח שייעשה בפרקים הבאים של כוונותיה של סין ומנהיגה שי ג'ינפינג, ושל המעשים של סין בזירות השונות בשנים האחרונות. המטרה בסוף הסדרה היא לנסות ולהבין עד כמה סין באמת מהווה איום על עולם החופשי.
תוכן הפרק:
שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל- "מגרש עולמי".
הפרק היום פותח סדרה של מספר פרקים שמטרתם לנסות ולהבין את סין של 2022. נשאף להבין בסדרה זו מהן מטרותיה ארוכות הטווח של סין ואיך היא רואה את מקומה בעולם. ננתח את הצהרותיהם ונאומיהם של מובילי הדיעה בסין, בעיקר של מנהיגה זה קרוב לעשר שנים, שי ג'ינפינג. בהמשך הסדרה ננתח את מעשיה בפועל של סין בזירות השונות בשנים האחרונות – בכלכלה, במדיניות, בהתחמשות וגם בעזרה לעולם השלישי. נשאף בפרק האחרון להגיע לתובנה האם סין אכן מהווה איום על העולם החופשי, טענה שמובילה ארה"ב מזה מספר שנים.
אנסה לנקוט בסדרה גישה אובייקטיבית ולהתנתק מהמבט הביקורתי והחושש המאפיין רבים מאנשי המערב החוקרים וכותבים על סין, ולנסות ולהתבונן על העולם גם מהצד הסיני.
בפרק היום אתאר את מבנה הכוח הסבוך של המפלגה הקומוניסטית הסינית שיש לה מדינה, הרפובליקה העממית של סין.
אלווה את ההסברים בתיאור לא-ארוך של ההיסטוריה של המפלגה והמדינה הסינית בעידן המודרני.
אז בואו נתחיל!
מספר עובדות על סין המדינה, או בשמה הרשמי "הרפובליקה העממית של סין". מדינת סין של היום הוקמה בשנת 1949 ע"י המפלגה הקומוניסטית הסינית, עם סיומה של מלחמת אזרחים עקובה מדם בין התנועה הקומוניסטית לתנועה הלאומנית הסינית.
חברי ותומכי התנועה הלאומנית, כשני מיליון בני-אדם, ברחו אז אל האי טאיוואן וכך הוקמה במקביל עוד מדינה סינית קטנה. עוד על כך בהמשך הסדרה.
"סין העממית", שמה המקוצר של "הרפובליקה העממית של סין", משתרעת על רוב רובם של שטחי ממלכת סין העתיקה אשר במזרח אסיה. "מזרח אסיה", אגב, הוא אותו איזור גיאוגרפי אשר כולל גם את מונגוליה, יפן, דרום-קוריאה, צפון-קוריאה וטאיוואן.
"סין", כך נקרא בקיצור ל"סין העממית", היא המדינה הרביעית בשטחה בעולם, אחרי ארה"ב, קנדה ורוסיה. האוכלוסיה שלה היא הראשונה בגודלה בעולם – כמיליארד וארבע מאות חמישים מליון בני-אדם חיים בסין, נכון להערכה שנעשתה בפברואר 2022.
התוצר המקומי הגולמי, התמ"ג, או באנגלית ה-GDP, המשוערך על פי כוח קניה הכולל של סין הוא הראשון בגודלו בעולם ועומד על כ-27 טריליון דולר, נכון לשנת 2021. במקום השני נמצאת ארה"ב, עם תמ"ג של קרוב ל-23 טריליון דולר על פי כוח קניה.
נתון זה מייצג את כוחה של סין כמדינה שלמה, אבל רמת החיים במדינה, אשר נהוג לדרג אותה על פי התמ"ג הממוצע לנפש הוא במקום נמוך למדי, המקום ה-100 בעולם, עם קרוב ל-19,000 דולר לנפש.
כדי לקבל אומדן על מקומה של סין בעולם מבחינת רמת חיים, נסתכל על מספר דוגמאות להשוואה:
ארה"ב נמצאת במקום ה-15, עם כ-68,000 דולר לנפש.
ישראל נמצאת במקום ה-46, עם כ-42,500 דולר לנפש.
אתם סקרנים בוודאי לדעת מי במקום הראשון, ובכן בעצם שלוש הנסיכויות האירופאיות הזעירות מובילות את הרשימה: ליכטנשטיין, לוקסמבורג ומונקו, עם ערכים של מעל 100,000 דולר לנפש. אחריהן באות סינגפור ואירלנד, כ"א עם תמ"ג לנפש של קרוב ל-100,000 דולר.
צורת המשטר בסין מוגדרת כרפובליקה עממית חד-מפלגתית. המפלגה היחידה בה היא המפלגה הקומוניסטית הסינית. כיוון שהמפלגה הקומוניסטית היא זו שהקימה את המדינה, היא שימרה בידיה את כל הכוח הריבוני, מתוקף חוקה שנכתבה עם הקמתה של הרפובליקה של סין, ואשר מתעדכנת מעת לעת.
בדומה לאירועים דומים בעבר, בהם מדינה הוקמה או שונתה דרמטית ע"י מפלגה אידיאולוגית, כמו שהיה במקרה של רוסיה הסובייטית והמפלגה הקומוניסטית, וגרמניה בימי שלטון המפלגה הנאצית, גם בסין יש שתי היררכיות ארגוניות מקבילות: אחת של המפלגה הקומוניסטית ואחת של המדינה. בנוסף יש חוקה נפרדת למפלגה וחוקה נפרדת למדינה.
הגוף העליון של המפלגה הקומוניסטית הוא "הקונגרס הלאומי העממי", גוף המונה קרוב ל-3000 צירים ואשר מתכנס אחת לחמש שנים.
מתוקף חוקת המדינה הסינית, גוף זה, "הקונגרס הלאומי" של המפלגה, משמש כגוף המחוקק במדינה, מעין פרלמנט, למרות שהוא בעצם גוף מפלגתי.
הקונגרס הלאומי גם בוחר את האנשים המכהנים בתפקידים המרכזיים, גם במפלגה וגם במדינה. כך משָמֶרֵת המפלגה הקומוניסטית את כוחה הבלעדי.
הקונגרס הלאומי מתכנס רק אחת לחמש שנים. הכינוס האחרון שלו היה באוקטובר 2017. בפרק הבא אנתח את המדיניות שהותוותה בו, ואת נאומו של שי ג'ינפינג במסגרתו.
הכינוס הבא של הקונגרס הלאומי של המפלגה הקומוניסטית יתקיים ממש בקרוב, מתישהו ברבעון הרביעי השנה, 2022, עדיין לא נקבע לכך מועד מדוייק.
ישנה תכונה רבה בסין לקראתו. אין ספק שהוא משפיע גם על החלטותיו של שי ג'ינפינג בתקופה הזאת. גם בעולם מצפים לשמוע מה ייאמר בו, בעיקר מה יאמר בו שי ג'ינפינג. מן הסתם אקדיש פרק מיוחד בבוא היום לניתוח ועידת הקונגרס הזאת.
האישיות אשר נבחרת להנהיג את המדינה נבחרת כמעט תמיד להנהיג גם את המפלגה, זוהי נקודת החיבור העליונה בין שני המבנים המקבילים הללו, שבעצם החזק שבהם הוא הארגון המפלגתי.
רשמית, בראש הרפובליקה העממית של סין, היא המדינה הסינית, עומד נשיא, אך זהו תפקיד טקסי בעיקרו, נטול סמכויות, קצת מזכיר את תפקיד הנשיא במדינת ישראל.
הנשיא נבחר כאמור על-ידי "הקונגרס הלאומי של המפלגה". בעבר, נשיא יכול היה להיבחר לתקופה של עד שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, אך במרץ 2018, שונתה החוקה כך שלא תהיה יותר מגבלה על תקופת כהונתו של נשיא. זאת כדי להכשיר את הדרך להיבחרותו של שי ג'ינפינג, הנשיא המכהן לקדנציה שלישית ואף מעבר לכך.
למרות שתפקיד הנשיא הינו בעיקרו טקסי בלבד, יש בו יוקרה, ולכן הוא מוטל בדרך כלל על מי שהוא גם המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, כלומר מנהיגה. בדרך כלל אותו אדם גם אוחז בתפקיד יושב ראש ה"ועדה הצבאית המרכזית", כלומר מנהיג הצבא הסיני.
שני התפקידים הללו, המזכיר הכללי של המפלגה וראש הועדה הצבאית המרכזית הם התפקידים הביצועיים המשמעותיים ביותר בסין. לכן מנהיג סין בפועל הוא זה שאוחז בשני התפקידים האלה בתוספת לתפקיד הנשיא. הוא זה שמתווה את הדרך האסטרטגית ארוכת הטווח של סין, אם בענייני פנים ואם בענייני חוץ.
כיום זהו שי ג'ינפינג, אשר מוביל את המפלגה משנת 2012 ואשר מונה לנשיא המדינה מיד אחר כך בשנת 2013. הוא אכן גם יושב ראש הועדה הצבאית המרכזית.
למרות הכוח הגדול שנמצא בידיו של אדם אחד, כוחה של המפלגה גדול יותר. בכוחה להפיל אותו אם וכאשר יסור חינו בעיני רוב מוביליה. אפילו מאו-צה-טונג, המנהיג האגדי שהקים את סין יחד עם המפלגה הקומוניסטית, נושל על-ידי המפלגה מתפקידיו העיקריים בשנות ה-60 של המאה שעברה.
כוחו ומעמדו של שי ג'ינפינג נגזר משילוב של הישגיו עבור המפלגה והעם הסיני, כפי שנתפשים בידי מוסדות המפלגה, ויכולת תמרון ופשרה בתוך המפלגה הקומוניסטית. תמרוּן משמעו גם הצלחה בהשמתם של בני ברית של שי בתפקידי מפתח במפלגה.
בסופו של יום, כל עוד ראשי המפלגה חפצים ביקרו, הוא מצליח לשפר את מעמדו ולהאריך את תקופות כהונתו.
התפקיד הבא בחשיבותו בסין המדינה, אם כי רחוק מלהיות משמעותי כמו זה של הנשיא ויושב ראש המפלגה, הוא תפקיד ראש הממשלה של הרפובליקה הסינית.
זה הוא תפקיד ביצועי בעיקרו ולא תפקיד שקשור בהתוויית מדיניות. מי שממנה את ראש הממשלה הוא הנשיא.
ראש הממשלה עומד בראש "מועצת המדינה", גוף של מספר נבחרי ציבור נוספים אשר מנהלים את העניינים הביצועיים היומיומיים ברמת המדינה, למשל חינוך ותחבורה, בדומה לממשלות במדינות אחרות. אבל אל תשכחו, שהוא לא קובע כלום ברמה האסטרטגית, והוא ממונה כאמור ע"י הנשיא. כך שמועצת המדינה היא בעצם ממשלת בובות של הנשיא, ושתפקידיה מצומצמים לַיום יום.
מכיוון שהגוף שמגדיר את המדיניות של סין, הקונגרס הלאומי של המפלגה, מתכנס כאמור רק אחת לחמש שנים, הוגדר גוף נוסף שיאפשר למפלגה להתוות מדיניות ולפקח על פעולות המדינה בתקופות שבין המושבים של הקונגרס. גוף זה נקרא "הוועדה המרכזית", והוא מתכנס אחת לשנה.
תחת הועדה המרכזית הזאת של המפלגה הקומוניסטית מכהן גוף פוליטי נוסף בעל כוח במפלגה, ולכן גם במדינה, הוא "הלשכה הפוליטית", הפוליטבּיוּרוֹ, אשר מוסמך לפעול בשם הוועדה המרכזית, ואשר יש בו עשרים וחמישה חברים. בפוליטביורו היום, אגב מכהנים עשרים וארבעה גברים ורק אישה אחת.
גרעין בן שבעה מתוך עשרים וחמישה החברים בפוליטביורו משמש בתור גוף ההיגוי שלו, זוהי ה"ועדה הקבועה של הפוליטביורו". החברים הראשיים בועדה הקבועה הזו הם מזכיר המפלגה, שכבר הזכרנו, הוא מנהיג המפלגה, וכן ראש הממשלה, יושב ראש הקונגרס הלאומי, וראש הוועדה המרכזית לפיקוח המשמעת, גוף הביקורת של המפלגה.
"הוועדה הקבועה של הפוליטביורו" היא הגוף המנהל למעשה את הרפובליקה של סין יחד עם מנהיגה, שהוא כאמור חבר בה. הועדה מתכנסת לפגישות תדירות, בהן נלקחות ההחלטות החשובות ביותר עבור סין.
מבולבלים? חכו, עוד לא סיימנו. סין מחולקת גיאוגרפית ל-23 פרובינציות, ארבע ערי מחוז, וחמישה איזורים אוטונומיים. בכל אחד מאלה יש גם מושל או ראש-עיר עם חבר מנהלים אדמיניסטרטיביים, וגם ועדה מחוזית של המפלגה.
כלומר התמונה המבנית הזאת, בה יש ארגונים מפלגתיים לצד מוסדות שלטון, כאשר מוסדות המפלגה הם החזקים יותר, משוכפלת בכל פרובינציה, עיר מחוז ואזור אוטונומי.
למותר לציין שהארגונים המקומיים האלה כפופים למוסדות המקבילים להם ברמת מרכז המפלגה וברמת המדינה.
אז הבנו שהמוסדות המפלגתיים והמדיניים מתקיימים במקביל, כאשר אלה המפלגתיים עולים בהשפעתם, שבעצם המפלגה הקומוניסטית הסינית היא הריבון בסין.
בואו נעשה פאוזה אנקדוטית קצרה: רוצים לדעת כמה מתוך מיליארד וארבע מאות אלף אזרחים ואזרחיות סיניים חברים במפלגה הקומוניסטית?
ובכן, חברות במפלגה אפשרית רק החל מגיל 18. ההערכה היא שבערך 80% מאוכלוסיית סין היא מעל גיל 18, כלומר בערך מיליארד ומאה מיליון בני אדם.
מתוכם 89 מיליון בני-אדם חברים במפלגה, כלומר כ-8 אחוזים.
מוסדות המפלגה היו אמורים להיות אמונים רק על התוויית מדיניות וחינוך ההמונים על פי הדוקטרינה של המפלגה, כאשר מוסדות המדינה אמורים היו להיות אמונים על ביצוע המדיניות. בפועל הגבולות בין מדיניות לבין ביצוע מיטשטשים הרבה פעמים, ומביאים להתערבות מפלגתית גם בלקיחת החלטות וגם בביצוע.
תוסיפו לכך שיש גם איוש צולב של תפקידים, כאשר אותו אדם יכול לשמש בתפקיד משמעותי גם במפלגה וגם במוסדות המדינה. הרבה פעמים זה לא במקרה, אלא שתנאי לאיוש תפקיד מדיני הוא חברות במפלגה. כמו כן הרבה מההמלצות שניתנות לגבי את מי לאייש לתפקיד מסויים הם במסגרת "חבר מביא חבר", כאשר פה הכוונה היא לחבר מפלגה.
למרות שאין ריבוי מפלגות בסין, יש באופן לא-רשמי סיעות והתאגדויות בתוך המפלגה הסינית. זה דורש וירטואוזיות פוליטית ממי ששואף להגיע למעמד גבוה במפלגה, וכמובן שבדומה למה שקורה במפלגות בפוליטיקה המערבית, מביא להרבה החלטות בלתי-ענייניות.
_______________
אבל בכל זאת יש למפלגה הקומוניסטית גם קו אידיאולוגי, חברתי וכלכלי, שהוא בעיקרו סוציאליסטי, שעבר שינויים רבים לאורך השנים. לא ניתן להבין את האידאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית מבלי להיזכר קצת בעיקרי הקומוניזם, תפיסת היסוד סביבה הוקמה המפלגה הזאת.
הקומוניזם היא תפיסה פילוסופית, כלכלית וחברתית. היא נהגתה לראשונה ע"י שני פילוסופים והוגים בתחום מדעי החברה, שניהם גרמנים, פרידריך אנגלס וקרל מרקס, בשנת 1848. קארל מרקס היה כנראה הכותב העיקרי של התורה, לכן הקומוניזם הבסיסי מכונה גם "מרקסיזם".
המרקסיזם שולל את הקפיטליזם כשיטה העדיפה לבני האדם במדינה המודרנית. הטענה העיקרית של הקומוניזם היא שהקפיטליזם בנוי להיטיב עם מעמד בעלי ההון העשירים, הבורגנים, אשר מחזיקים בכל אמצעי הייצור, ואשר מנצלים את המוני הפועלים השכירים, הפרולטריון.
לכן, על פי מרקס, עם הזמן, יכיר הפרולטריון, מעמד הפועלים השכירים, במצבו העגום, יתאגד, וימרוד בבעלי ההון, תוך שהוא משתלט על אמצעי הייצור ומבטל את הקנין הפרטי. כך יתבטלו הבדלי המעמדות ותהיה חלוקה שווה וצודקת של המשאבים הכלכליים בין כל בני האדם.
לשם כך, יהפוך מעמד הפועלים לשליט הבלעדי ולבעלים של משאבי הייצור, מה שאנגלס ומרקס קראו: "הדיקטטורה של הפרולטריון".
דמות אחרת, מעט מאוחרת יותר, שעיצבה את הקומוניזם היא ולדימיר לנין. לנין היה אידיאולוג מרקסיסטי שהחל לפעול ברוסיה בשנים האחרונות של המאה ה-19 ואל תוך המאה העשרים.
מעבר לכך שלנין הרחיב את המושג של הפרולטריון כך שיכלול לא רק פועלים אלא גם חקלאים, הוא גם לקח את התיאוריה המרקסיסטית צעד אחד נוסף, וטען שאין לחכות להתעוררות ספונטנית של הפרולטריון, אלא יש להקים מפלגה קומוניסטית ולבצע מהפיכה כדי להשתלט בכוח על המדינה ועל אמצעי הייצור שלה. כך תוגשם הדיקטטורה של הפרולטריון מיד ובכוח. אז יש להפיץ בקרב העם את הרעיונות הקומוניסטיים.
עוד עקרון יסוד בלניניזם, בתחום הארגוני, היה שכל גופי המפלגה כולל הועד מרכזי שלה צריכים להיבחר ע"י חברי המפלגה ברוב קולות, ושיותרו ויכוח חופשי וביקורת לפני כל החלטה של הגופים הנבחרים. אך מרגע שנעשתה הצבעה ונלקחו החלטות, יש להפסיק כל ויכוח ולהפגין אחדות כלפי חוץ. כחלק מהעקרונות האלה נגזרה גם קיומה של היררכיה בין גופי המפלגה השונים, כאשר גוף נמוך בהיררכיה חייב להישמע להחלטות של גוף מעליו ללא ויכוח וביקורת.
לנין קרא לזה "צנטרליזם דמוקרטי".
על רקע אידיאולוגיה זו קמה המפלגה הקומוניסטית הרוסית, אשר השתלטה על רוסיה לאחר המהפיכה שהפילה את שלטון הצארים בשנת 1917, והקימה את ברית-המועצות בשנת 1922, תוך יישום המרקסיזם-לניניזם, כלומר תוך הקמת שלטון מרכזי דיקטטורי הנשלט בידי מוסדות המפלגה הקומוניסטית.
כל זה שימש כרקע ועידוד להקמתה של מפלגה דומה בסין, המפלגה הקומוניסטית הסינית. זו נוסדה בשנת 1921 על בסיס המרקסיזם-לניניזם, וכך אחת מאבני היסוד שלה היתה אותו "צנטרליזם דמוקרטי" שהזכרתי קודם לכן, שלטון מרכזי של המפלגה, דמוקרטיה בתוך מוסדות המפלגה פנימה, אך בהם בלבד.
כבר מתחילה היתה דרכה של המפלגה הקומוניסטית הסינית שונה מהמרקסיזם-לניניזם. התורה הקומוניסטית הסינית הדגישה עוד יותר מעמד החקלאים במקום השכירים, כיוון שסין היתה אז בעיקר מדינה חקלאית עם מיעוט של תעשיה.
מי שעמד בראש המפלגה כמעט מימיה הראשונים, ואשר היה מנהיגה כאשר הוקמה המדינה הקומוניסטית הסינית בשנת 1949, היה אדם בשם מאו-צה-טונג, אשר נחשב בסין גם הוגה דיעות, ובתרגום שלו את המרקסיזם שם דגש על התאמת המהפכה למדינה ולתרבות בה היא מתקיימת.
תקופת שלטונו של מאו-צה-טונג על המפלגה הקומוניסטית ועל הרפובליקה העממית של סין התאפיינה בעריצות שלטונית שהביאה למותם של סינים רבים, ועם תכניות שאפתניות לפיתוח המדינה הסינית שהביאו אף הם לתקופות של רעב עצום ומותם של עוד עשרות מיליונים.
בכל זאת, משמרים את זכרו של מאו-צה-טונג בסין כמנהיג דגול. עמדת המפלגה הרשמית היא שבלי מאו לא היתה יכולה להיות סין חדשה.
מהפיכה של ממש בתפישה הקומוניסטית של סין החלה בשנת 1976, כאשר האיש החזק במפלגה אז, דֶנְג שְׂיָאו פִּינְג, הוביל רפורמות כלכליות ופוליטיות שכללו בין השאר את פתיחת המשק הסיני להשקעות חוץ, התרה של סחר חופשי, ביטול הקולקטיבציה של החקלאות בסין, והיפתחות למערב.
הרפורמות האלה הן שגרמו לצמיחתה הכלכלית המטאורית של סין, עד שהגיעה למצבה היום, בו היא מדורגת הראשונה בעולם בתמ"ג מותאם כוח קניה.
אז איך מסבירים במפלגה השלטת את הפער בין ערכי הקומוניזם שלכאורה חרותים על דגלם האידאולוגי לבין הפרקטיקה המותרת של סחר חופשי והחירות להרוויח כסף, לעיתים כסף רב?
מספר הסברים דחוקים ניתנו לכך במשך השנים, ביניהם שהקומוניזם הישן חייב להתאים את עצמו לתרבות הסינית ולהתפתחויות שהתרחשו בעולם. למשל, הם מסבירים את נפילתה של ברית המועצות בשנת 1991 בכך שהמפלגה הקומוניסטית שם לא השכילה להתאים את עצמה לעולם המודרני.
אחת הטענות הרשמיות של המפלגה הקומוניסטית הסינית היא ש"המעמדות המנצלים בסין חוסלו" ולכן אין עוד צורך במלחמת מעמדות.
החוקה המפלגתית עודכנה בקונגרס הלאומי ה-12 אשר נערך בשנת 1982, כדי לכלול את ההצהרה שיש לשאוף ל"סוציאליזם עם סממנים סיניים".
בשנת 1987 עודכנה שוב החוקה כדי לכלול את המטרה להיות "שילוב של היסודות הבסיסיים של המרקסיזם עם המודרניזציה הסינית".
בקונגרס הלאומי שנערך חמש שנים אחר כך, בשנת 1992, נשאל מזכיר המפלגה דאז לגבי הסתירה בין הקומוניזם לבין שוק חופשי ובעלות פרטית על אמצעי הייצור. תשובתו היתה: " אין צורך לשאול יותר אם דבר מסוים הוא סוציאליסטי או קפיטליסטי, השאלה החשובה היא האם הוא עובד."
לסיכום, המפלגה הקומוניסטית של סין ויתרה מזמן על המרקסיזם, על הלניניזם ועל המאואיזם. בלוליינות רטורית היא הכשירה בחוקתה את הבעלות הפרטית והמסחר החופשי. אבל היא ממשיכה לדגול בסוג של סוציאליזם המותאם לטעמם לתרבות הסינית.
ועל דבר אחד המפלגה הקומוניסטית לא ויתרה מעולם: על הפריבילגיה להיות השליט היחיד על העם הסיני. אין דמוקרטיה פוליטית בסין, אין חופש הבעה, אין חופש התאגדות. אין באמת הפרדת רשויות. והשלטון הסיני שומר לו את הזכות להתערב בכל רגע במערכת הפיננסית והכלכלית, והוא אכן עושה זאת כל הזמן.
אז סין היא דיקטטורה לכל דבר. מפלגה יחידה אוחזת לבדה בכוח השלטוני תוך סובלנות אפסית לריבוי דיעות ולחופש העתונות.
אך מטרתנו היא להבין מה השאיפות של סין כלפי העולם, לא רק כלפי עמה שלה. אנחנו בעצם מבקשים לדעת בעיקר שני דברים:
אחד, מהן שאיפותיה הטריטוריאליות של סין ועד כמה רחוק היא תהיה מוכנה ללכת כדי להגשים אותן,
ושניים, האם המפלגה הקומוניסטית היא טוטליטרית.
נתחיל בשאלה השניה.
דיקטטורה אינה שווה טוטליטריזם. הפילוסופית והעיתונאית המפורסמת חנה ארנדט, הגדירה את האבחנה הברורה בין דיקטטורה סתם לבין טוטליטריות בספרה המצוין "יסודות הטוטליטריות".
טוטליטריזם, היא הרחבה של דיקטטורה. משטר טוטליטרי שואף להנחיל את ערכיו לא רק בתחום מדינתו, אלא לעולם כולו, לטוטאל. מכאן שמו.
שתי תנועות טוטליטריות היו בעולם עד היום, הנאצית והסובייטית.
גם בימי שלטון המפלגה הנאצית על גרמניה וגם בימי השלטון של המפלגה הקומוניסטית על רוסיה וגרורותיה, התקיימו מוסדות שלטון מקבילים, של המפלגה ושל המדינה.
בשתי הדוגמאות הללו מוסדות המפלגה היו החזקים יותר. בשתי הדוגמאות היתה למפלגה השלטת דוקטרינה, כלומר תורה אידאולוגית, אותה הם שאפו להפוך לתורה השלטת בעולם כולו.
אצל הנאצים זו היתה תורת הגזע. אצל הסובייטים זה היה אידאל הקומוניזם העולמי.
אחת הסוגיות שנרצה לנסות ולפענח בפרקים הבאים היא האם סין הקומוניסטית שואפת לטוטליטריות, כלומר להפיץ את תורתה, תהה זו אשר תהיה בעולם כולו.
כמו כן נרצה לדעת מה הן השאיפות הטריטוריאליות שלה, ועד כמה רחוק תהיה מוכנה ללכת כדי להגשימן.
סיכום
אז בואו נסכם בקצרה את הפרק הזה:
למדנו על מפלגה שיש לה מדינה: המפלגה הקומוניסטית הסינית אשר שולטת ברפובליקה העממית של סין.
הבנו את עיקרי המבנים השלטוניים המורכבים של המפלגה ושל המדינה, ואת יחסי הכוחות ביניהם, וכן את מקור כוחו של מי שמנהיג בו זמנית גם את המפלגה וגם את המדינה הסינית.
בסוף למדנו על הרקע האידאולוגי להקמתה של המפלגה הקומוניסטית הסינית ועל השינויים הרעיוניים שעברו עליה.
בפרק הבא בסדרה "להבין את סין" ננתח את ההצהרות של הנהגת סין בשנים האחרונות, בעיקר את אלה של מנהיגה שי ג'ינפינג.
נגלה שאפשר ללמוד הרבה על כוונותיה של המפלגה הקומוניסטית עבור סין מתוך הדברים הגלויים לכל.
יהיה מעניין!
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה