תקציר:
הפרק היום עוסק במה שנראה כמו התמתנות באסרטיביות של מדיניותו של שי ג'ינפינג ובאתגרים העומדים בפני הכלכלה של סין כיום, במיוחד אותם אספקטים שנוגעים לסחר עם מדינות העולם ולחיכוכים גאופוליטיים קיימים ועתידיים. לסיום אי אפשר בלי כמה משפטים על ישראל.
תוכן הפרק:
פתיחה
קצת יותר מארבעה חודשים חלפו מאז המחדלים והמתקפה הנוראית של חמאס על קיבוצי ועיירות עוטף עזה וסביבותיו וכן על מספר בסיסים צבאיים.
ההלם כתוצאה מהאירוע המתגלגל הזה שעדיין נמשך בימים אלה בצורת לחימת צה"ל בחמאס בשטחי רצועת עזה גרם לרבים כולל לי לקרוא כל מאמר ולהקשיב בצמא לכל פודקאסט בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חמאס ושאר הארגונים הפלסטינים, ההיסטוריה של הסכמי השלום ולשקוע במחשבות ותהיות לגבי האפשרויות שמציב העתיד. כל אלה בשילוב המצב הפוסט טראומטי הורידו לי את העניין והחשק לעסוק בנושאים גלובליים. כפי שחלק מכן אולי שמו לב, זה הביא לכך שלא העליתי אף פרק של חדש בפודקאסט 'מגרש עולמי' למעט אחד שעסק במחדלים הגדולים.
היום אני מנסה לחזור לעיסוק בנושאים מחוץ לישראל. ייתכן ועדיין תמצאו את הפרק הזה פחות מגובש על עצמו ועל כך אני מתנצל מראש.
סימני שיפור ביחסי סין-ארה"ב
מנקודת המבט שלנו בישראל קשה היום להסתכל על משברים בעולם ולהתייחס אליהם כמשמעותיים יותר מאשר המלחמה בעזה לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 23, אבל למרות שהמשבר המקומי שלנו נושא בחובו עדיין פוטנציאל נפיץ לגדול ולהפוך לסכסוך איזורי ואפילו עולמי, עדיין ניתן לאמר שמשבר היחסים בין סין לארה"ב הוא בעל פוטנציאל גדול יותר לזעזוע בקנה מידה גלובלי.
לכן מעודד לראות סימנים המעידים על כך שישנה התייצבות ושיפור ביחסי ארה"ב וסין. לשני הצדדים היה חלק בשיפור הנוכחי שיש לקוות שיתמיד ויגבר בכיוון החיובי הזה. הבעתי לא פעם בפרקים קודמים את דעתי לגבי חשיבות היות ממשל ארה"ב המוביל בהורדת המתיחות בין אמריקה לסין בהיותה המדינה החזקה בעולם גם צבאית וגם כלכלית. לכן מעודד לראות שאכן ממשל ביידן נקט מספר צעדים בכיוון הזה. למשל פגישתו של היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סאליבן, עם הדיפלומט הבכיר של סין, וואנג יי, לשיחות פרטיות בשבוע הרביעי של ינואר. עוד דוגמה היא חידוש השיחות בדרגים הצבאיים של שתי המדינות. במישור הכלכלי שרת האוצר האמריקאית ג'נט ילן ושרת המסחר ג'ינה ריימונדו ערכו שתיהן נסיעות קונסטרוקטיביות לסין. פיקוד הודו-פסיפיק של ארה"ב ציין מוקדם יותר החודש כי מאז פסגת ביידן-שי בנובמבר שנה שעברה, נראה כי מטוסים צבאיים סיניים הפסיקו את התמרונים המסוכנים שלהם. במהלך השנתיים הקודמות, מאז סתיו 2021, היו כמעט 300 תקריות כאלה נגד מטוסים אמריקאים ושל בעלות ברית ושותפים של ארה"ב. גם הבחירות בטייוואן, שתוצאותיהן מנוגדות היו לתקוותיה של סין, טופלו בצורה בוגרת על ידי שני הצדדים.
אין ספק ויש לכך סימנים רבים שרבות תרם לכך שי ג'ינפינג מנהיגה של סין. אם ברוב שנות הכהונה שלו עד היום דיבר בעיקר על כך שאמריקה היא מדינה דועכת בעוד סין היא מדינה עולה, נקט בדיפלומטיה אגרסיבית, ונאם לא פעם ולא פעמיים על הצורך של סין בהתנתקות כלכלית מהתלות בארה"ב ובמערב, הרי שלאחרונה שומעים ממנו ומאנשים אחרים בהנהגת סין זמירות חדשות. נראה שההכרה בחשיבות היכולת של השוק האמריקאי בפרט והמערבי בכלל לספוג את עודפי הייצור של סין לצורך המשך צמיחתה באופן הנוכחי גרמה לשי ולאחרים בהנהגה של סין לנקוט במדיניות של הורדת הלהבות הדיפלומטיות, כמו לפעולות נרחבות להחזרת בטחון המשקיעים המערביים בכלכלתה ולשכנוע המדינאים המערביים להימנע מכל פרוטקציוניזם שעלול לפגוע בה.
לדוגמה, בנאום שנשא בנובמבר 2023 לפני מנהלי חברות אמריקאיות בעת ביקורו בארה"ב אמר שי דברים שנועדו לנעום לאזניים אמריקאיות. כמובן שאפשר לטעון שפיו ולבו אינם שוים וזה כמובן ייתכן, אבל כפי שהראיתי בפרקים קודמים, בדרך כלל הנטיה של מנהיגים, דווקא דיקטטורים, ביניהם שי, היא לפרוט את תוכניותיהם האמיתיות ולהתגאות בכוונותיהם.
הנה מספר ציטוטים מהנאום הזה של שי.
שי פתח את הנאום הזה ואמר: "אני משוכנע שמרגע שנפתחה הדלת ליחסי סין-ארה"ב אי אפשר עוד לנתק את היחסים. עץ הידידות של שני עמינו צמח גבוה וחזק והוא בוודאי יכול לעמוד במתקפה של כל רוח או סערה."
לשי כרגיל בנאומיו חשוב להדגיש את חשיבותה של סין לצד ארה"ב בפעולה למען העולם כולו אך לא מתכחש לכך שסין היא עדיין מדינה מתפתחת, למעשה הוא משתמש בעובדה הזאת במשתמע כדי להצדיק חלק מהפרקטיקות של סין שנחשבות לא מאוזנות על ידי המדינות המפותחות. כך אמר: "אנו נמצאים בעידן של אתגרים ושינויים. זה גם עידן של תקווה. העולם זקוק לכך שסין וארצות הברית יפעלו יחדיו למען עתיד טוב יותר. אנחנו, המדינה המתפתחת הגדולה ביותר, והמדינה המפותחת הגדולה ביותר, חייבים להתמודד היטב עם אתגרי היחסים שלנו. בעולם של שינויים וכאוס, חשוב לנו יותר ויותר להפעיל את המוח, לאמץ את החזון, לשאת באחריות ולמלא את התפקיד שמגיע יחד עם מעמדנו כמדינות גדולות."
כדי להסיר חששות מפני סין אמר עוד: "שאלה מספר אחת עבורנו היא: האם אנחנו יריבים או שותפים? זוהי הסוגיה הבסיסית והגורפת. ההיגיון די פשוט. אם רואים את הצד השני בעיקר כמתחרה, כאתגר גיאופוליטי וכאיום מתקדם, זה רק יוביל לקביעת מדיניות שגויה, פעולות לא נכונות ותוצאות לא רצויות. סין מוכנה להיות שותפה וידידה של ארצות הברית. העקרונות הבסיסיים שאנו פועלים על פיהם בנושא יחסי סין-ארה"ב הם כבוד הדדי, דו קיום בשלום ושיתוף פעולה מנצח."
עוד ציטוט: "דו-קיום בשלום הוא נורמה בסיסית ביחסים בינלאומיים. לא נכון לראות בסין, המחויבת לפיתוח שלום, איום ובכך לשחק נגדה משחק סכום אפס. סין אף פעם לא מהמרת נגד ארצות הברית, ואף פעם לא מתערבת בענייניה הפנימיים. לסין אין שום כוונה לערער על ארצות הברית או לבטל אותה. במקום זאת, נשמח לראות ארצות הברית בטוחה, פתוחה, צומחת ומשגשגת. כמו כן, ארצות הברית לא צריכה להמר נגד סין, או להתערב בענייניה הפנימיים של סין. במקום זאת היא צריכה לברך על כך שסין שלווה, יציבה ומשגשגת."
ברור שיש פה גם ביקורת, לא חבויה יותר מדי, על הרצון של ארה"ב להיות המובילה של מוסר עולמי, מה שמתיר לה למשל לבוא בטענות כנגד דיכוי אזרחי שנעשה בתוך סין.
אחר כך עבר שי בנאומו להסבר קצר של הפילוסופיה שמניעה את המפלגה הקומוניסטית הסינית שבראשה הוא עומד.
"סין היא המדינה המתפתחת הגדולה בעולם. העם הסיני מייחל למשרות טובות יותר, חיים טובים יותר וחינוך טוב יותר לילדיו. זה מה שיקר לליבם של 1.4 מיליארד סינים. המפלגה הקומוניסטית של סין (CPC) מחויבת לעבוד למען העם, והציפייה של האנשים שלנו לחיים טובים יותר היא המטרה שלנו. זה אומר שעלינו לעבוד קשה כדי להבטיח את תמיכתם. הודות למאה שנים של חקר ומאבק, מצאנו את נתיב הפיתוח המתאים לנו. אנו מקדמים כעת את התחדשות האומה הסינית בכל החזיתות על ידי שאיפה למודרניזציה של סין." כלומר, חשוב לשי להדגיש שמטרתו היא פיתוח העם הסיני ותו לא ולא הגמוניה עולמית.
אחר כך נוקט שי בנימה של צניעות באשר לתמ"ג לנפש הנמוך של סין אך בכל זאת לא נמנע מלהזכיר את הגודל המוחלט של סה"כ כלכלת סין אשר משמש לה כמנוף כוח עולמי. ציטוט: "אוכלוסייה גדולה היא היבט בסיסי של המציאות של סין. ההישגים שלנו, גדולים ככל שיהיו, הינם קטנים מאוד כאשר מחלקים אותם ב-1.4 מיליארד. כך גם כל בעיה, קטנה ככל שתהיה, הינה עצומה בהיקפה כשהיא מוכפלת ב-1.4 מיליארד. זהו אתגר ייחודי למדינה בסדר גודל שלנו. עם זאת, גדול אומר גם כוח… סין היא גם כלכלה סופר-גדולה וגם שוק סופר-גדול."
ועוד על היעדר מרכיב של תוקפנות באסטרגיה הגאופוליטית הסינית: "אנו מחויבים לפיתוח תוך כדי שלום כדי לבנות אנושות עם עתיד משותף. שלום, אדיבות והרמוניה הם ערכים המוטבעים בציוויליזציה הסינית. תוקפנות והתרחבות אינן בגנים שלנו. לעם הסיני יש זיכרונות מרים ועמוקים מהמהומות והייסורים שנגרמו לו בעת החדשה… לא ניתן יהיה להשיג את ההתחדשות הגדולה של האומה הסינית ללא סביבה בינלאומית שלווה ויציבה. לעולם לא נחזור לנתיב הנורא של מלחמה, קולוניזציה, ביזה או כפייה."
וציטוט אחרון: "לאורך 70 השנים ויותר מאז הקמת הרפובליקה העממית, סין לא עוררה כל סכסוך או מלחמה, או כבשה סנטימטר אחד של אדמה זרה… לא משנה לאיזה שלב של התפתחות היא תגיע, סין לעולם לא תרדוף אחרי הגמוניה או התרחבות, ולעולם לא תכפה את רצונה על אחרים. סין לא מחפשת תחומי השפעה, ולא תילחם מלחמה קרה או מלחמה חמה עם אף אחד. סין תישאר מחויבת לדיאלוג ולהתנגדות לעימות, ותבנה שותפויות במקום בריתות. היא תמשיך לנקוט באסטרטגיה מועילה הדדית של פתיחות. המודרניזציה שאנו חותרים אליה היא לא עבור סין בלבד. אנו מוכנים לעבוד עם כל המדינות כדי לקדם מודרניזציה גלובלית הכוללת פיתוח של שלום, שיתוף פעולה מועיל הדדית ושגשוג משותף, ובניית עתיד משותף לקהילה האנושית."
________
גם אם נאמין לכוונות מלאות הפתוס האלה, האינטרסים הכלכליים של סין אינם עומדים בהכרח בקנה אחד עם האינטרסים של מדינות אחרות, כולל לא של ארה"ב. על פי הצהרותיו הכלכליות של שי והנהגת סין שנישאות גם בסינית ומופנות אל העם הסיני, נראה ששי החליט לחשב מחדש את המסלול הכלכלי של סין. אם במשך כל שנות ההיפתחות של סין למערב והליברליזם של השוק החופשי, כולל לפחות ארבע שנותיו הראשונות של שי ג'ינפינג כמנהיג סין היה היעד מספר אחד של סין צמיחה מהירה של 8% ויותר מדי שנה, הרי שנראה ששי וההנהגה הכלכלית שלו הפנימו את מה שמירב המומחים הכלכליים בעולם ובסין טענו כבר זמן רב - סין הגיעה לנקודה בה חסרונות מודל הצמיחה המהירה עולים על יתרונותיו. בין החסרונות האלה אפשר למנות למשל השקעות בלתי יעילות שלא באמת תבאנה צמיחה בעתיד, ניפוח בועת נדל"ן, והגדלת החוב של סין למימדים גדולים מדי.
במשך ארבע השנים האחרונות לא היה ברור מה היא המטרה הלאומית הראשונה במעלה שתשים לפניה המפלגה הקומוניסטית בראשות שי במקום הצמיחה המהירה. שי עצמו זיגזג בין מספר אופציות. שתי מטרות העל שלו שהתחרו על הראשוניות היו השגשוג לכל, כלומר הקטנת פערי העושר בסין, והבטחון, בטחון כלכלי, סוציאלי, צבאי ומדיני.
אלא שנראה שלאחרונה שי עם הנהגתו התייצבו על מטרת על חדשה מבלי לזנוח את מטרת הבטחון: "מודרניזציה של הייצור התעשייתי בסין". תחת המטריה הזו שי מכניס הרבה מטרות משנה. הוא הכריז על יעדים כמו ייעול הייצור, והעברת אמצעי ייצור אל השטחים הכפריים יותר של סין, וכן על העברת סיבסודן של השקעות ממגזר הנדל"ן אל המגזר התעשייתי, ומה שיותר חשוב אולי: פיתוחו של ייצור תעשייתי של מוצרים מתקדמים. לא עוד דגש על ייצור בגדים וצעצועים זול, אלא ייצור של מצברים, מכונות חשמליות, צ'יפים מתקדמים כולל של בינה מלאכותית ועוד. כל זה אמור להגביר את הייצור התעשייתי בקצב גבוה יותר מאשר הצמיחה הכוללת. אלא שמכיוון שלא נראה שלהנהגת סין יש כוונה לגרום לשינויים מבניים שיביאו להגדלת הצריכה המקומית, יביא הדבר לעודף ייצור שיחפש ביקושים בעולם, כלאמר גם המודל הנוכחי מבוסס על עודף סחר שהולך וגדל.
הדבר הזה פועל בכיוון הפוך למגמת הרגעת היחסים הדיפלומטיים והמסחריים עם מדינות המערב וצפוי להשאיר את המתחים התחרותיים בין סין לבין ארה"ב, כמו כן יגביר את המתחים בין סין לבין אירופה שהיו מתונים יחסית לאלה עם אמריקה. האתגר בפני המנהיגים של מדינות אלה ימשיך להיות כיצד לבלום את המתחים המסחריים מלזלוג להיות יריבויות גאופוליטיות מסוכנות.
נתון מעניין לגבי הייצור התעשייתי הסיני, הוא שכבר היום הוא מהווה 31% מכלל הייצור הגלובלי ואם קיבולת הייצור הסיני תיצמח בעשור הקרוב בקצב של 4-5 אחוזים בשנה היא תגיע ל-36% מהייצור העולמי. זהו מספר גדול מאד.
בתחילת דצמבר 2023 נערך מפגש פסגה אירופי-סיני בבייג'ינג, ובאמצע ינואר נערך מפגש הפורום הכלכלי הבינלאומי בדאבוס שבשווייץ. בשני האירועים האלה לא חסכו מנהיגי האיחוד האירופי את שבט הביקורת שלהם מההתנהלות הכלכלית הסינית בשנים האחרונות. המנהיגים הבכירים של הגוש פרסמו חלקים מתוך מסמכי עמדה שפורשים תלונות כלכליות כלפי סין, החל מגירעונות סחר דו-צדדיים רחבים מול סין שלדבריהם הוגברו באופן מכוון על ידי בייג'ין, ועד לעודף יכולת ייצור בסין, שאותה תלו בסבסוד תעשייתי, ואשר לדבריהם יביא להופעה מוגברת של מוצרים סיניים במחירי היצף, כלומר מחירים הנמוכים ממחירי השוק במטרה לנגוס בנתח השוק של מתחרים באופן לא הוגן.
הם קראו לסין לשנות מסלול במגזרים מסויימים של סחר, אחרת בריסל תיאלץ לנקוט בפעולות סחר הגנתיות יותר כדי לאזן מחדש את יחסי הסחר. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, אמרה לנשיא סין שי ג'ינפינג ולראש הממשלה לי צ'יאנג כי האיחוד האירופי מוכן "להשתמש בערכת כלי הנשק שלו בתחום הסחר" וכי בריסל מוכנה להתחיל ולפעול נגד הגישה הסינית בתחום מגזר המכשור הרפואי באירופה אשר מונעת מחברות האיחוד האירופי גישה לשוק הסיני.
שי ולי הפתיעו את מנהיגי הגוש האירופי כאשר בחרו לענות בו במקום לטענות שהועלו בפניהם, אלא שלי צ'יאנג שענה בפירוט על חלק מהתאנות העיקריות, עשה זאת בדרך שלא השאירה תקוות רבות שסין מתכוונת לעשות איזה שהם שינויים מהותיים.
שי שבחר לענות לתלונה על גרעונות הסחר עשה זאת באופן דיפלומטי אך בוטה, כאשר קרא לאיחוד האירופי ללמוד מנסיונו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שניסה גם הוא לאזן מחדש את הסחר הדו-צדדי עם סין ונכשל. אם אירופה תבחר להילחם מלחמה דומה היא תעמוד בפני אותו גורל, הזהיר שי את פון דר ליין, מנהיגת האיחוד האירופי ואת נשיא המועצה האירופית צ'ארלס מישל.
כאשר הנהגת האיחוד האירופי העבירה שורה של נתונים המראים על עודף ייצור של תעשיית סין, הוצגה בפניהם בתגובה מערכת חלופית של עובדות ונתונים שטענו את ההיפך. הצלחת הייצור של סין לא נבנתה על סובסידיות, אלא על יעילות ותחרותיות סיניות, אמר שי. כשניסו להזהירו שאי-פעולה אל מול התלונות האירופאיות תיגרום לתקנות סחר חדשות של בריסל נגד סין, נאמר לאירופאים בפירוש שבייג'ין תנקוט במקרה כזה צעדי תגובה.
האכזבה של האירופאים מתגובת סין מוצדקת. היקף הייצור של תעשיית הרכבים החשמליים בסין עלה בשנת 2023 בכ-20% יחסית לשנה הקודמת. הייצור הזה פוגש ביקושים לא מספיקים בסין עצמה ולכן מחפש מדינות מספיק גדולות שמוכנות לספוג את היבוא הזה, בעיקר באירופה. לכאורה אין בעיה בעולם שבו המסחר הגלובלי הוא הסטנדרט, אלא שמדינות מפותחות רבות בעולם בונות אף הן על צמיחה המתבססת על ייצור מכוניות חשמליות ומתקני אנרגיה מתחדשת. וכך תחרות על הביקושים לסוג כזה של מוצרים, כאשר סין עושה הרבה כדי לסבסד ולתמוך בייצור המקומי שלה, מביאה באופן טבעי לחיכוכים רבים אשר יילכו ויתגברו.
בבריסל חוששים שחברות סיניות עלולות להשיג אחיזת חנק בשווקי הרכבים החשמליים בדיוק בזמן שכלכלות מערביות גדולות מתחייבות להפסיק בהדרגה את השימוש בכלי הרכב המסורתיים עם מנועי בעירה פנימית המונעים בדלקים פוסיליים.
וכך הסימנים למלחמות סחר בין הגוש האירופי ו/או בין מדינות מסויימות באירופה לבין סין הולכים ומתגברים.
נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, לא הסתפקה בפרישת טענותיה ויזמה חקירה נגד סיבסוד בהקשר של ייצור מכוניות חשמליות סיניות.
בריטניה פתחה בחקירות לחשד שסין מוכרת מתכות ומכוניות חשמליות במחירי היצף. צרפת כבר הלכה צעד קדימה והודיעה שהיא שוקלת לנקוט בצעדים מעשיים נגד מכירות של כלי רכב חשמליים סיניים במחירי היצף.
החקירות של האיחוד האירופי ובריטניה נועדו לטפל בסוגיית הסובסידיות המסיביות של סין הניתנות לתעשיית הרכב שלה ואשר הן אלה אשר מאפשרות ליצרנים הסיניים להוריד באופן מלאכותי את המחיר של כלי רכב חשמליים סיניים בשווקים העולמיים, מה שאיפשר חדירה גדולה לשוק האירופי של מותגים המוכרים גם בארץ, כמו BYD, MG ו-Nio, והעלה חששות הולכים וגוברים לפגיעה בתעשיית הרכב האירופית באופן שאינו תואם את כללי ארגון הסחר העולמי ואינו הוגן. המכירות העולמיות של כלי רכב חשמליים צפויים לגדול באופן משמעותי, והאיחוד האירופי מודאג מכך שהתעשייה שלו תפסיד ללא תחרות הוגנת.
נושא שני הוא הדומיננטיות של סין בטכנולוגיות ייצור של סוללות. סין השקיעה רבות בטכנולוגיות אלה, מה שהופך אותה ליצרנית הדומיננטית של סוללות הנדרשות במכוניות חשמליות ובגיבוי של תחנות אנרגיה מתחדשת. היא אף דומיננטית בתחום של המתכות הנדירות הנדרשות בייצורן של סוללות אלה.
נוסף על כך סין היא גם מקור של חלק נכבד מהמינרלים הנדרשים בתעשיית המוליכים למחצה. נתונים חדשים שפורסמו על ידי רשות המכס של סין בסוף ינואר, מראים שסין מגבילה את המשלוחים של שני מינרלים כאלה למערב. בשנת 2023 ירד יצוא הגליום בשני שלישים בעוד יצוא הגרמניום ירד ב-8 אחוזים. בייג'ינג הציגה כללי רישוי חדשים לייצוא שני המינרלים החיוניים האלה כתגובת נגד למאמצי ארה"ב לחנוק את סין מגישה לשבבים מתקדמים ולציוד לייצורם.
אך גם אם היתה הנהגתה של סין חפצה להקטין את הייצור התעשייתי כמקור צמיחה יש לה מעט מרחב תמרון כל עוד היא אינה משנה באופן מהותי את מבנה הכלכלה שלה לכיוון הגדלת העושר של משקי הבית, למשל ע"י ייסוף המטבע שלה או העלאת הריבית. אלא שלשינויים מהותיים כאלה יכולים להיות מחירים כבדים של אבטלה גואה וצמיחה נמוכה לתקופות מעבר לא קצרות.
הכלכלן האמריקאי מייקל פטיס שמתמחה בכלכלה הסינית ואף מתגורר ומלמד בסין הראה בספר ובמאמרים רבים שבכלכלה הסינית ישנן בעיות מבניות שתיפתרנה רק כאשר הממשל הסיני יאפשר מדיניות שמגדילה את הכנסות משקי הבית בקצב גבוה יותר מאשר הגידול בהשקעות המדינה. והדרך להשיג זאת על פי ד"ר פטיס, אינה ע"י הגברת הצריכה של משקי הבית ע"י כל מיני יוזמות כמו עידוד רכישה של רכבים חשמליים, אלא ע"י שינוי מאקרוכלכלי מבני בצורה של הגבלת ההשקעות. כמובן שזה מנוגד לאינטואיציה וגם לדעתן של הרבה כלכלניות וכלכלנים עולמיים עבור מדינה שעדיין חפצה לצמוח. לא אכנס כרגע לנושא המורכב הזה, אולי אסכם אותם פעם בפרק נפרד.
בכל מקרה נראה שאף אחד בהנהגת סין כולל לא שי ג'ינפינג מוכנים לקחת את הסיכונים הכרוכים בשינויים מבניים בכלכלה הסינית למרות שנראה שהם מודעים היטב לבעיות שלהם. הוכחה למודעות הזו ניתן למצוא בפרסום שיצא בדצמבר ע"י גורמים סיניים רשמיים ואשר כלל הצהרה הקובעת כי עודף ייצור תעשייתי, שהוחרף עקב ביקוש מקומי חלש, הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני הכלכלה הסינית. בהתחשב באתגרים הרבים האחרים העומדים בפניהם, לא יכולים קברניטי הכלכלה הסינית להרשות לעצמם להרחיק את שותפות הסחר של סין עוד יותר במאבקים על היצף וסובסידיות, אך למרבה צערם, האלטרנטיבה – שום דבר שיקזז את השפעת משבר הנדל"ן על הצמיחה – עשויה להיות אפילו פחות אטרקטיבית ומסוכנת לשלטונם.
מה שברור הוא שהתרחבות הייצור בסין תגביר את חוסר האיזון בסחר העולמי ואת התחרות עם העולם המפותח וכלכלות מתעוררות אחרות, כמו הודו, שגם בהן מבקשים להגביר את הייצור ולהתחרות על הביקושים העולמיים. האסטרטגיה המאקרו-כלכלית הזו של סין תוביל קרוב לודאי להגברת סכסוכי סחר עם ארה"ב ואירופה, ואלי גם עם יפן וקוריאה הדרומית, וכן להופעת פרוטקציוניזם במדינות שיבקשו להגן על הייצור המקומי ולהקטין את מאזן הסחר השלילי שלהן.
אסטרטגיית הייצור הזו של סין גם לא מובטח לה שתצליח וזה מטעמים אובייקטיביים נוספים, כמו חסמים טכנולוגיים. החשוב שבהם הוא נושא הרכיבים האלקטרוניים.
סין מנסה לצמצם את התלות שלה בטכנולוגיה זרה במגזר המוליכים למחצה, במיוחד לנוכח מגבלות הסחר שהוטלו על ידי אמריקה ובעלות בריתה. Huawei, ענקית הטכנולוגיה הסינית שנחסמה בשוק האמריקאי בתקופתו של טראמפ עברה בעידוד הממשלה לעסוק בפיתוח שבבים מתקדמים לסמארטפונים ויישומי בינה מלאכותית, והיו לה מספר הצלחות לא רעות.
עדיין סין מפגרת אחרי המובילות העולמיות בטכנולוגיית ייצור השבבים, כמו סמסונג וTSMC, ומתמודדת עם מחסומים ברכישת ציוד ליתוגרפיה מתקדם הדרוש לייצור מאז חברת הענק ההולנדית בתחום הזה, ASML, הצטרפה למגבלות הייצוא לסין בינואר שנה שעברה. עם זאת, ישנה מגמה של הקטנת התלות של סין בספקים זרים על ידי הגדלת נתח השוק המקומי שלה בציוד וכלים לייצור שבבים, הודות לסובסידיות ממשלתיות ושיתוף פעולה בין חברות מקומיות.
קשה לחזות מגמות כלכליות, אך קרוב לודאי שהצמיחה הכלכלית של סין תאט ובעיותיה האינהרנטיות, כמו חוסר השוויון והעודף הענק במאזן הסחר עם חוב הולך ותופח למימדים מפלצתיים יילכו ויחמירו תוך הגברת המתיחויות הגיאופוליטיות בינה לבין המדינות המפותחות במערב.
___________
ישראל
לסיום קצת על ישראל. ב-7 באוקטובר קיבלנו לכאורה "הוכחה" לגבי מה יקרה באם תקום מדינה פלסטינית לגבול ישראל. הנה יצאנו מרצועת עזה, השארנו להם לעשות מה שהם רוצים, יכלו להפוך לסינגפור השניה אך הם המליכו עליהם את חמאס וכולם יודעים לאן הגענו.
אלא שזה בדיוק מקור הטעות. רצועת עזה איננה מדינה, וההתנתקות החד-צדדית ממנה ללא הסדר גרמה לכך שהיא תישלט ע"י גוף טרור.
רק מדינה ריבונית של ממש, גם אם היא דמוקרטיה לכאורה כמו מצרים, ירדן, סוריה או לבנון, או אפילו דיקטטורה כמו אירן, אפשר להרתיע בכוח צבאי. רק על מדינה ריבונית יש סיכוי להפעיל לחץ בינלאומי. למדינה יש אינטרסים הרבה יותר רחבים מאשר לארגון טרור, כולל השמירה על הצרכים הבסיסיים ושלומם של אזרחיה. אפשר לראות את החרדה שנמצאים בה מנהיגי ירדן ומצרים למשל מכל תסיסה המונית בארצם. הדוגמה ההפוכה היא ארגון החמאס, שלאחר שישראל החלה במלחמת חרבות ברזל הכריז באופן רשמי שאינו עוסק בהגנה על אזרחי עזה, שזהו תפקיד ארגוני האו"ם. החמאס, אמרו מנהיגיו, עוסק רק בהתנגדות אלימה לצה"ל. רק מדינה אפשר להרתיע, ארגון טרור פונדמנטליסטי אי אפשר להרתיע. ראו את נחישותו לתקוף את ישראל מבלי להתחשב בכלום. וזה הלקח שצריך להילמד מה-7 באוקטובר.
ולכן מדינה ריבונית פלסטינית על שטחי הגדה המערבית ועזה שתביא לסיום הצהרתי של הסכסוך עם הפלסטינים היא הפתרון האסטרטגי היחיד שיכול לעבוד לאורך זמן ולאפשר למדינת ישראל המשך התפתחות עם מקסימום בטחון. נכון, גם ההנהגה הפלסטינית של היום אינה מוכנה מספיק לפשרות הנדרשות מסיום כזה של הסכסוך, אבל ישראל עם מנהיגות חכמה צריכה לשים את היעד הזה כיעד אסטרטגי מספר אחד, ולא כמו היום תחת ממשלות נתניהו שבאופן מוצהר מבקש לעשות ההיפך, כלומר למנוע בכל מחיר את הקמתה של מדינה פלסטינית.
ולהבהיר:
1. הטבח שביצע החמאס ב-7 באוקטובר היה מזוויע וחסר כל מחילה
2. מנהיגי החמאס שהגו אותו וכן כל מי שהשתתף בו דינם משפט. ייתכן ויש צורך לחוקק בחוק הישראלי חוק מיוחד דומה לזה של הדין בנאצים שיאפשר אפילו הוצאה להורג של אלה ורק אלה.
3. עִם העם הפלסטיני בניכוי גורמים כמו החמאס של היום חייבים להגיע להסכמה על סיום הסכסוך. לא סותר את האמור לעיל.
_____________
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן 2023