מגרש עולמי World Play Field

תקציר:

פרק זה של הפודקאסט מגרש עולמי הוא השני והאחרון בסדרה הקצרה שנושאה הוא המלחמה בשינויי האקלים בעולם ולמה לא ניתן לנצח אותה ללא כורים גרעיניים להפקת חשמל. הפרק סוקר את הכורים הגרעיניים, חסרונותיהם, כולל הסכנות הפוטנציאליות, את התאונות שהיו בעבר, את היתרונות של האנרגיה הגרעינית, את הטכנולוגיות הקיימות והעתידיות, ואת מידת השימוש בכורים גרעיניים בעולם כיום ובעתיד. החלק האחרון עוסק בהיבט הישראלי של הנושא.

תוכן הפרק:

שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל"מגרש עולמי".

הפרק היום הוא השני והאחרון בסדרה הקצרה שנושאה הוא המלחמה בשינויי האקלים בעולם ולמה לא ניתן לנצח מלחמה זו ללא כורים גרעיניים להפקת חשמל.
עשיתי פאוזה של שבוע ימים מאז הפרק הקודם כדי שנוכל להחזיר את הנשימה לאחר הבהלה הטבעית שכולנו מרגישים כאשר שומעים על כורים גרעיניים.
בפרק הקודם סקרתי את נושא שינויי האקלים בכלל ופליטות הפחמן הדו-חמצני בתהליך ייצור החשמל בפרט, והראיתי שלא ניתן יהיה למנוע את ההתחממות הגלובלית ללא שימוש נרחב ומואץ באנרגיה גרעינית. בפרק היום, אדבר על כורים גרעיניים המשמשים לצורך הפקת חשמל, וזאת כמעט ללא פליטות של גזי חממה. אסקור את החסרונות של כורים גרעיניים כולל הסכנות הפוטנציאליות, את התאונות שהיו בעבר, את היתרונות של האנרגיה הגרעינית, את הטכנולוגיה הקיימת והעתידית, ואת מידת השימוש בכורים גרעיניים בעולם כיום ובעתיד. לבסוף אדבר על ההיבט הישראלי של הנושא.

אז בואו נתחיל!

____________

על התאונות הידועות בכורים גרעיניים

אי אפשר לדון בכורים גרעיניים מבלי לעסוק בתאונות הידועות שהתרחשו בכורים כאלה. מי שלא נולד עדיין בתקופה של התאונה  בכור הגרעיני בצ'רנוביל שבאוקראינה בשנת 1986, שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי של ברית המועצות, אולי ראה את הסדרה המצויינת של HBO על האירוע הידוע הזה. זו היתה טראומה של ממש, קודם כל לאנשים ששהו בכור ובסביבתו, אבל גם לשאר העולם שעמד מפוחד לנוכח השד הזה שיצא מהבקבוק וסיכן אוכלוסיות שלמות וזיהם שטחים גדולים למשך שנים רבות.

היו עוד שתי תאונות מפורסמות בכורים גרעיניים. הראשונה, שקדמה לצ'רנוביל, אירעה בארצות הברית בשנת 1979, בתחנת כוח שהיתה ממוקמת במקום שנקרא אי שלושת המיילים אשר במדינת פנסילבניה שבארצות הברית. בדומה לתאונה בצ'רנוביל היה פה שילוב של תכנון לקוי, תקלה של רכיב בכור, וטעות בשיקול הדעת של מפעיל בחדר הבקרה של הכור. גם במקרה הזה התוצאה של שרשרת הכשלים הביאה להתפוצצות כיפת הכור ולשחרור של חומרים רדיואקטיביים לסביבה, אם כי רק אחוז קטן מהם היו מסוכנים לאדם. בעקבות התאונה הזאת הופקו לקחים חשובים בנושא תכנון כורים גרעיניים ותפעולם. בין השאר צומצמה ההסתברות לטעויות אנוש. גם נקבעו כללים רגולטוריים לאישור כורים גרעיניים.

התאונה השלישית הידועה קרתה בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה 1 אשר ביפן במרץ שנת 2011, בעקבות רעידת אדמה שהתרחשה ביפן. בעקבות אותה רעידת אדמה נוצר גל צונאמי אדיר ששטף את התחנה. הגלאים האוטומטיים של הכור זיהו את רעידת האדמה והפסיקו את פעולתו, אך בכל זאת היו עדיין שאריות דלק גרעיני שהיה צריך לקררו. בעקבות גל הצונאמי הושבתה מערכת החירום לקירור הכור ולכן מספר יחידות בו קוררו באמצעות הפעלת משאבות של מי ים. האמצעי הזה לא היה מספיק ובמספר מבנים אירעו פיצוצים ושריפות. ממשלת יפן הכריזה על מצב חירום גרעיני ותושבים ברדיוס של עד 20 ק"מ ממיקומו של הכור התבקשו להתפנות מהאיזור בשל סיכוני קרינה.
בסיכומה של התאונה הזאת, העריכה ממשלת יפן שכמות החומרים הרדיואקטיביים שהשתחררו לסביבה היו כעשירית מכמות החומרים הרדיואקטיביים שהשתחררו באסון צ'רנוביל, אולם חלקם השתחררו גם לים. שרידים מסוכנים של חומרים רדיואקטיביים נמצאו בטווח של עד 50 ק"מ מהכור. עד היום אסור למכור מוצרים חקלאיים מהאיזור הזה, וכך יהיה למשך עשרות שנים קדימה.

שלושת התאונות המפורסמות הללו התרחשו בכורים ישנים שנבנו במקור בשנות השבעים של המאה העשרים. אין ספק שהתאונות האלו השאירו את רישומן על הציבור למשך שנים רבות, בעצם עד היום.

כיצד עובד כור גרעיני להפקת חשמל

בואו ניזכר בקצרה בטכנולוגיה שעומדת בבסיסם של כורים גרעיניים המשמשים להפקת אנרגיה, מבלי להיות מדעיים יותר מדי. כמו בתחנות כוח המבוססות על שריפת דלקי מאובנים כגון פחם, נפט וגז, מבוסס סוף תהליך יצירת החשמל על המרת אנרגיית חום לאנרגיה קינטית, כלומר אנרגיית תנועה, וזו מומרת לאנרגיה חשמלית. בכל הכורים האלה, גם הגרעיני, אנרגיית החום מנוצלת לחימום כמויות גדולות של מים כדי ליצור קיטור, כלומר אדי מים בלחץ גבוה. הקיטור מועבר דרך טורבינה, שהיא מנוע סיבובי המופעל כתוצאה מזרימה של נוזל או גז, במקרה שלנו כתוצאה ממעבר הקיטור דרכה. לציר של הטורבינה מחובר גנרטור, אשר ממיר את האנרגיה הסיבובית לחשמל.
אז אם בתחנת כוח מבוססת פחם, למשל, שריפת הפחם משמשת לחימום המים כדי להתחיל את התהליך שתיארתי, הרי בתחנת כוח גרעינית מבוצעת תגובת שרשרת מבוקרת ואיטית אשר מתחילה בביקוע הגרעין של אטומים כבדים, בדרך כלל יהיו אלה אטומים של אורניום. בתהליך הזה של ביקוע גרעיני אטומי האורניום משתחררת אנרגיה עצומה שמנוצלת לחימום המים העוטפים את ליבת הכור.
כמו שציינתי, ברוב הכורים הגרעיניים כיום הדלק הגרעיני הוא מבוסס אורניום. אך זהו אינו אורניום בצורתו הטבעית, אלא "אורניום מועשר קלות". אסביר למה הכוונה – האורניום הוא יסוד המצוי בטבע יחסית בשפע, בערך באותו ריכוז כמו בדיל. הוא מצוי בשתי תצורות: 99.3% ממנו כאיזוטופ אורניום-238, ו0.7% כאיזוטופ אורניום-235, שהוא החומר הבקיע. כשאומרים על יסוד כימי, למשל האורניום, שיש לו מספר איזוטופים, הכוונה היא שהאטומים שלו יכולים להופיע במספר תצורות – אמנם לכולם אותו מספר אטומי ותכונות כימיות, אך מסה שונה – מספר הנייטרונים שבגרעין של כל איזוטופ שונה. כדי שניתן יהיה לייצר את תגובת השרשרת הנדרשת בכור גרעיני יש להעלות את רמתו של אורניום-235, כלומר להעשיר את האורניום. רמת ההעשרה של האורניום המשמש כַּדֶלֶק הגרעיני של כורים להפקת חשמל היא שניים עד חמישה אחוזים, לעומת העשרה לרמה של שמונים וחמישה (85) אחוז לפחות הנדרשת לייצור פצצות אטום, כפי שלמדנו לאחרונה בהקשר של העשרת האורניום שנעשית באירן. זו אחת הסיבות לכך שהכורים להפקת חשמל אינם שקולים לפצצות אטום.
נחזור לענייני החולין שלנו.  אותו אורניום מועשר קלות מוכנס בדרך כלל למוטות העשויים מתכת מיוחדת, שהיא בעלת תכונה של בליעת נייטרונים נמוכה, בדרך כלל זירקניום, וכך הוא מגיע לכור.

היתרונות והחסרונות של תחנות כוח מבוססות כורים גרעיניים

מהם החסרונות של הפקת אנרגיה באמצעות כורים גרעיניים.
קודם כל הסיכון. בניגוד לחששות המקובלים, כורים גרעיניים שונים מאד מפצצות גרעיניות ולכן אין בהם סכנת פיצוץ גרעיני, הם אינם פצצות בפוטנציה. נוסף על כך, כל הכורים נבנים היום עם שכבת הגנה עבה מבטון, וניתן אפילו לבנות אותם בעומק האדמה. אבל כן קיימת סכנה לתאונה שתביא לדליפה של חומרים רדיואקטיביים וקרינה לסביבה, סכנה שכבר למדנו שהיא לא רק תיאורטית. תהליך הביקוע הגרעיני נעשה באופן מבוקר, אך כתוצאה ממנו נוצרים חומרים לא יציבים וקרינתיים במיוחד. באם קורית תקלה מהסוג שהתרחשו בצ'רנוביל ואי שלושת המיילים, חומרים אלה עלולים להשתחרר לסביבה, ולגרום זיהום רדיואקטיבי שמשמעותו סיכונים מוגברים לחלות בסרטן לאנשים שנחשפו לרמות גבוהות של קרינה זאת, וכן הפיכת איזורים שלמים, לפעמים ברדיוס של עשרות קילומטרים, לשטחים בהם לא ניתן לגור ולא לגדל כל תוצרת חקלאית למשך עשרות עד מאות שנים.

חסרון נוסף, גם כן קשור לתוצרי הדלק הגרעיני הבלתי יציבים, הוא שלאחר השימוש בהם יש להטמינם במקומות מרוחקים ויציבים מבחינה גיאולוגית. תחילה יש לקררם בבריכות קירור בתוך הכור למשך מספר חודשים עד שנים עד לדעיכת רוב הקרינה הרדיואקטיבית שלהם, ואחר לפנותם לאתרי איחסון בהטמנה. בארצות הברית למשל, היתה במשך שנים מחלוקת וחוסר יכולת להעביר חוק בבית הנבחרים לגבי אתר הטמנה מרוכז של דלק גרעיני בהר יוקה שנמצא לא רחוק מלאס-ווגאס. רק לאחרונה התבשרנו שיש התקדמות בנושא הזה.

חסרון נוסף הוא שאחד החומרים הנוצרים בעקבות הביקוע הגרעיני של האורניום הוא פלוטוניום, שהוא חומר שיכול לשמש בייצור פצצות גרעיניות. לכן יש למנוע ממדינות לא יציבות את השימוש בכורים גרעיניים תמימים, ולשמור היטב על הפלוטוניום שנוצר כדי שלא יגיע לגופי טרור.

עוד חסרון של כורים גרעיניים הוא זמן ועלות הקמתם הגבוהה יחסית. אמנם העלות הזו מתקזזת עם הזמן עם העלות הנמוכה יחסית של הדלק הגרעיני, אך הצורך בהשקעה ראשונית גבוהה מהווה הרבה פעמים חסם להקמתם של כורים. 

דיברנו על החסרונות. מהם היתרונות של הפקת חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית.
היתרון הגדול ביותר הוא היעילות העצומה ולכן המחיר הנמוך יחסית של הפקת האנרגיה. בתהליך הביקוע הגרעיני נוצרת אנרגיה גדולה בששה סדרי גודל מאשר האנרגיה הנוצרת כתוצאה מהתהליך הכימי של שריפת דלקי מאובנים. כלומר, אם לוקחים אותה כמות מסה של דלק, במקרה אחד גז טבעי, במקרה השני אורניום מועשר קלות, ומזינים אותם לתחנות הכוח המתאימות, יפיק הכור הגרעיני פי כמה מיליונים יותר אנרגיה מאשר התחנה המבוססת על גז טבעי. מזה נובע המחיר הנמוך של הדלק הגרעיני. אולם, כפי שציינתי צריך לקחת בשקלול העלות את בניית הכור הגרעיני. חישובים השוואתיים שנעשו מראים שהעלות הממוצעת של הפקת חשמל באמצעות כורים גרעיניים לאורך מחזור החיים של הכור משתווה לזו של תחנות כוח מבוססות גז טבעי. רק העלות המשוקללת של הפקת אנרגיה באמצעות רוח, ושל אתרי הפקת אנרגיה סולאריים ענקיים, נמוכה יותר משל הפקה באמצעות כורים גרעיניים.

אך יתרון גדול נוסף של כורים גרעיניים, שקשור לנושא שלנו, הוא שכורים גרעיניים אינם פולטים חומרים לסביבה, ולכן גם לא תורמים כמעט בכלל לגזי החממה. הפליטה היחידה האפשרית היא בעת העשרת האורניום הדרוש לכורים, בתלות בטכנולוגיה בה נעשית ההעשרה.

___________________

היסטוריה של השימוש

מעט על ההיסטוריה של השימוש בגרעין והיכן הוא עומד היום.

המחקר הפיזיקלי שנוגע לביקוע גרעין האטום החל בשנת 1895 אך צבר תאוצה בין השנים 1939 ל-1945, בהן עיקר המאמץ המדעי והטכנולוגי הוקדש לפיתוח פצצת אטום. שיאו העצוב של מאמץ זה התבטא בהטלת פצצת האטום הראשונה על העיר הירושימה שביפן בשישי באוגוסט 1945. היא הוטלה על-ידי ארצות הברית במסגרת מלחמת העולם השניה. שלושה ימים לאחר מכן הוטלה הפצצה השניה והאחרונה ששימשה אי פעם לצורך מבצעי. זו הוטלה על העיר היפנית נגאסאקי.
משנת 1945 הופנה המיקוד של המחקר המדעי בנושא ביקוע גרעין האטום אל השימוש לצורך  הנעה של צוללות ולהפקת חשמל. החל משנת 1956 החלו לעבוד במרץ על שיפורים טכנולוגיים שיאפשרו הקמת תחנות כוח גרעיניות אמינות.

תחנות הכוח הגרעיניות המסחריות הראשונות הופיעו לראשונה בארצות הברית בשנת 1960, והן התבססו על שתי טכנולוגיות מעט שונות, האחת תוכננה על ידי חברת ווסטינגהאוז, השניה על ידי ג'נרל אלקטריק. שתיהן ביססו את התכנון שלהם על מים רגילים לצורך קירור והמרת אנרגיה, אם כי באופן שונה.
כמעט במקביל לארצות הברית, החלה לפעול בצרפת תחנת כוח גרעינית ראשונה, גם כן בשנת 1960, שהתבססה בעיקר על מחקר מדעי שנעשה בבריטניה.
אחריהן באה קנדה בשנת 1962, עם תכנון מעט שונה, שהתבסס על קירור הדלק הגרעיני באמצעות מים כבדים. מים כבדים הם מים שבִּמְקום שיהיו בהם שני אטומי מימן על כל אטום של חמצן בכל מולקולה, יש בהם שני אטומי דאוטוריום על כל אטום של חמצן. הדאוטוריום הוא איזוטופ של מימן, כלומר הוא שווה לו במספר האטומי, אך יש לו גם פרוטון אחד וגם נייטרון אחד, בעוד שלאטום המימן יש רק פרוטון ואין לו נייטרון. המים הכבדים מצויים בטבע אך בכמות הרבה יותר קטנה מאשר מים קלים, המים הרגילים. לא ניתן לייצר אותם, אלא לזקק אותם על ידי הפרדתם ממים רגילים בכמויות גדולות מאד, בתהליך יקר ועתיר אנרגיה. היתרון של המים הכבדים הוא שהם לא בולעים נייטרונים ולכן תורמים לבקרה על תהליך התגובה הגרעינית בכך שהם מאיטים את האנרגיה הקינטית של נייטרונים שלוקחים חלק בתהליך. יתרון נוסף שלהם הוא שנקודת הרתיחה שלהם גבוהה מזו של מים רגילים ועומדת על 101.72 מעלות צלסיוס.
הכורים הסובייטיים המסחריים הראשונים, אם נכון לאמר את המלה "מסחריים" בנשימה אחת עם ברית המועצות הקומוניסטית, החלו לפעול בשנת 1964.
לאחר מכן החל שימוש בַּאנרגיה הגרעינית לצורך ייצור חשמל במדינות רבות נוספות בעולם, כמו בריטניה, יפן, גרמניה הודו וסין, אך לא באופן מאד נרחב. בשנות השמונים עמד חלקם של כורים גרעיניים מסך כל אמצעי ייצור החשמל בעולם על כשבעה-עשר (17) אחוז. רובם היו מבוססים על מה שנקרא הדור השני של הכורים הגרעיניים, שמה שמאפיין אותם הוא דלק גרעיני מסוג אורניום מועשר קלות וקירור באמצעות מים, רגילים או כבדים.
בשנות התשעים המאוחרות של המאה שעברה פותח דור חדש של כור גרעיני, שנהוג לכנותו הדור השלישי, שהוא בעצם דומה מאד לדור השני אך כולל אמצעים שנועדו להגביר את הבטיחות של הכורים. אלה נתנו תנופה לשימוש באנרגיה אטומית ביפן, וגם נכנסו לשימוש בסין, ברוסיה וגם באיחוד האמירויות.

_______________

אל מול היתרונות שבשימוש בכורים גרעיניים, באו שלושת התאונות המפורסמות שהתרחשו בכורים גרעיניים ותרמו להאטה עד עצירה של תוכניות גרעין במספר מדינות, זאת למרות שפותחו אמצעים חדשים להגברת הבטיחות של כורים כאלה. הפחד בציבור הביא ללחץ על פוליטיקאים להימנע מלקדם אנרגיה גרעינית לצורך ייצור חשמל, למרות יתרונותיה.
כך קרה למשל ביפן. עד 2011, יוצר 30 אחוז מהחשמל ביפן באמצעות כורים גרעיניים, כשהתוכנית היתה להעלות חלק זה ל-40 אחוזים בתוך מספר שנים. אנרגיה גרעינית היתה בעדיפות לאומית.  אחרי התאונה בפוקושימה, הופסקה בבת אחת פעולתם של כל הכורים למשך תקופה, לצורך בדיקות בטיחות חוזרות. החזרתם למבצעיוּת היתה זמנית. הוחלט ביפן על הפסקה לצמיתות של שימוש בכורים גרעיניים, תהליך שהסתיים בשנת 2012, עם כיבויו של הכור הגרעיני האחרון מתוך חמישים וארבעה שהיו פעילים קודם לכן.
עם חלוף השנים ירד מפלס החרדה בקרב הציבור היפני, בין השאר בעקבות פרסום דוח שהראה שלא היתה עלייה במספר מקרי הסרטן בסביבת פוקושימה. החלה החזרה איטית של כורים גרעיניים אך נכון לשנת 2021 רק שבעה נקודה שתיים (7.2) אחוז מייצור החשמל ביפן נעשה באמצעות אנרגיה גרעינית. התוכנית הרשמית של ממשלת יפן היא להגיע לכעשרים אחוז עד שנת 2030.

גם בגרמניה אחז הפחד לאחר אסון פוקושימה. תנועת ההתנגדות לגרעין שגם קודם היתה די חזקה, הוציאה אנשים רבים לרחובות, ובעקבות כך הכריזה ממשלתה של אנגלה מארקל על האצתה של תוכנית שהותוותה בממשלה הקודמת להפסקת פעולתם של כל הכורים הגרמניים עד שנת 2022. שמונה מתוך שבעה עשר הכורים הפעילים נסגרו מיד לצמיתות. התוכנית היתה להגביר את ההתבססות על הגז הטבעי הרוסי, לייבא חשמל מצרפת, ולעבור לאנרגיות מתחדשות.
שלושת הכורים האחרונים הפעילים בגרמניה כיום, ואשר תורמים כשלושה-עשר אחוז (13) מייצור החשמל, מתוכננים להיות מכובים עד סוף דצמבר השנה. רק בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר השנה, מה שהביא לשיבושים באספקת הגז מרוסיה ולחשש מחורף ללא מקורות אנרגיה מספיקים לצורך חימום אוכלוסייתה, עברה בפרלמנט הגרמני הצעה לדחות את סגירתם של הכורים האחרונים ולהפעיל מחדש את שלושת הכורים שנסגרו בשנת 2021.
אין בגרמניה תוכנית ארוכת טווח לגבי אנרגיה גרעינית לצורך ייצור חשמל.

צרפת מהווה דוגמה בכיוון ההפוך. שבעים וחמישה (75) אחוז מהחשמל שלה מיוצר באמצעות אנרגיה גרעינית, הודות למדיניות ארוכת טווח וותיקה לבטחון אנרגטי.
בשנת 2014, תחת הממשלה הקודמת, הותוותה אמנם תוכנית להקטין את המרכיב הגרעיני ביצירת חשמל לחמישים אחוז, אך זו נדחתה בשנת עד לשנת 2035.
בפברואר השנה הכריזה צרפת על תוכנית לבנייתם של שישה כורים חדשים ועל כך שתשקול להקים עוד שמונה נוספים.
הודות לכך שרוב רובו של החשמל בצרפת מבוסס על כורים גרעיניים, מחיר הייצור שלו כפי שהסברתי מאד נמוך, ולכן צרפת היא גם יצאנית של חשמל, והוא מכניס לה כשלושה מיליארד יורו מדי שנה.
צרפת מתקדמת מאד טכנולוגית בכל מה שקשור בייצור כורים ודלק גרעיניים. היא גם מייצאת כורים  למדינות אחרות. נוסף על כך, היא בין המובילות בְּמיחזור של הדלק הגרעיני. שבעה-עשר אחוז מהחשמל במדינה מיוצר באמצעות דלק גרעיני ממוחזר. הדבר מתבטא בפליטות נמוכות של פחמן דו-חמצני. צרפת פולטת פחות מאחוז אחד מה-CO₂ שנפלט בעולם, והיא במקום השביעי בעולם בפליטת פחמן דו-חמצני לנפש!

_______________

מעניין לבדוק מה המצב מבחינת השימוש באנרגיה גרעינית לייצור חשמל בקרב המדינות שפולטות הכי הרבה פחמן דו-חמצני.
בארצות הברית כמו בארצות הברית, הרווח הכספי בטווח הקצר הוא שקובע. נכון להיום רק כתשעה-עשר אחוז (19) מייצור החשמל בארצות הברית מקורו בכורים גרעיניים. חלקה של ארצות הברית בפליטת פחמן דו-חמצני הוא גדול מאד – חמישה עשר אחוז מהפליטה הגלובלית. בכל זאת, מעשית, נמצאת ארצות הברית בכיוון של הפסקת השימוש באנרגיה גרעינית בלי קשר לתוכנית ממשל כזו או אחרת. פשוט בגלל שזול יותר לייצר חשמל באמצעות גז טבעי. מספר גדול של פרוייקטים להקמת תחנות גרעין בוטלו בשנים האחרונות ומספר תחנות כוח ישנות עומדות להיסגר. אין לארצות הברית שום סיכוי להגיע ל-Net Zero של פליטת פחמן דו-חמצני בדרך זאת.
בסין, שהיא המזהמת הגדולה ביותר – עשרים ושבעה (27) אחוז מהפחמן הדו-חמצני שפולטת האנושות מקורו בסין, יש למזל כולנו תוכנית להגדלת השימוש בתחנות כוח גרעיניות להפקת חשמל.
סין נכנסה לייצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים יחסית מאוחר, כחלק מהרפורמות הכלכליות והיפתחותה לעולם, תהליך שהחל בשנת 1978 בהובלתו של דאנג שיאופינג. מוזמנים אגב להאזין לפרק שש של מגרש עולמי, שעוסק בתהליכים האלה שעברו על סין. בכל אופן, בשנת 1984 החלה בנייתו של הכור הגרעיני הסיני הראשון, והוא חובר לרשת החשמל בדצמבר 1991.
כיום קצת פחות מחמישה (5) אחוז מתצרוכת החשמל בסין מסופקת על ידי אנרגיה גרעינית, שזה מעט מאד, במיוחד לנוכח העובדה שרוב החשמל בסין מיוצר עדיין על ידי שריפת פחם, שהוא המחצב המזהם ביותר מבין אלה המשמשים ביצירת חשמל. סין מגדילה את מספר הכורים הגרעיניים שלה כל הזמן, אך לא ידוע על תוכנית מוצהרת מדוייקת שלה לגבי עתיד היישום של אנרגיה גרעינית. ישנו דוח שחובר בשנת 2018 על ידי הועדה הלאומית לרפורמה ופיתוח של סין, בו נאמר שכוח הייצור הגרעיני של סין חייב לעלות לרמה של עשרים ושמונה (28) אחוז מסך תפוקת החשמל עד שנת 2050 כדי לעמוד ביעדי בלימת שינויי האקלים של האו"ם.
סין גם הכריזה על כוונתה לייצא כורים גרעיניים מתוצרתה, כדי להכניס עוד מטבע זר למדינה וכדי להשיג עוד נקודות זכות גיאופוליטיות בדומה לפעילות שלה במסגרת פרוייקט החגורה והדרך.

הודו, שתהיה בקרוב המדינה הראשונה בעולם בגודל אוכלוסייה, ואשר אחראית לקרוב לשבעה אחוזים מהפחמן הדו-חמצני הנפלט לאטמוספירה, ייצרה בשנת 2019 רק שלושה אחוז מהחשמל שלה באמצעות כורים גרעיניים, ובשנת 2021 אף ירד החלק הגרעיני מייצור החשמל לאחד נקודה שבעה (1.7) אחוז. כלל התחזית בנוגע לתמהיל מקורות האנרגיה בהודו עגום למדי. כיום מהווים דלקי מחצבים כתשעים אחוז ממקורות האנרגיה ליצירת חשמל בהודו, כשהתחזית היא שבשנת 2040 יירד החלק הזה רק בכעשרה אחוזים. כלומר, בעוד 18 שנה, כאשר העולם אמור להוריד את כמות פליטות גזי החממה בחמישים אחוז, בהודו יורידו את השימוש בדלקי מאובנים רק בעשרה אחוזים, והוא יהווה שבעים ותשעה (79) אחוז ממקורות האנרגיה שלה.
אכן,מצב עגום. המשמעות העיקרית היא שהעולם לא יעמוד ביעדי הגבלת ההתחממות הגלובלית בלא תוכנית כלכלית משולבת, שתאפשר לרוב המדינות, בטח לתורמות העיקריות של CO₂, להאיץ את השימוש באנרגיה גרעינית במקביל להאצת השימוש באנרגיות מתחדשות.
כאן לא תעזורנה הסכמות עקרוניות של כל מדינה לעצמה בלבד.

___________________

חידושים בטכנולוגיות של כורים גרעיניים

כמו בכל תחום של מדע וטכנולוגיה, הצועד תמיד קדימה עם עוד ועוד מחקרים ופיתוחים, כך גם בנוגע לכורים גרעיניים המיועדים לייצור חשמל. הפיתוחים החדשים בתחום, חלקם קשורים לשיפור יעילות הפקת האנרגיה, חלקם להגדלת הבטיחות של כורים גרעיניים, וחלקם תורמים לשני הנושאים הללו גם יחד.

כמו שכבר הזכרתי, היו שיפורים משמעותיים בתחום הבטיחות שיושמו בכורים ביפן החל משנת 1996, אלה הם הכורים שנהוג לכנותם כורים מדור שלוש.
אלו הן עיקר התכונות שמאפיינות את הכורים מהדור השלישי:

• עלות הקמה נמוכה יותר וזמן הקמה קצר יותר,
• תכנון פשוט ואמין יותר, מה שמאפשר תפעול קל יותר ופגיעות נמוכה יותר לתקלות,
• זמן חיים ארוך יותר – בדרך כלל שישים (60) שנה,
• חיזוק טוב יותר כנגד פגיעה של מטוסים כדי להקטין אפשרות של דליפה במקרה כזה,
• תקופת חסד, grace period, ארוכה בת 72 שעות לאחר כיבויו של כור, בה לא נדרשת כל התערבות, כלומר האתר מפעיל את כל תהליכי הכיבוי והקירור שלו למשך שלושה ימים ללא צורך במפעילים אנושיים,
• מעבר מאמצעי בטיחות אקטיביים לאמצעי בטיחות פסיביים. אסביר מה הכוונה – אם בעבר, בכורים הישנים, נדרשה התערבות אקטיבית במקרה של תאונה, באמצעות התקנים מיכאניים או אלקטרוניים המופעלים באמצעות פקודה, הרי שהחל בכורים מדור שלוש נעשה שימוש במתקנים אוטומטיים פסיביים המופעלים באמצעות תופעות פיזיקליות, כמו שסתומים לשחרור לחץ עודף, מתקנים המופעלים באמצעות כוח הכבידה, הולכת חום טבעית, או התנגדות לחום גבוה. המשמעות היא שבעת תאונה התקני הבטיחות הללו לא דורשים בני אדם שיפעילו אותם, והם פועלים גם במצב של הפסקת חשמל. נוסף על כך נהוגה יתירות, redundancy, כלומר לכל מערכת בטיחות קיימת מערכת מקבילה זהה לה לשם גיבוי.
• והכי חשוב אולי, הקטנת ההסתברות לתאונות שקשורות בהתכת הכור, Core Damage Frequency, CDF. זהו פרמטר סטטיסטי חישובי, שהרשויות בארצות הברית קבעו שערכו חייב להיות פחות מאחד כפול עשר בחזקת מינוס ארבע (1×10^-4), כלומר ההסתברות שתאונה תגרום לנזק לליבת הכור היא אחת לעשרת אלפים בכל שנה. ברוב הכורים הקיימים היום בארצות הברית, שהם מדור שני, הנתון הזה עומד על ערך טוב יותר, 5 כפול עשר בחזקת מינוס חמש (5×10^-5), בעוד שבכורים מהדור השלישי הפרמטר הזה עוד קטן פי עשר, כלומר עומד על ערך של חמש כפול עשר בחזקת מינוס שש (5×10^-6), כלומר אחת לחצי מיליון. בכורים מהדור הרביעי כבר שואפים ל-CDF של אחת לעשרה מיליון.

התכנונים של כורים חדשים המבוססים על דור שלוש כוללים תכונות שונות חשובות, שגם אם אינם מהווים מהפכה, הם משפרים רבות את יעילות ובטיחות הכורים. אפשר למצוא כאן תכונות כגון כורים שמתאימים את עצמם אוטומטית ותוך זמן קצר לביקושי החשמל באותו זמן, כך למשל יוכל כור גרעיני לעבור מתפוקה של עשרים וחמישה אחוזים למאה אחוז בתוך חצי שעה.

רובם של הכורים המשוייכים למה שנקרא דור ארבע מתבססים על טכנולוגיה של נייטרונים מהירים. זוהי טכנולוגיה ידועה מזה זמן רב, אך היישום שלה בכורים גרעיניים הופך מסחרי בעיקר בשנים האחרונות. בטכנולוגיה זאת לא משתמשים במים בתור נוזל קירור, אלא במתכות נוזליות, בעיקר נתרן או עופרת. כיוון שנקודת הרתיחה של נוזלים מתכתיים אלה היא גבוהה מאד, אין צורך בלחצים גבוהים בכורים מסוג זה, דבר שמשפר את הבטיחות שלהם. היעילות של כורים אלה גבוהה יותר משל הכורים מהדורות הקודמים. נוסף על כך, הם מפיקים הרבה פחות שאריות של דלק גרעיני בתהליך הביקוע, יכולים להשתמש באיזוטופ אורניום-238, שהוא נפוץ פי מאה וארבעים מאשר אורניום-235, ונוסף על כך הם יכולים לעשות שימוש חוזר בשאריות ישנות של דלק גרעיני שנאגר בכורים ישנים.

עוד טכנולוגיה אלטרנטיבית ולא לגמרי חדשה היא שימוש ביסוד תוריום כדלק גרעיני. תוריום עצמו אינו בקיע, ולכן הוא צריך לשמש בשילוב עם יסוד אחר שהגרעין שלו בקיע. ברוב השימושים משלבים את התוריום עם אורניום או פלוטוניום.
אחד היתרונות של השימוש בדלקים גרעיניים מבוססי תוריום הוא שיסוד זה נפוץ בערך פי ארבעה מאורניום ולכן השימוש בו, אפילו בשילוב עם אורניום, מקטין את הצורך באורניום. כמותו של האורניום על פני כדור הארץ איננה אינסופית, ועלולה להספיק למאות בודדות של שנים, ואולי אפילו לעשרות שנים בלבד אם יגבר השימוש בכורים גרעיניים. כורים מבוססי דלק תוריום יוכלו לשמש מאות שנים קדימה.
שימוש בתוריום לא מחייב תכנון של כורים מסוג חדש, וניתן להשתמש בו בהרבה מהכורים הקיימים, בעוד שנטען שהוא מעלה את הבטיחות של אותם כורים מעבר לאמצעי הבטיחות הקיימים.
יתרונות נוספים של הדלקים מבוססי התוריום הם שהתוצרים שלהם שנשארים לאחר הביקוע הגרעיני פולטים קרינה למשך תקופות קצרות יותר מאשר תוצרי האורניום הנקי, והם אינם מתאימים לייצור נשק גרעיני.
השימוש בתוריום מקודם בעיקר בהודו, זאת כיוון שיש לה בשטחה הרבה מרבצי תוריום ומעט מרבצי אורניום.  גם בסין נעשו מחקרים וגובר הענין בשימוש בדלקים גרעיניים מבוססי תוריום.

מגימה חדשה נוספת היא ייצורם של כורים גרעיניים קטנים ובינוניים, אשר מתבססים על טכנולוגיה שמשמשת להנעה של צוללות גרעיניות. עיקר הכורים המוקמים כיום יכולים לספק אפילו מעל לאלף ושש מאות (1,600) מגה-ווט של חשמל. אלו הם הכורים הגדולים. כור נחשב לקטן אם הוא יכול לספק עד 300 מגה-ווט. כור בינוני יכול לספק עד 700 מגה-ווט. הכורים המשמשים בצוללות יכולים לספק עד 190 מגה-ווט.
היתרונות של כורים קטנים ובינוניים להפקה מסחרית של חשמל הם שניתן ליצור באמצעותם פתרונות מודולריים, עם תפוקת חשמל משתנה לפי הצורך, ויעיל להשתמש בהם באיזורים מרוחקים, בהם עלות החיבור לרשת חשמל ראשית היא גדולה ופוגעת בסביבה. כורים כאלה גם מתאימים יותר להקמה באמצעות השקעה של גופים פרטיים. לרוב התכנון שלהם פשוט יותר, והם זולים ומהירים יותר להקמה מאשר כורים גדולים.
כורים קטנים ובינוניים יכולים להחליף ביעילות תחנות חשמל שהיו מבוססות פחם ואשר מוּצָאוֹת משימוש עקב הזיהום הגדול שהן גורמות. תחנות מוזנות פחם מפיקות בדרך כלל בין 50 ל-500 מגה-ווט, כך שכור קטן עד בינוני יכול להחליף תחנה כזאת בשלימותה.

כמו כן, כורים קטנים ובינוניים יכולים לשמש כגיבוי לתחנות כוח המבוססות על אנרגיות מתחדשות, עקב אי-יכולתן של אלה לספק אנרגיה בכל תנאי מזג-האויר, וכך למנוע את הצורך בסוללות או כל טכנולוגית אגירת חשמל אחרת על כל בעיותיה, כפי שתיארתי בפרק הקודם.

מדינות רבות כבר משתמשות בכורים גרעיניים קטנים. בסין למשל, כורים כאלה מחליפים תחנות כוח מבוססות פחם במחוזות קטנים בצפון סין. בקנדה גובר השימוש בהן בעידודה של הממשלה. בבריטניה, בשנת 2021, הכפילה הממשלה השקעה פרטית בגובה 200 מיליון לירות שטרלינג שנעשתה על-ידי חברה לייצור כורים קטנים ובינוניים השייכת לתאגיד רולס-רויס, כדי לייצר כורים כאלה במשך שלוש השנים הבאות. בארצות הברית נעשים מחקרים רבים על השימוש והבטיחות של כורים גרעיניים קטנים ובינוניים במימון משרד האנרגיה האמריקאי. היישום של כורים כאלה צולע בארצות הברית כמו המצב לגבי כורים גרעיניים גדולים, כפי שכבר ציינתי, מהיעדר דחיפה של ממש מהממשל האמריקאי. גם החוק החדש שעבר בתחילת אוגוסט השנה בסינאט, שכולל סעיפים שנועדו להאיץ את המלחמה בשינויי האקלים, לא מעודד שימוש באנרגיה גרעינית. זה לא מפתיע, כי זהו חוק שקוצץ רבות, והוא לא מספיק גם לעידוד השימוש באנרגיות מתחדשות.

________________

ומה בישראל

הנקודה האחרונה שאני רוצה לגעת בה היא הזוית הישראלית. קודם כל, מבחינת הפרופורציות, שוב מסתבר שאנחנו לא כאלה חשובים כמו שכמה בינינו אולי חושבים.
החלק של ישראל בפליטת פחמן דו-חמצני הוא בערך 0.2 אחוז מסך הפליטות העולמיות.
אני לא אומר את זה כדי לרפות ידיים חלילה, ולהראות כאילו אין טעם או אין צורך לעשות דבר בישראל כדי להילחם בפליטות גזי חממה, אלא רק כדי שנקבל פרופורציות לגבי חלקנו בבעייה שהיא עולמית במהותה. ישראל ללא ספק היא חלק מהעולם, ונדרשת לפעול כמו כל שאר המדינות האחראיות כדי להגיע לנייטרליות פליטת פחמן דו-חמצני בשנת 2050, תוך שהיא מציגה תוכניות אמיתיות כיצד היא מתכוונת להגיע אל היעד הזה.
בינתיים, על פי האתר הרשמי של המשרד להגנת הסביבה, התחייבה ישראל להפחית עשרים ושבעה (27) אחוזים מכמות גזי החממה עד שנת 2030, זאת יחסית ל-2015, ולהגיע לאפס פליטות נטו עד 2050. על פי התוכנית שהגישה ממשלת ישראל לאו"ם ביולי 2021, עד שנת 2050 תהיה עיקר התחבורה בארץ, הפרטית והציבורית מבוססת על רכבים שאינם פולטים גזי חממה, והפליטות כתוצאה מייצור חשמל ייקטנו בשמונים וחמישה (85) אחוז יחסית לנתונים של 2015. התוכנית לא מפרטת כיצד מדינת ישראל מתכוונת לממש את היעד הזה, כיוון שהיא עוסקת בעיקר באמצעים למימוש יעדי הביניים, כמו למשל העלאת השימוש באנרגיות מתחדשות מ-6.1 אחוז בשנת 2020 ל-30 אחוזים בשנת 2030. אין כל התייחסות לתוכניות לגבי ייצור חשמל עד שנת 2050. אולי קיוו במשרד להגנת הסביבה שאף אחד באו"ם לא יטרח לקרוא דו"ח של מדינה שתורמת רק 0.2 אחוז מסך הפליטות. כמעט ברור שישראל, אמנם כמו מדינות רבות נוספות, לא באמת תעמוד ביעד של אפס פחמן נטו בשנת 2050, גם לא ביעד של שנת 2030. כרגיל, או"ם שמום, מורחים את העולם.

לגבי שימוש בתחנות כוח גרעיניות לייצור חשמל בישראל, הנושא עלה בעבר אך לא הגיע לידי מימוש. ישראל, ששומרת על עמימות לגבי השאלה אם יש ברשותה נשק גרעיני, אך יש קונצנזוס עולמי שאכן יש לה נשק כזה, היא לכן המדינה היחידה בעולם שיש לה יכולת גרעינית אך היא אינה מנצלת אותו לצרכי הפקת אנרגיה. יש לכך מספר סיבות. הראשונה כנראה קשורה לעובדה הידועה שאנחנו מדינה במצב מלחמה קבוע עם חלק מהמדינות השכנות לנו, ולכן החשש הנובע מכך שמי מהן תנסה לפגוע בכורים כאלה, אם יקומו. כנגד חשש זה, יש טענה של מומחים שניתן יהיה לבטן כורים גרעיניים בישראל מעבר למקובל בעולם, ו/או להקים את חלקם מתחת לאדמה, במיוחד אם אלה יהיו כורים קטנים. עוד נימוק כנגד טענה כזאת הוא שלישראל עובדתית יש נסיון בהגנה על כורים גרעיניים – הרי יש לנו שני כורים גרעיניים, אמנם מוגדרים ככורי מחקר, האחד בנחל שורק, השני בדימונה, שהוקמו בסוף שנות החמישים של המאה שעברה.
סיבה נוספת אפשרית לכך שאין לנו כורים גרעיניים לייצור חשמל היא שבגלל שישראל אינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, כחלק מאותה עמימות שהזכרתי, היא גם מנועה מלרכוש כורים גרעיניים או חלקים עיקריים שלהם מיצרנים זרים.
בכל זאת היתה בשנות השבעים של המאה העשרים תוכנית ממשלתית להקמת כעשרים כורים גרעיניים לייצור חשמל. בתקופת כהונתו של ניקסון כנשיא ארה"ב הוא הסכים שאמריקה תמכור לישראל כורים גרעיניים, אך במקביל להקמת כורים כאלה במצרים. ישראל חששה שזה ייפתח אפשרות לנשק גרעיני במצרים והפעילה אמצעים דיפלומטיים למניעת הדבר, מה שעיכב את כל הפרוייקט עד להחלפתו של ניקסון כנשיא ארצות הברית על ידי ג'ימי קרטר. קרטר מצידו הקשיח את עמדת ארצות הברית ועמד על כך שתנאי לאספקת כורים לישראל יהיה פתיחת שני הכורים שברשותה, כולל זה בדימונה, לפיקוח בינלאומי, מה שהפיל את הפרוייקט. במהלך השנים ניסו בישראל לשכנע מדינות אחרות למכור לנו כורים גרעיניים ללא הצלחה.
עלתה גם המחשבה לייצר כורים באופן עצמאי בישראל, אך המחקר המדעי הנדרש כנראה שונה מספיק ואולי גם גדול משמעותית מזה הנדרש לייצור פצצות גרעיניות. גם הסוגיה הכלכלית עקב העלות הגבוהה שכרוכה בהקמת כורים, ואשר דורשת ממקבלי ההחלטות חזון ארוך שנים היא שמנעה את החזרת הרעיון אל שולחן הדיונים של הממשלות השונות. מן הסתם, מציאת הגז הטבעי והאופוריה שהוא גרר בעקבותיו מנעה אף היא לשקול הקמת תחנות כוח גרעיניות. זאת למרות שהגז הטבעי איננו פתרון לעוד שנים רבות בגלל התרומה שלו לפליטת גזי החממה.
ראוי היה אם ישראל היתה עושה כל שביכולתה למקסם את ההכנסות ממכירת הגז הטבעי בשנים הקרובות, אך בתנאי – ואני חוזר – אך ורק בתנאי שהיתה מתחילה מיד בתוכנית משמעותית להקמת כורים גרעיניים להפקת חשמל. צריך לזכור שמרגע לקיחת ההחלטה ועד להקמתם של הכורים הגרעיניים הראשונים חולפות בממוצע חמש-עשרה שנה, ולכן יפה שעה אחת קודם.

סיכום

אז בואו נסכם את הסדרה הזאת בת שני הפרקים:

ישנו קונצנזוס מדעי כמעט מוחלט שהאקלים על פני כדור הארץ משתנה בעקבות התחממות שנגרמת עקב פליטה של גזי חממה מעשה ידי אדם. זה מספיק כדי להתייחס לזה במלוא הרצינות. בגלל שגזי החממה מצטברים והולכים באטמוספירה של כדור הארץ למשך מאות שנים, האימפקט של לשבת בחיבוק ידיים ולקוות לטוב עלול להיות אפוקליפטי עבור האנושות.

על פי הפאנל הבין-מדינתי לשינויי אקלים, ה-IPCC, אסור שטמפרטורת כדור הארץ תעלה על שתי מעלות צלסיוס, אבל כדי לקחת מרווח ביטחון, נקבע יעד של מעלה וחצי לכל היותר. כדי להגיע ליעד הזה, יש צורך להגיע לנייטרליות פליטת פחמן דו-חמצני, Net Zero, עד שנת 2050 לכל היותר, ובכל מדינה ומדינה, ללא חריגים.

למזלנו, ישנה הסכמה בין-מדינתית רחבה על כך, כפי שמתבטא במספר הסכמים רב-מדינתיים.
לשם כך, קבעה כל מדינה תוכנית כדי להגיע ליעד הזה, אשר חלקה הגדול והמשמעותי ביותר מתבסס על מעבר לייצור חשמל באמצעות תחנות כוח המונעות על-ידי אנרגיות מתחדשות, כמו רוח ושמש, במקום על ידי שריפת פחם, נפט וגז. אך נראה שזה אינו מספיק.

נכון לשנת 2020 עמד חלקו של ייצור החשמל המבוסס על אנרגיות מתחדשות על עשרים ותשעה (29) אחוזים מסך כל ייצור החשמל בעולם. ישנה האצה מסויימת במעבר לאנרגיות אלה, אך קצב המעבר אינו מספיק. נוסף על כך אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, הגדילה בשימוש ברכבים חשמליים מעלה עוד את הביקוש לחשמל. למדנו גם שזהו פתרון שאינו נטול חסרונות ובעיות. על פי ההערכות האופטימיות ביותר לא יגיע העולם ליעדים של הורדת הפליטות למחצית עד 2030 ואפס פליטות עד שנת 2050 לכל היותר.

משום כך, על העולם, בעיקר המדינות המפותחות ו/או הגדולות שתורמות את עיקר הפליטות להגיע להחלטה לעבור לשימוש בתחנות כוח מבוססות אנרגיה גרעינית בטוחה, או להגדיל את השימוש באנרגיה זו לצד השימוש באנרגיות מתחדשות.
כרגע נראה שזהו הפתרון היחיד הישים בזמן סביר שיכול להציל את העולם משואה אקלימית.

באופן אבסורדי, דווקא רובן של התנועות הסביבתיות והמפלגות הירוקות מתנגדות לאנרגיה גרעינית. זוהי כמעט תגובה רגשית אוטומטית שנובעת מכוונות טובות, אך איננה מבוססת על אמיתות מדעיות. הגיעה השעה לשנות את התפיסה ולהבין ששימוש באנרגיה גרעינית בצד אנרגיות מתחדשות, הינה חיונית לצורך בלימת ההתחממות הגלובלית והאופק האסוני שהיא עלולה לגרום לחיים על פני כדור הארץ.

לכורים גרעיניים יש יתרונות גדולים מאד, יעילות אנרגטית גבוהה ואפס פליטות של גזי חממה. ניתן לספק את כל צרכי החשמל של האנושות באמצעות אנרגיה גרעינית מבלי לזהם את הסביבה ולגרום לשינויי אקלים, ובעלות תחרותית מאד לכל מקור חשמל אחר, בטח יחסית לתחנות מונעות בדלקי מחצבים.
מנגד, חסרונותיהם העיקריים של כורים גרעיניים הם זמן הקמה ארוך יחסית, והשקעה ראשונית גבוהה שמחזירה את עצמה במספר ארוך יותר של שנים לעומת תחנות מסוג אחר. בסוגריים אציין שלעומת זאת, אורך החיים של כור גרעיני הוא ארוך, בדרך כלל שישים שנה. חסרון נוסף של הכורים הוא הסכנה, אם כי נמוכה, של דליפה של חומרים רדיואקטיביים, והצורך להטמין פסולת גרעינית שנוצרת במהלך עבודת הכור. החסרון הזה גרם וגורם בהרבה מקרים לדעה ציבורית שלילית, בדרך כלל ברמה הרבה יותר חזקה מהמוצדק על פי הנתונים היבשים, עד כדי מניעת השימוש בו במדינות מסויימות. לגבי הסכנה, חובה להדגיש: כורים גרעיניים אינם פצצות אטומיות, גם התאונה החמורה ביותר שעלולה לקרות בכור כזה, או אפילו תקיפתו על-ידי טילי או מטוסי אוייב, לא תביא להתפוצצות גדולה.

אין פה בחירה בין ברירה טובה לרעה, אלא הערכת סיכונים ושיקלולם, כדי לבחור את האפשרות הפחות גרועה. והאפשרות הפחות גרועה היא שימוש בכורים גרעיניים לצד אנרגיות מתחדשות, במקום להשלים עם התחממות כדור הארץ.

__________________

סיום

הגענו לסופו של הפרק הזה. תודה על ההאזנה.

מי שמעוניינת או מעוניין לקרוא את התמליל המלא של כל הפרקים של "מגרש עולמי" ששודרו עד היום מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של "מגרש עולמי", www.worldplayfield.com.
לינק תוכלו למצוא בתיאור של הפודקאסט.

אם מצאתן או מצאתם עניין בפודקסט "מגרש עולמי", שתפו את עובדת קיומו עם כל מי שאתן חושבות או אתם חושבים שעשוי גם כן למצוא בו ענין, ואל תשכחו לעשות לו לייק.

תוכלו גם לקבל עדכונים לגבי פרקים חדשים אם תעקבו אחרי עמוד הטוויטר של "מגרש עולמי".

להתראות בפרק הבא!

כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן