תקציר:
ב-24 בפברואר השנה פלשה רוסיה לאוקראינה לאחר מספר חודשי מצור עליה. חמישה חודשים לאחר מכן הלחימה עדיין נמשכת. האם התארגנות המערב לעזור לאוקראינה ולהחרים את רוסיה אכן יעילה והאם נבקעים בה סדקים? ומה חושב פוטין? ושאלת השאלות: כיצד (ומתי) תסתיים המלחמה באוקראינה? בפרק זה ננסה להעריך ולענות על השאלות האלה ועוד.
תוכן הפרק:
שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל- "מגרש עולמי".
ב-15 בפברואר השנה, תשעה ימים לפני פלישת פוטין לאוקראינה, העליתי לרשת את הפרק הראשון של הפודקאסט "מגרש עולמי". הסברתי בו את מקורות האובססיה הגיאופוליטית של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לאוקראינה. הערכתי אז שלאחר שלושה חודשי מצור, פוטין אכן יניע את כוחותיו ויפלוש לאוקראינה. מניתי את הסיבות העיקריות לכך שפוטין יבצע את הפלישה זאת. מי שלא האזין עדיין לפרק זה מוזמן לעשות זאת.
ב-24 בפברואר אכן פלש צבא רוסיה לאוקראינה. חלפו חמישה חודשים ממועד הפלישה והלחימה עדיין נמשכת, עם התנגדות עזה של הצבא האוקראיני שהפתיעה רבים, וקשיים מרובים לצבא הרוסי, אבל עם הצלחה די משמעותית לו במזרח המדינה.
המערב, כידוע, מחה ומוחה אך אינו מתערב, עוזר באספקה מוגבלת של נשק לאוקראינה, והטיל סנקציות כלכליות על רוסיה, שלא מוטטו את הכלכלה הרוסית כפי שקיוו, ואף חלקן פועלות כבומרנג כנגד אירופה וכלכלת העולם כולו.
בפרק היום אנתח את הגורמים שמרמזים על התקרבות סופה של המלחמה הזאת, ואנסה להעריך כיצד היא תסתיים.
אז בואו נתחיל!
____________
מיד לאחר פלישת רוסיה של פוטין לאוקראינה התייצב המערב לצידה, מה שהתבטא בסנקציות כלכליות על רוסיה, והעברת נשק, אמנם די נחות, לצבא אוקראינה.
החזית הדיפלומטית והכלכלית כנגד רוסיה היתה רחבה למדי, אך כללה בעיקר את ארצות הברית והאיחוד האירופי. סין, שחתמה עם רוסיה על הסכם אסטרטגי רב שנים רק מספר שבועות לפני הפלישה לאוקראינה, לא הצטרפה לסנקציות על רוסיה, להיפך, אפילו ניצלה את המצב כדי לקנות מרוסיה גז ודלק במחירים נוחים. כך גם הודו.
המצב בשדה הקרב
בהיבט הצבאי, החלה המלחמה בפלישה של רוסיה בכמה חזיתות בו זמנית, כולל מצפון אל עבר עיר הבירה קייב, עם יתרון כמותי וארגוני לצבא הרוסי. לא ברור אם היו לפוטין תכניות לכבוש את קייב ולנוכח התנגדות צבא אוקראינה ויתר על מטרה זאת, או שהמצור על קייב היה רק תרגיל שנועד ליצור לחץ על וולודימיר זלנסקי, נשיא אוקראינה, ועל ממשלתה.
בכל מקרה, עם הזמן התגלה שצבא אוקראינה נחוש מאד להדוף את הצבא הרוסי, והוא גם נהנה ממה שנקרא יתרון המותקף, ואכן צבא רוסיה סבל אבידות רבות. בשלב מסויים הסיג את המצור ששם על פאתי קייב. החל ב-18 באפריל עבר הצבא הרוסי להתרכז במזרח המדינה – בחבל דונבאס, בדרום המדינה – בערים שעל חוף הים השחור, וברצועה לאורך הגבול המזרחי שמחברת ביניהם.
צבא אוקראינה הנחות לעומת צבא רוסיה ממשיך להילחם תוך שהוא מקבל נשק מהמערב, אם כי לא בכמויות מספיקות. המחסור העיקרי הוא בפגזי ארטילריה, כי גם למערב אין מלאים מספיקים. במשך השנים הלכו וקטנו המלאים של תחמושת טקטית כמו כדורי רובים, פגזי תותחים וטנקים, וטילים לטווח קצר שאיחסנו מדינות כמו גרמניה, בריטניה, צרפת ואחרות, מתוך תפיסה שפשתה בצבאות של מדינות אלה, שמלחמות שדורשות סוג כזה של תחמושת חלפו מן העולם.
התקציב הענק של נאט"ו הושקע בעיקר בסוגי נשק מתוחכמים יותר, כמו מטוסים, צוללות וטילים ארוכי טווח. יכולת הייצור של תחמושת בארצות המערב ירדה אף היא פלאים. מפעלים נסגרו במשך השנים, וכאלה שקיימים הסבו קוי ייצור למוצרי נשק אחרים. היכולת של מפעלים אלה היום לחזור לייצור מהיר מאד של תחמושת פשוטה הינה מוגבלת. משום כך, אין למערב מספיק תחמושת להעביר לאוקראינה, עם כל הרצון לעזור לה באופן הזה. גם נשק רב של אוקראינה הוא בכלל מתוצרת ברית המועצות.
לאחרונה העבירה ארצות הברית לאוקראינה שמונה מערכות רקטות מונחות GPS מסוג HIMARS M142, בעלות יכולת ירי של מספר רקטות בו זמנית לטווח של עד 84 ק"מ. אוקראינה, לדבריה, עשתה בהם שימוש יעיל למדי, והצליחה להשמיד מספר מחסני תחמושת, ציוד ומרכזי בקרה ושליטה של הצבא הרוסי. בקרוב תשלח אמריקה לאוקראינה עוד ארבע סוללות כאלה. אך למרות ההתלהבות הרבה שהיתה בתקשורת סביב המערכות האלה, זה לא מה שיכריע את המערכה. גם הצבא הרוסי לא נוצר אתמול, וכבר הודיע מפקד הכוחות הרוסיים שהם ייתנו עדיפות עליונה להשמדת הסוללות האלה. לא שזה קל כל כך, כי אלה סוללות ניידות, אבל גם לא בלתי אפשרי.
מנגד, סובל גם צבא רוסיה מאבידות כבדות. הידיעות על כמות האבידות סותרות. על פי הצלבה של מספר מקורות במערב ההערכה הרווחת היא שהוא איבד לפחות 600 טנקים עד היום במערכה באוקראינה, רובם טנקים חדישים. כמו כן מספר כלי שייט וכמאה מטוסים ועוד רחפנים. גם לרוסיה יש קושי בייצור כלי נשק ותחמושת חדישה בקצב שהיו רוצים, אבל ייתכן גם שפוטין איננו מעוניין, לפחות כרגע, להעביר עוד נשק מתוחכם לזירה הזאת. לאחרונה נראו טנקים רוסיים מיושנים מסוג T62 שהוא שולח אל המערכה. למרות קרבת איזורי הלחימה לגבול הרוסי, נראה שהצבא הרוסי נתקל גם כן בבעיות לוגיסטיות של העברת נשק ותחמושת אל הכוחות הלוחמים שלו.
בשני הצדדים נהרגו ומוסיפים להיהרג חיילים רבים, מה שכמובן מחליש עוד את הכוחות הלוחמים נוסף על המחסור בתחמושת. צבא רוסיה יכול אם ירצה להזרים עוד חיילים רבים אל אדמת אוקראינה, מה שאינו עושה בינתיים, לפחות לא בהיקפים גדולים. במקום זאת, כך לפי משרד ההגנה הבריטי, הוא שולח שכירי חרב של צבא ווגנר, שהוא צבא פרטי רוסי שכבר שימש בעבר את רוסיה בעת הפלישה לחצי האי קרים בשנת 2014.
לצבא אוקראינה אין ייתרון דומה, מספר הלוחמים המידלל שלה הוא כל מה שיש לה. לגבי המצב המדוייק של צבא אוקראינה, נמנע המודיעין של מדינות המערב מלספק מידע מדוייק בתקשורת, כדי לא לסייע לצבא רוסיה וכדי לא לפגוע במורל של הצבא האוקראיני.
זלנסקי עצמו אמר בשלושים ואחת (31) במאי ששישים עד מאה חיילים אוקראינים נהרגים מדי יום ועוד כ-500 נפצעים. אין סיבה שלא להאמין למספרים האלה.
כך, הפכה המלחמה הזאת בין רוסיה לאוקראינה בעיקרה למלחמת התשה. הצבאות הרוסיים מצליחים לקדם עמדות במזרח אוקראינה, אך בקצב איטי למדי.
לכוחות האוקראינים יש הצלחות מקומיות פה ושם.
למרות שמלחמת התשה יכולה להמשך שנים, לא נראה שיש פה אינטרס במלחמה כזאת לאף צד. הדבר ההגיוני ביותר להעריך הוא שלצבא רוסיה יש עדיין מטרות שטח במזרח המדינה שטרם הושגו, ושכאשר הן תושגנה, יבשיל המצב מבחינתם להתחיל דיונים אמיתיים על הפסקת הלחימה.
דעת הקהל בארצות הברית
בואו נדבר קצת על דעת הקהל בעולם, מחוץ לשדה הקרב. לאן נושבת הרוח בארצות הברית? הנשיא ג'ו ביידן נשמע נחוש בהחלטתו להמשיך ולסייע לאוקראינה כמה זמן שיידרש. הממשל שלו העביר ומעביר נשק בשווי של מיליארדים של דולר, ורק לאחרונה אישר הקונגרס האמריקאי העברת סיוע לאוקראינה בגובה של 40 מיליארד דולר נוספים. זה הרבה מאד, אך זה צפוי להספיק לאוקראינה עד סוף ספטמבר השנה, אולי.
אך תמיכת דעת הקהל והקונגרס האמריקאי באוקראינה מתחילה להישחק. אפשר לשמוע היום שתי אסכולות עיקריות ומנוגדות לגבי המלחמה באוקראינה: האחת, אשר גורסת שיש לעזור לאוקראינה להביס את רוסיה, או לפחות להחליש אותה כך שתהיה פחות מסוכנת בזמן הקרוב. חלקם מוּנָעים מקריאה בלתי נכונה של המצב הצבאי וממתן אימון בדיווחים אופטימיים מדי הבאים מאוקראינה, חלקם מונעים מהזדהות אנושית עם הסבל של העם האוקראיני.
האסכולה השניה, גורסת שאל לארצות הברית להגזים במתן עזרה צבאית וכלכלית לאוקראינה. חלקם של התומכים בגישה זאת מונעים מהתפישה שיש להימנע ככל האפשר מאסקלציה של העימות של רוסיה עם המערב, מחשש שהדבר יביא בסופו של דבר לכך שפוטין יפעיל נשק גרעיני, וחלקם מונעים מהגישה שאין להוציא כל כך הרבה כסף על מלחמה שאינה קשורה לארצות הברית כשהאינפלציה משתוללת ויש בעיות מבית.
ואם תשאלו את תומכי הפלג של דונאלד טראמפ במפלגה הרפובליקנית, אנשי "אמריקה תחילה", אלה שרק העתיד הקרוב מעניין אותם, ושיש להם אפס עניין באינטרסים ארוכי טווח – כמו למשל שקט ושלום עולמי וביצור מעמדה של ארצות הברית כמובילה בינלאומית – תשמעו שיש להפסיק את התמיכה מיד, ושלא היה צריך להעביר סכומים כאלה מלכתחילה.
עכשיו, לגבי החוששים מכך שרוסיה תפעיל נשק גרעיני, הם טועים בקריאת ולדימיר פוטין, ועד כמה הוא מוכן לשבור את הכלים. פוטין, בניגוד לדעה של מומחים רבים, איננו מטורף, אלא מדינאי מחושב, אם כי בעל דירוג גבוה במבחני התאמה מקיאווליסטים ודירוג נמוך בדירוג מוסרי.
מספרם ומשקלם של אלה הנוטים לבדלנות ו/או חוששים מהמצב הכלכלי הולכים ועולים. זה כבר מספר שנים שהכף בדעת הקהל באמריקה נוטה אל הבדלנות, ראו דונאלד טראמפ. אבל המצב לא שונה הרבה גם בעידן ביידן. אמנם רוב האוכלוסיה בארצות הברית עדיין תומכת בסיוע לאוקראינה כל עוד לא מדובר בשליחת חיילים אמריקאיים להילחם בשטחה, אך ישנה ירידה מתמדת באחוזי התמיכה. על פי תוצאות סקר שערכה אוניברסיטת מרילנד בסוף יוני בקרב מדגם של כ-2,200 נשאלות ונשאלים, אמרו 62% שהם מוכנים לסבול עלייה במחירי הדלק כדי לסייע לאוקראינה לעומת 73% במרץ, ו-58% אמרו שהם מוכנים לסבול עליה באינפלציה, לעומת 65% במרץ.
סימנים נוספים לשחיקה במוכנות של האמריקאים לעמוד במחירים המאמירים אפשר לראות מכל עבר. למשל החקיקה לתקציב למלחמה בשינויי האקלים שנפלה על קולו של חבר פרלמנט ממפלגתו של ביידן, שטען שלא תמך בה בגלל האינפלציה ומחירי האנרגיה בעולם. אם אין מספיק תמיכה בהשקעה במלחמה בשינויי האקלים שתוצאותיהם הקשות כבר נחוות באמריקה עצמה, מה יהיה על תמיכה באוקראינה הרחוקה?
ואפשר לראות דוגמה נוספת לשחיקה בדעת הקהל בדברים שאמרה לאחרונה סנטורית רפובליקנית ילידת אוקראינה, ויקטוריה ספַארטס, שהיתה מהתומכים בסיוע לאוקראינה, ואשר בחרה להאשים לאחרונה את עוזריו של הנשיא האוקראיני בשחיתות, מה שיכול להתפרש ככוונה להוריד את המוטיבציה להעביר לאוקראינה עוד תקציבים.
אז ככל שעובר הזמן נראה שיילך ויעלה הלחץ בדעת הקהל ובקונגרס האמריקאי לסיים את המלחמה באוקראינה ולהגיע להסדר עם פוטין.
מבחינת ג'ו ביידן, הוא היה מעדיף להמתין עד אחרי בחירות אמצע הכהונה שלו בשמיני (8) בנובמבר השנה. אמנם בבחירות האמצע בארצות הברית לא נבחר הנשיא, אלא חברי קונגרס ומושלים, אבל הן נחשבות בדרך כלל כמשאל עם על ביצועי הנשיא המכהן. על פי סקר דעת קהל שנעשה לאחרונה התמיכה בביידן נשחקה רבות וירדה עד כדי 25 אחוז! פחות מרמת התמיכה לה זכה דונאלד טראמפ בתקופה המקבילה. אז למרות שמדיניות החוץ משחקת תפקיד פחות חשוב במעמדו של נשיא בארצות הברית, היא עדיין נחשבת, וביידן יעדיף להגיע לבחירות האמצע כשהוא לא מופיע כתבוסתן, ולהמשיך ולהוביל את תמיכת המערב בקו התקיף כנגד רוסיה. אחרי בחירות האמצע, סביר להניח שביידן יהיה בשֵל לתמוך בהסדרה בינלאומית של "הסכסוך" במירכאות בין רוסיה לאוקראינה, ושל ייצוב פריסת נאט"ו בפשרה עם רוסיה.
דעת הקהל באירופה
נעבור לאירופה. "השקט החברתי בגרמניה נמצא בסכנה", הכריז בשביעי ביולי השנה סגן הקנצלר של גרמניה. הוא אמר זאת בהקשר של מחיר וזמינות הגז הטבעי שמהווה 25% ממרכיב האנרגיה של גרמניה, וששליש ממנו מגיע מרוסיה. אך בגרמניה יש לא רק חשש גדול מאי-שקט חברתי, אלא גם ממיתון כלכלי. הרבה ממפעלי התעשיה של גרמניה זקוקים לגז הזה כדי להניע את כוח הייצור שלהם.
גרמניה, יחד עם האיחוד האירופי, תומכת בארצות-הברית בגינוי הפלישה הרוסית לאוקראינה, ובסנקציות שהוטלו על רוסיה בעקבות כך. אבל כמו עוד מדינות באירופה, היא גילתה די מהר שהסנקציות האלה פועלות עליה כבומרנג, במקום על הכלכלה הרוסית ועל פוטין.
גרמניה לא לבד. מדינות האיחוד האירופי ככלל מייבאות כ-40 אחוזים מהגז שלהם מרוסיה. לא עזר להם שהחריגו את יבוא הגז הטבעי והנפט מהסנקציות שהוטלו על רוסיה. פוטין לא פראייר. הוא לא אחד שייתן שהאירופאים יינקטו בסנקציות לפי מה שמתאים להם. פוטין לא שבר את הכלים, אבל דואג לצמצם את כמויות הגז שרוסיה מעבירה לאירופה כדי למנוע ממנה לאגור כמויות שיספיקו לתושביה בחורף הקרוב, וכך להמשיך ולהחזיק בידיו אמצעי לחץ עליה. כך גם עלו מחירי הגז והנפט, ורוסיה שמצאה לקוחות נלהבים חדשים, למשל סין והודו, הצליחה לקזז כך חלק מהשפעת הסנקציות עליה.
אמנם אירופה הכריזה על יעד של השתחררות מהתלות בגז הרוסי עד סוף השנה, למשל על-ידי ייבוא גז מונזל ממדינות כמו מצרים, שתקנה חלק ממנו מישראל אגב, מאזרבידג'ן, מקאטאר ומנורבגיה, ואפילו מארצות הברית, אלא שלא ברור שאכן הכמויות תספקנה למלא את החסר, ובכל מקרה הגז הזה יעלה לאירופה הרבה יותר מאשר עלה לה הגז הרוסי.
באם יהיה השנה באירופה חורף קשה במיוחד, מה שיעלה את הדרישה לאנרגיה לצרכי חימום, ייתכן וינקוט האיחוד האירופאי במדיניות של קיצוב וחלוקה בין המדינות החברות בו על פי קריטריונים שייקבעו, מה שללא ספק יעורר מחלוקות, חוסר הסכמות וחוסר יציבות. האיחוד האירופי עלול לראות תרחישי קיצון של סירוב להיענות לכללים שלו ועד לפרישה ממנו. תרחישים כאלה יכולים לפגוע ביציבות של העולם כולו, בודאי היציבות הכלכלית. בינתיים מנסים באיחוד האירופי לקבוע כללים להקטנת הצריכה של גז טבעי במדינות החברות בה.
מעבר להיבט הכלכלי, בגלל הקרבה הגיאוגרפית וההיסטוריה, חשה כל מדינה באירופה סכנה מוחשית מהתוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה. מכיוון שמלחמה צבאית נגד רוסיה אינה עומדת על הפרק, והסנקציות לא פועלות כמצופה כדי לרסן את רוסיה, נראה שכל מנהיג של מדינה אירופאית יישאף שהמלחמה הזאת תסתיים מהר ככל האפשר, גם אם לא יתבטאו כך בפומבי.
לאור כל זאת, מעניין לאן נושבת הרוח בקרב דעת הקהל באירופה. איזה אחוז בעד סיומה של המלחמה מהר ככל הניתן ומה גדול המחנה שדוגל בהמשך הענשתה של רוסיה על הפלישה לאוקראינה?
ובכן על פי סקר דעת קהל שנערך על ידי המועצה האירופית ליחסי חוץ בחודש שעבר בעשר מדינות באירופה, 35% בעד שלום מיידי, בעוד שרק 22% דוגלים בהמשך הענשתה של רוסיה.
אבל אירופה היא לא מקשה אחת, וישנם הבדלים בהֵלֵך הרוח בקרב המדינות השונות שתושביהן השתתפו בסקר.
גרמניה נמצאת במקום השני בשאיפתה להסדרה מייד. 49 אחוז מהנשאלות והנשאלים היו בעד שלום עכשיו, בעוד 19 אחוז צידדו בהמשך הענישה כנגד רוסיה.
איטליה היא המובילה ברצון לסיים את המלחמה. 52% היו רוצים שהמלחמה באוקראינה תסתיים מייד, 16% בעד המשך ענישתה של רוסיה.
אחוזים גבוהים למחנה הפסקת הלחימה גם ברומניה, צרפת, שבדיה וספרד. רק בפולין, שנמצאת על גבול אוקראינה, ושסייעה לה רבות, יש אחוז גבוה של מצדדים בהמשך הענשתה של רוסיה: 41 אחוזים, לעומת 16 אחוז ששואפים להסדרה מיידית.
ככל שיילך ויתקרב החורף המאיים, ויחלפו שבועות וחודשים של מחירי דלק גבוהים ואינפלציה גבוהה, סביר שהכף עוד תמשיך ותיטה לצד המצדדים בהפסקת הלחימה בכל מחיר, מה שיפעיל לחץ בכיוון הזה על הממשלות של מדינות אירופה לפעול בהתאם ולא להמשיך עם הקו הנצי כנגד רוסיה.
דעת הקהל ויכולת העמידה של אוקראינה
בואו נדבר על מה שקורה באוקראינה. דעת הקהל באוקראינה אינה אחידה. הרוב אמנם תומך בעצמאות אוקראינה ובהתנגדות לכיבוש הרוסי, אך יש באוקראינה גם לא מעט אזרחים שמקורם בהגירה שהיתה מרוסיה בתקופת השתייכותה של אוקראינה לברית המועצות הסובייטית. חלק מההגירה שהתרחשה אז היתה מרצון, וחלקה היתה מאורגנת על ידי השלטונות הקומוניסטיים דאז, בשביל ליצור אוכלוסייה תומכת רוסיה ולטשטש את הזהות האוקראינית. כמובן שאז לא צפה הממשל הסובייטי את התפרקותו, אך מסתבר שההחלטה להזיז אוכלוסיות שלימות אל שטחה של אוקראינה התבררה כמשתלמת גם לרוסיה של פוטין של אחרי ברית המועצות. אמנם לא כל אזרח אוקראיני דובר רוסית שמקורו ברוסיה תומך באופן אוטומטי ברוסיה. אך יש לפוטין תומכים רבים, במיוחד בחבל דונבאס שנמצא כיום בשלטון רוסי, וכן בחצי האי קרים שסופח על-ידי רוסיה בשנת 2014.
ומסתבר שהתמיכה ברוסיה יכולה לחצות איזורים ושכבות. רק לאחרונה, בשבעה עשר ביולי, הודיע נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי על הדחתם של ראש שירות הבטחון הלאומי והתובע הכללי של המדינה, לא פחות, עקב בגידה ותמיכה ברוסיה. זלנסקי הודיע שששים (60) נושאי משרה בשני הגופים הללו נמצאו משתפים פעולה עם רוסיה באותם איזורים שנכבשו על ידה. הוא דיווח על 651 תביעות באשמת בגידה המנוהלות כיום כנגד פקידי ממשלה באוקראינה.
ונוסף על תופעת התמיכה ברוסיה צריך זלנסקי להתמודד גם עם בעיית שחיתות מבית. היו מספר מקרים של שחיתות בקרב ממשל אוקראינה עוד לפני הפלישה. קרוב לודאי שהפלישה הזאת של רוסיה, עם כל התקציבים המוזרמים כעת לאוקראינה, פתחו הזדמנויות בפני פקידים מושחתים. אין מידע על היקף התופעה.
כל האירועים הללו מחלישים את יכולת העמידה של אוקראינה עוד מעבר לבעיות האובייקטיביות והנוראיות של הרוגים, פצועים ונזקים כלכליים אדירים.
לכן, אורך הנשימה של אוקראינה אינו אינסופי, למען האמת הוא די קצר, למרות מה שמנסה נשיא אוקראינה לשדר למערב: "תנו לנו עוד ועוד נשק, יותר ויותר ארוכי טווח, ואנחנו נתיש ונכריע את המערכה."
דעת הקהל ברוסיה
לגבי העם הרוסי, זה ברובו הגדול תומך בפוטין ובמבצע הצבאי שלו באוקראינה. הס מלהזכיר ברוסיה את המלה מלחמה, יש חוק מפורש כנגד זה.
העם הרוסי לא היה אף פעם תחת שלטון דמוקרטי אמיתי. לרוב האנשים אין מושג מהן חירויות פרט, מה הם המוסדות שאמורים בחברה מתוקנת להגביל את כוחו של המנהיג.
פוטין מתחזק מכונת תעמולה משומנת, בין השאר הודות לכך שיש יש לו שליטה מלאה על אמצעי התקשורת הליניאריים ועל רוב העיתונים. הפטריוטיות הרוסית מושרשת היטב מדורות בעם הרוסי.
המעטים ברוסיה שמתנגדים לשלטונו של פוטין זוכים לטעום את נחת זרועם של כוחות הבטחון בצורת מעצר, מאסר ובמקרה הגרוע גם חיסול.
כך יוצא שמעמדו של פוטין ברוסיה נראה מובטח למדי. על פי תוצאות סקר דעת קהל שנערך ביוני על ידי מרכז לֶבַדַה הבלתי-תלוי, שבדרך כלל נחשב אמין, התמיכה בפוטין עומדת על כ-80 אחוזים, עשרה אחוז יותר מאשר לפני המלחמה. הנסקרים נשאלו גם לגבי השפעת הסנקציות על רוסיה -מחצית מהנשאלים אמרו שהסנקציות רק יחזקו את רוסיה ויאיצו את פיתוחה, ורבע טענו שלא יהיו לסנקציות השפעה שלילית על הצמיחה הכלכלית ברוסיה.
גם עובדתית המצב הכלכלי ברוסיה לא גרוע כפי שקיוו במערב שיהיה בעקבות הסנקציות שהופעלו על פוטין. לאחר ירידה חדה בערך הרובל, המטבע הרוסי, מיד לאחר הפלישה לאוקראינה, הוא עלה ועלה וכיום הוא בערך הגבוה ביותר שלו מזה שבע שנים, כ-30 אחוז גבוה מרמתו ערב הפלישה לאוקראינה. למרבה האירוניה, הבנק המרכזי של רוסיה נוקט בצעדים כדי להחליש אותו מעט.
הכלכלה הרוסית בגדול די מסתמכת על עצמה, עיקר היבוא שלה הוא של כלי-רכב, מיכון תעשייתי ורכיבים אלקטרוניים, לא מוצרים כמו מזון ואנרגיה שחסרונם מורגש מיידית.
הסנקציות שהוטלו על-ידי אירופה בנושא יבוא נפט וגז מרוסיה רק העלו את מחיריהם בעולם. פוטין מוכר אותם לסין ולהודו, במחיר שהוא win-win לשני הצדדים, כך נוצר מצב שהתמ"ג הרוסי כמעט ולא נפגע מהסנקציות, או שנפגע מעט.
על פי דיווחים ממוסקבה וגם מאיזורים מרוחקים יותר, לא מורגש מחסור ברוב המוצרים. המכאוב היחיד שבו חשים בינתיים האזרחים הרוסים הוא האינפלציה הגבוהה, שהיא כפולה מגובהה הממוצע במערב. האינפלציה ברוסיה מוערכת כיום להיות כשישה-עשר (16) אחוזים. הממשלה הרוסית מנסה להקטין את השפעתה על האזרח באמצעות העלאת פנסיות ושכר מתוקף חוקים, בהצלחה חלקית בלבד.
כל מנהיג, יהא חזק ועריץ ככל שיהיה, יודע שיש לתחזק כל הזמן מידה מספיקה של שביעות רצון של רוב מספיק של העם. לכן, פוטין לא עיוור לרחשים אפשריים של הציבור הרוסי אשר נוגעים לרמת החיים. הוא יודע שפגיעה קשה מדי ברווחה של רוב האוכלוסיה עלולה בסופו של דבר להביא למרי אזרחי. הרי אחת המהפיכות החברתיות הגדולות ביותר התרחשה ברוסיה.
ולכן, גם פוטין לא יכול למשוך את המלחמה שלו באוקראינה לנצח. עם מחאת אמהות של חיילים כזו או אחרת הוא מתמודד באמצעות גלי פטריוטיות. אבל עם אינפלציה ברמה כפולה מזו של המערב, ואובדן פוטנציאלי של בטחון בהנהגה הרוסית יהיה קשה יותר להתמודד.
עם הזמן, מחסור ברכיבים חיוניים יילכו וייפגעו ביכולת של התעשייה הרוסית לתפקד. מוצרים יהפכו להיות יותר ויותר קשים להשגה. שירותים יילכו וייפגעו. כבר היום, מכוניות רוסיות כמו הלאדה המפורסמת, המיוצרת ברוסיה, משווקת ללא מנגנוני בטיחות כמו מערכת למניעת החלקה וכריות אויר. פוטין לא יגלה זאת, אך הוא יודע שהזמן פועל לרעתו, אם כי בקצב איטי יותר מאשר באוקראינה ובאירופה. אין לו כל אינטרס למשוך את המלחמה לנצח, במיוחד שאין כל הישגים חדשים משמעותיים שהוא יכול לשאוף אליהם במישור המלחמתי. גם העובדה שצבא רוסיה איננו מזרים כוחות מילואים ומגוייסים חדשים וכן ציוד מלחמתי חדש נוסף, מלמדת על כך שפוטין חושב שהוא קרוב למצות את המהלך המלחמתי. גם אם יזרים עוד מעט חיילים לתקופה מסויימת זה יהיה רק כדי להשלים כיבוש איזורים במזרח ובדרום-מזרח אוקראינה ולבסס את השליטה בהם.
פוטין כבר מחכה ליום בו יוכל להכריז בפני הפרלמנט שלו ואחר כך בפני העם הרוסי על הצלחתו הגדולה בשחרור האוכלוסיה הרוסית שבמזרח אוקראינה מציפורני ה"נאצים" האוקראיניים, כפי שהוא מכנה את ראשי הממשל האוקראיני, ועל כיבושה המוצלח של רצועה יבשתית שפותחת לרוסיה מעבר אל הים השחור ומשם אל נתיבי הסחר העולמי.
כיצד תסתיים המלחמה
אז מה יביא לסיומה של המלחמה הזאת באוקראינה?
בואו נתחיל קודם במענה לשאלה מי יביא לסיומה של המלחמה הזאת. אז באופן טבעי, התשובה היא ולדימיר פוטין. כמי שפתח בפלישה הזו, הוא גם זה שיחליט מתי הסתיים המהלך הגיאופוליטי הזה מבחינתו.
התקוות שהתעוררו בקרב עתונאים וחוקרים מסויימים במערב לגבי יכולתה של אוקראינה להדוף את הצבא הרוסי מאדמתה ולנַצח אותו נצחון צבאי התגלו כחלום באספמיה. אלו היו יותר מבוססות על שאיפות בלבד ולא על עובדות והכרת המציאות. גם זלנסקי, נשיא אוקראינה, אותו אנחנו כמובן מחבבים, עזר לזרוע תקוות שווא כאלה לעתים, מתוקף האינטרסים של אוקראינה, אך לו אנחנו סולחים. כך שלא יהיה נצחון צבאי אוקראיני, ולא אוקראינה תקבע מתי תסתיים המלחמה.
כפי שהערכתי בפרק הראשון של מגרש עולמי, המטרה העיקרית של פוטין במלחמה שלו באוקראינה היא הרצון לספח את חבל דונבאס שבמזרח אוקראינה על גבול רוסיה, ונוסף על כך לכבוש רצועה יבשתית מספיק רחבה שתאפשר לרוסיה מעבר נוח אל הים השחור. עוד הוא מעוניין במאחזים נוחים על חוף הים השחור, וכך להשיג רצף יבשתי מרוסיה, דרך חבל דונבאס אל חצי האי קרים והים השחור.
בניגוד להשקפה שמושמעת מדי פעם על-ידי פרשנים מערביים, במעין סוג של הלקאה עצמית, לא התפשטות נאט"ו היא שגרמה לפוטין לצאת למלחמה, זה רק אחד התירוצים שהוא משתמש בהם.
משום כך, הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו, או כל אספקט אחר שקשור לנאט"ו לא מהווים גורם מדרבן להמשך המלחמה מבחינתו. כאשר נשמעו לראשונה הקולות על רצונן זה של פינלנד ושבדיה, התבטא בתחילה דמיטרי מֶדְבֵדֵב, שהיה בעבר נשיא וראש ממשלת רוסיה בחילופין עם פוטין, באופן חריף וטען שהדבר עלול להביא אפילו להסלמה גרעינית באיזור. אבל בסוף יוני שפך פוטין בעצמו מים קרים על המדורה הזאת, ואמר שהוא רואה את הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו באופן שונה מאשר הוא רואה את אפשרות הצטרפות אוקראינה לנאט"ו, כיוון שאין לרוסיה מחלוקות טריטוריאליות עם המדינות הסקנדינביות. "אין דבר שעלול להטריד אותנו מבחינת הצטרפות פינלנד או שבדיה לנאט"ו." כך אמר. חשוב היה לו להקטין את חשיבות המהלך הזה ולשדר שאין פה תבוסה או סתירה למטרותיו.
בכל זאת פוטין יעמוד על כך שכחלק מכל הסדר שקשור לסיום המלחמה עם אוקראינה תהיה איזו התחייבות שאוקראינה עצמה לא תצטרף לנאט"ו, למרות שפוטין יודע בעצמו שכל הסכם שיבטיח לו זאת לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. הוא בכל זאת יתעקש על כך כדי להציג את זה לעם הרוסי כאחד ההישגים של המלחמה, חלק מהמערכה ההסברתית שנועדה להראות עד כמה היתה חשובה המלחמה הזאת, או "המבצע המיוחד", כלשונו.
מכיוון שנראה שצבא רוסיה קרוב להשיג את מטרותיו, סביר להניח שעוד השנה יסיט פוטין את האסטרטגיה שלו מלחימה להשגת הסדר בינלאומי לטעמו.
פוטין בונה על כך שהלחצים מבית הקיימים באירופה וארצות הברית שהזכרתי קודם ולהם הוא מודע היטב, כמו האינפלציה הגבוהה, מחירי האנרגיה, והחששות ממחסור באמצעי חימום בחודשי החורף, ייפעלו בעדו. הוא גם יודע מנסיונו בעבר, שההתעניינות של דעת הקהל העולמית בסכסוך עצמו הולכת ונשחקת.
בינתיים דואג פוטין לשחוק את העמידות של העם האוקראיני. הוא מאשר לתקוף מטרות אזרחיות ולפגוע מדי פעם גם באזרחים כדי לרסק את המורל של האוכלוסיה האוקראינית ולגרום להם לייחל להפסקת אש, אך הוא משתדל שמספר הנפגעים האזרחיים לא יהיה גדול מדי, כדי לא להצטייר בעולם כאחד הצוררים ההם שלא היו להם כל גבולות בהרג אזרחים חפים מפשע, ולגרום לדעת קהל עולמית שתתנגד לו כל כך, עד שלא ייתנו למנהיגיהם לפתוח במשא ומתן עם רוסיה כאשר יחליט שזה נוח לו.
לפוטין יש קלפים חזקים ביד. בידיו להפסיק את הסבל שהוא גורם לאוקראינה. בנוסף, הוא יכול להציע למערב החזרה מיידית של הזרמת הדלק והגז בכמויות שהיו נהוגות טרום המלחמה, הַחְזרה מיידית של שינוע חיטה לעולם. החזרה מיידית של יצוא של דשנים, הנחוצים לחקלאות העולמית. כך הוא יכול לרסן את הרעב שחוללה המלחמה ברחבי אפריקה ובמדינות כמו מצרים ולהפחית את סכנתם של גלי הגירה מחודשים לאירופה, מה שמפחיד מאד את האירופאים.
ואירופה, אין מה לעשות, שבויה כרגע בידיו של המנהיג חסר המעצורים הזה, לפחות למשך מספר שנים קדימה עד שתצליח להתנתק מהתלות האנרגטית שלה בנפט ובגז הרוסי ובתעשיית הדשנים הרוסית.
אבל מה פוטין ידרוש מנגד? הוא ידרוש לפחות את הדברים הבאים:
– הכרה בסיפוח של חצי האי קרים אותו סיפח בשנת 2014,
– הכרה בעצמאות של הרפובליקות תומכות רוסיה שהוקמו בדונייצק ולוגאנסק אשר בחבל דונבאס, ששטחיהן יכללו כעת רצף יבשתי עד לים השחור,
– והוא ידרוש כמובן את הסרת הסנקציות שהוטלו עליו ועל רוסיה החל משנת 2014 ועד היום.
אירופה תעמוד בלחץ גדול לקבל את התנאים האלה. חלק ממנהיגיה לא יצהירו על כך בגלוי. גם ארצות הברית אולי לא תאמר בגלוי שהיא חפצה מאד לעשות כל שביכולתה כדי לרסן את האינפלציה העולמית ולהתפנות לסכסוך חסר-האחריות שלה עם סין.
מנהיגי המערב יפעילו לחצים על זלנסקי וממשלת אוקראינה, אם בגלוי ואם מאחורי הקלעים, להיכנס למשא ומתן עם רוסיה ולקבל את התנאים האלה בצורה כזו או אחרת.
לאוקראינה אין הרבה ברירות חוץ מאשר להיענות ללחץ המערבי. אין לה מקורות נשק להמשיך בלחימה מלבד אלו שהיא מקבלת מהמערב. בנוסף, הבנק המרכזי של אוקראינה שורף את יתרות המטבע הזר שלה בקצב של כתשעה (9) אחוז בחודש, ואוקראינה זקוקה לשבעה (7) מיליארד דולר כסיוע רק כדי להחזיק את הראש מעל המים בכל חודש נוסף שעובר, סכומים שהיא מקבלת רק באופן חלקי מהמערב. ועוד לא דיברנו על הצורך של אוקראינה להתחיל כבר בשיקום של כלכלתה.
דעת הקהל האוקראינית מתנדנדת בין הרצון להפסיק את המלחמה הזאת שהורגת ופוצעת בהם עשרות עד מאות חיילים ואזרחים מדי יום ומרסקת את שדרת החיים שלהם, לבין הלכידות הלאומית והרצון שלא להכנע כנגד התוקפנות הרוסית.
כדי לא לתת לרוסיה ולעולם מסר שאלימות גיאופוליטית משתלמת, כנראה שלא תהיה הכרה רשמית של המוסדות הבינלאומיים בריבונות הרוסית על חצי האי קרים, ולא ברפובליקות העצמאיות כביכול שהוקמו במזרח אוקראינה, אבל אוקראינה תצטרך לוותר עליהם, לפחות לשנים רבות. תימצא איזו נוסחה דיפלומטית שתשמר את הסטטוס קוו החדש שנוצר, ושתדחה לעתיד בלתי ידוע את הפתרון הסופי שלו, משהו בדומה להסכמה שטייוואן לא תהיה אף פעם מדינה עצמאית, אלא היא חלק מסכסוך סיני שייפתר מתי שהוא בעתיד.
כדי לרצות את אוקראינה יספקו לה מדינות המערב ערבויות בצורת הסכמי הגנה כאלה ואחרים, אשר ראשי התיבות נאט"ו ייעדרו מהם, זאת כדי לרצות את פוטין. כמו כן יבטיחו לה הלוואות ומענקים לצורך שיקום כלכלתה.
כדי להשאיר מראית עיין של אי-כניעה לתוקפנות, לא יסכים המערב לבטל את כל העיצומים על רוסיה, וישאיר מספר עיצומים פחות משמעותיים בתוקף, כאלה שפוטין יכול לחיות איתם בינתיים.
סיכום
לסיכום, כאשר ישלים הצבא הרוסי את השתלטותו על כל רצועת השטח שמתחילה בדונבאס במזרח, יורדת אל דרום מזרח אוקראינה ומסתיימת בַּדָרום על חופי הים השחור, יחליט פוטין לסיים את המלחמה.
התסריט יהיה אז כנראה כך. פוטין יפנה בחשאי לחבר שלו בסין, שי ג'ינפינג, ויאותת לו שהגיע הזמן להקים ועידה בינלאומית לסיום הסכסוך. ג'ינפינג עצמו או צוותים דיפלומטיים מטעמו יופיעו פתאום שוב על הבמה כמצילי העולם, ויציעו את עצמם כמתווכים בין רוסיה לאוקראינה. אלא שהפעם פוטין גם ישתף פעולה, למרות שישחק אותה hard-to-get.
תוקם ועידה בינלאומית, אולי בחסות האו"ם, אשר יהיו חברות בה רוסיה, אוקראינה, סין, ארצות הברית, נאט"ו, האיחוד האירופאי ו/או מדינות אירופאיות המוגדרות חזקות כמו גרמניה, בריטניה, וצרפת, ואלי גם הודו. אה כן, וגם הטורקי ההוא שנדחף לאחרונה לכל מקום. ייתכן ותצורפנה מדינות נוספות.
הדיונים יימשכו תקופה ארוכה, עם עליות וירידות, תקוות ואכזבות, כאשר ייתכן שהלחימה עוד תימשך, או שתוכרזנה הפסקות אש מדי זמן.
בסופו של התהליך הזה, יגיעו להבנות שתיארתי לעיל. בקצרה אחזור עליהן שוב:
1. הכרה של אוקראינה בלגיטימיות של הרפובליקות הפרו-רוסיות שהוקמו על השטחים שנכבשו מאוקראינה בחבל דונבאס במזרח וגם בדרום מזרח המדינה, ו/או לפחות הפסקת הלחימה עימן.
2. ויתור של אוקראינה על הריבונות, או הסכמה על ריבונות משותפת בצורה כזאת או אחרת על ערי הנמל שעל חופו הצפון-מזרחי של הים השחור.
3. ויתור של אוקראינה על התביעה להחזרת חצי האי קרים לריבונותה.
4. התחייבות אוקראינה לא להצטרף לנאט"ו ללא הגבלת זמן.
5. התחייבות של פוטין שלא לתקוף את אוקראינה בשנים הקרובות, כנראה בתנאים מסויימים.
6. הסרת רוב הסנקציות הכלכליות המשמעותיות שהוטלו כנגד רוסיה.
7. חתימה על אילו שהם הסכמים בינלאומיים שעוסקים בהסגה ובמניעת הפצת של נשק קונבנציונאלי וגרעיני בין רוסיה לנאט"ו.
8. כדי לרצות את אוקראינה, התחייבות של ארצות הברית ואולי של עוד מדינות מערביות לבנייתו מחדש של הצבא האוקראיני, אולי גם עם כלי נשק מתקדמים מסויימים, בהתאם להסתייגויות רוסיות.
9. התחייבות של הבנק העולמי, ארצות הברית, הבנק האירופאי המשותף, גרמניה ועוד למתן מענקים והלוואות בסכומי הענק שנדרשים כדי לשקם את אוקראינה וכלכלתה.
לפחות זו התכנית של ולדימיר פוטין לסיום המלחמה. קרוב לודאי שהמציאות תהיה קרובה למדי לתוכנית זו.
נשאר רק לענות על עוד שאלה אחת…. מתי כל זה יקרה?
להערכתי, התסריט הזה שתיארתי יחל עוד לפני סוף השנה הזאת. קרוב לודאי שלקראת תחילת הסתיו או החורף השנה, אבל ייתכן ואפילו עוד קודם. הנעלמים היחידים הם כמה עוד שטחים מבקש פוטין לכבוש בדונבאס ובדרום-מזרח אוקראינה עד שירגיש ששליטתו בהם מבוססת דיה, ועד כמה אכזריות תהיינה המתקפות שלו על ריכוזי אוכלוסייה, עד שדעת הקהל באוקראינה תיטה ברובה אל המצדדים בהפסקת המלחמה, אפילו במחיר של איבוד שטחים.
וכך תסתיים בסופו של דבר הסאגה הנוראית הזאת של הפלישה של רוסיה של פוטין לאוקראינה, לפחות למשך מספר שנים.
__________________
הגענו לסופו של הפרק הזה. תודה על ההאזנה.
אם מצאתן או מצאתם עניין בפודקסט "מגרש עולמי", שתפו את עובדת קיומו עם כל מי שאתן חושבות או אתם חושבים שעשוי גם כן למצוא בו ענין, ואל תשכחו לדרג אותו.
מי שמעוניינת או מעוניין לקרוא את התמליל המלא של כל הפרקים של "מגרש עולמי" ששודרו עד היום מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של "מגרש עולמי". פשוט חפשו "מגרש עולמי" בגוגל, או הקישו worldplayfield.com.
לינק תוכלו למצוא בתיאור של הפודקאסט.
תוכלו גם לקבל עדכונים לגבי פרקים חדשים אם תעקבו אחרי עמוד הטוויטר של "מגרש עולמי".
להתראות בפרק הבא!
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה