תקציר:
ג'ייק סאליבן, היועץ לבטחון לאומי של ממשל ג'ו ביידן, צויין לאחרונה במאמר שפורסם במגזין פוליטיקו כאדם שמאחורי "המהפכה במדיניות החוץ של המפלגה הדמוקרטית בכלל וממשל ביידן בפרט". מה אנחנו יודעים על ג'ייק סאליבן ומהי אותה מהפכה? על כך בפרק זה.
תוכן הפרק:
פתיחה
הסקרנות לגבי ג'ייק סאליבן, יועצו המדיני של ג'ו ביידן בעל פני הבייבי הקפואות, התעוררה אצלי בעקבות קריאת מאמר שפורסם לפני כעשרה ימים במגזין פוליטיקו ושכותרתו היא "המהפכה של ג'ייק סאליבן". הוא נכתב ע"י אלכס ווארד, עיתונאי מוערך ומומחה במדיניות ארה"ב. ככל שקראתי על הנושא במקורות נוספים כך הבנתי מהלכים במדיניותו של ביידן שהיו חידה בעיניי לפני כן, כמו המשך ההקצנה ביחסים עם סין מיד לאחר היבחרו, במקום הפשרת היחסים כפי שרבים העריכו שיקרה. ככל שאספתי חומר עבור הפרק כך הבנתי שיש פה מהלך מסודר של מעצב מדיניות החוץ של המפלגה הדומקרטית היום, ג'ייק סאליבן. אז מי הוא ג'ייק סאליבן?
שיער מסודר היטב, שביל בצד עם בלורית מסורקת בהקפדה לצד שמאל, פוקר פייס, מראה כללי של עורך דין או איש עסקים משנות הששים של המאה שעברה. זהו ג'ייק סאליבן, היועץ לבטחון לאומי של הבית הלבן שמינה ג'ו ביידן. אך למרות התואר המרשים מאד, הוא לא מספיק כדי להסגיר עד כמה משמעותי ג'ייק סאליבן לעיצובה של מדיניות החוץ המדינית והכלכלית של ממשל ארה"ב תחת ביידן.
ב-27 באפריל 2023 נשא ג'ייק סאליבן נאום במכון ברוּקינגס. מכון ברוקינגס הוא מכון מחקר הנמצא בוושינגטון ואשר משמש כבר שנים רבות כמקור הדעות הממוסדות של המפלגה הדמוקרטית. ברוקינגס הוא בין המכונים בעלי צוותי החשיבה המפורסמים בעולם. זה אחד המקומות בו ביקרו רבים מהאנשים הקובעים ביותר במדיניות ארה"ב כדי לשאת נאומים רבי רושם, ואשר אליו פנו בכירים כדי לקבל ייעוץ במדיניות חוץ. לכן הבחירה של סאליבן במכון ברוקינגס כמקום לפרוש בו את עיקרי העיצוב מחדש של מדיניות החוץ המדינית והכלכלית של ממשל ביידן כנראה שלא היתה אקראית.
בנאום שלו, קרא סאליבן תיגר על האמונות והערכים ארוכי הימים של אמריקה, בעצם אלה שבתוקף מאז אחרי מלחמת העולם השניה. הוא התווה מפת דרכים לעתידה האידיאולוגי של האומה. הזמנים השתנו, אמר ואמריקה חייבת להשתנות איתם.
על פי ווארד, שיקף הנאום מסע שעבר סאליבן עצמו במשך שש שנים. לאחר ניצחונו של טראמפ על הילרי קלינטון, לה שימש סאליבן כיועץ, הוא ביקש להבין מדוע המסורות המודרניות של מדיניות החוץ של ארה"ב אינן זוכות להד אצל מעמד הביניים בארה"ב. בעקבות המסע הזה הוא גיבש חזון חדש עבור המפלגה הדמוקרטית שישמש עמוד השדרה של החשיבה של ממשל ביידן על העולם לאחר הטראומה של קדנציית טראמפ.
כדי להגיע לתפיסה חדשה הקוראת תיגר על מדיניות שהיתה במשך עשרות שנים הליבה המוסכמת של מדיניותה הדו-מפלגתית של אמריקה, היה צריך סאליבן לפרק תחילה את אמונותיו הממסדיות שלו עצמו – אותן תפיסות מסורתיות שביקש כעת לבטל בנאומו בברוקינגס: שהגלובליזציה והסחר החופשי אין בילתן, שהן גורמות לכלכלות לצמוח ומשפרות את חייהם של אנשים תוך כדי כך. שמה שטוב לשוק המניות נהדר עבור כולם. שבהינתן מספיק זמן, במדינות שתתעשרנה מספיק יווצר מעמד ביניים יציב שידרוש מממשלתו את זכויותיו הפוליטיות וזכויות אדם. שאפילו המשטרים המדכאים ביותר יתפוררו בסופו של דבר תחת משקל ההון הנכנס. שתמיכה כספית או השקעה יכולים לעשות הבדל משמעותי לשיפור חייהם של בני אדם. בברוקינגס, שם החשיבה הזו תפסה אחיזה במשך שנים, סאליבן הצהיר שהגיע הזמן להמשיך הלאה.
על פניו נראה שסאליבן לא היה המועמד הסביר להעביר מסר כזה. שנים קודם לכן החזיק סאליבן באותה אידיאולוגיה שהיוותה את המיינסטרים בקרב המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית כאחד. "אלו היו הימים הסוערים שבהם הקונצנזוס המרכזי של מדיניות החוץ היה שהגלובליזציה היא כוח חיובי בלבד", נזכר סאליבן בראיון שנתן בשנת 2017. הייתה אז כמובן סיבה טובה לחשוב כך. הקפיטליזם עזר להרחיק את ברית המועצות, סין עדיין לא הייתה מעצמה גדולה ובניית הכלכלות של אויבים הפכה אותם לידידים. הגלובליזציה, לטענת תומכיה הנלהבים, הביאה איתה את התועלת האדירה בצורת הפיכת אנשים רבים לעשירים תוך הפיכת העולם לבטוח יותר ולמדיניות חוץ אמריקאית פחות יקרה.
בפני קהל גדול של עיתונאים, פקידי ממשל ומומחים מפורסמים אמר סאליבן: "אחרי מלחמת העולם השנייה הובילה ארה"ב את בנייתו של סדר כלכלי בינלאומי חדש בעולם מרוסק. הדבר הוציא מאות מיליוני אנשים ממצב של עוני. הסדר הזה שרד מהפכות טכנולוגיות מרגשות. הוא עזר לארצות הברית ולמדינות רבות אחרות ברחבי העולם להשיג רמות חדשות של שגשוג. אבל העשורים האחרונים חשפו סדקים ביסודות האלה". סוף ציטוט. במילים אחרות, תוכנית מרשל והתנופה הטכנולוגית במהלך שנות ה-90 היו תוצרים נכונים לזמן ולמקום שלהם. הן לא בהכרח נכונות לעידן המודרני.
סאליבן עבר בנאומו להסביר את המניעים לשינוי הנדרש בחשיבה. ציטוט: "הכלכלה העולמית המשתנה הותירה מאחור אמריקאים רבים מכוח העבודה ואת הקהילות שלהם. משבר פיננסי הרעיד את מעמד הביניים. מגיפה חשפה את השבריריות של שרשראות האספקה שלנו. אקלים משתנה מאיים על החיים והפרנסה. הפלישה של רוסיה לאוקראינה הדגישה את הסיכונים של תלות יתר".
סאליבן המשיך ומנה את הסיבות מדוע אמריקה צריכה ללכת בדרך חדשה זו. הייצור בארצות הברית הפסיד בגלל כוח עבודה זול יותר בחו"ל. צמיחה לצורך צמיחה הייתה מטבעה בלתי שוויונית ולא הועילה לכולם. הצמיחה הכלכלית של מדינות אחרות והשתלבותן בכלכלה העולמית לא הפכו אותן אוטומטית לדמוקרטיות יותר – חלקן, כלומר סין, הלכה והפכה תוך כדי צמיחתה לעוצמתית ורודנית יותר. והשוק החופשי בבית והשפעות הגלובליזציה חוללו הרס של האקלים תוך כישלון לתמרץ אמצעי ייצור ותעשיות ירוקות יותר.
כך הודה סאליבן באופן מרומז שההנחות העיקריות שעמדו בבסיס מדיניות החוץ והמדיניות הכלכלית של אמריקה היו שגויות במשך עשרות שנים. סין היתה הדוגמה הבולטת ביותר לכשלון האמונה בוושינגטון שהשווקים הליברליים יובילו בסופו של דבר לדמוקרטיה בבייג'ינג.
"עד שהנשיא ביידן נכנס לתפקיד, היינו צריכים להתמודד עם מציאות בה כלכלה גדולה שולבה בסדר הכלכלי העולמי באופן שהציב אתגרים לא מבוטלים", אמר, בכך כיוון אל הסבסוד הגדול של מגזרים מרובים בכלכלה הסינית שריסקו את יכולת התחרות של אמריקה בתעשיות רבות. מה שמחמיר את המצב, המשיך סאליבן, "הוא שהשתלבותה הכלכלית של סין לא מנעה ממנה להרחיב את שאיפותיה הצבאיות".
סאליבן, בין השאר גם מתחרה דיבייט מוכשר בעברו, פירק, אחת לאחת, את תפיסות העולם בהן החזיק ביידן כמו שאר נשיאי ארה"ב במשך עשרות שנים ואשר היועץ לביטחון לאומי גדל להאמין בהן עד שטראמפ ניצח בבחירות בנובמבר 2016. סאליבן מודה בטעויות העבר, וכעת כשהוא נמצא בעמדת השפעה, הוא שואף לתקן את הדברים על פי הבנתו.
אחרי שתיאר את הבעיות הכרוכות במדיניות הישנה עבר ג'ייק סאליבן לתיאור הפתרונות האפשריים: במקום גלובליזציה בלתי מרוסנת, כלכלה אמריקאית עם אנרגיות מחודשות שיחזקו את המדינה. הגיע הזמן, כך הוא אמר, להפוך את "חגורת החלודה למסדרון קובאלט", כלומר להמיר את התעשיות המסורתיות שנעלמו או נחלשו בעשורים האחרונים ואשר אל עובדיהם מחוסרי העבודה הראויה דיבר טראמפ בהצלחה מרובה, לתעשיות שקשורות לאנרגיה מתחדשת, שיובילו לא רק לעבודות צווארון כחול אלא לקריירות של צווארון תכלת, כלומר משרות שאינן דורשות תואר אקדמי בהכרח אך גם אינן עבודת כפיים.
הביידניזם שסאליבן עזר לאפיין חדר לכל פינה במדיניות החוץ של הממשל תחת ביידן. התמקדות בבית הייתה אחת הסיבות לכך שביידן בחר לסגת מאפגניסטן. אמונה חזקה כסלע שיש לשמור את כוחות צבא ארה"ב מחוץ לסכסוך רוסיה-אוקראינה סייעה לעצב את תגובתה המוגבלת של אמריקה. ועשרות שנים של סטיות מעקרונות הסחר החופשי בכלכלה העולמית שבוצעו ע"י סין הובילו את צוות ביידן לאמץ כמה מרכיבים ממלחמת הסחר של דונלד טראמפ. מרכיבי הטראמפיזם שביידן וסאליבן אימצו – הבולט שבהם הוא איסור יצוא טכנולוגיות מתקדמות לסין – יכולים לעזור לביידן להדוף את האתגרים האידיאולוגיים שהציב טראמפ בפני מדיניות החוץ שלו לקראת בחירות 2024, כך מאמינים השניים.
הנאום שימש כדוגמה הטובה ביותר לחשיבה המחודשת המשמעותית שהתרחשה במחצית הראשונה של קדנציית ממשל ביידן. הוקם "A-Team" כדי להתקדם מעבר לעידן טראמפ, אבל במובנים מסוימים הוא אימץ אלמנטים מסויימים של עידן טראמפ. לא את הדמגוגיה הבדלנית, אלא רק את הצורך לחזור למושגי יסוד כגון מעמד ביניים בריא המונע על ידי בסיס תעשייתי פעלתני. הצוות של ביידן מוסיף על כך חשיבה צנועה לגבי מה שצבא ארה"ב יכול להשיג לבדו, בניית קאדר מוצק של בעלי ברית, מתן תשומת לב לאיומים הקיומיים ביותר ורענון של העקרונות המחזקים את הדמוקרטיה האמריקאית.
קריירה וחיים
אז מיהו אותו ג'ייק סאליבן אשר ממעטים לשמוע עליו בישראל אלא אם כן הגיע לביקור בארץ, וגם אז באופן מוטעה לא נוטה העתונות הישראלית לתת לו חשיבות.
סאליבן נולד לפני 47.5 שנים, בנובמבר 1976, בוורמונט, וגדל במיניאפוליס, מינסוטה. אביו עבד במחלקה העסקית של "סטאר טריביון", העתון הגדול ביותר במינסוטה, ושימש מרצה לעתונאות ותקשורת באוניברסיטת מינסוטה. אמו היתה יועצת בבית ספר תיכון.
בעת לימודיו בתיכון הצטיין סאליבן כאלוף דיבייט ושימש כנשיא מועצת התלמידים. אחר כך למד באוניברסיטת ייל והתמחה בלימודים בינלאומיים ומדעי המדינה. כאשר סיים את התואר הראשון זכה הודות לציוניו הגבוהים במלגה ללימודים באוקספורד, שם סיים עם תואר שני ביחסים בינלאומיים ודוקטורט במשפטים בשנת 2003.
מבחינת חייו האישיים כיום, מה שידוע הוא שג'ייק סאליבן נישא בשנת 2015 למגי גודלנדר, מי שהיתה קצינת מודיעין של הצי האמריקאי ושימשה אחר כך כיועצת לסנאטורים ג'ו ליברמן וג'ון מקיין בוועדה לביטחון פנים ולענייני ממשל של הסנאט. גודלנדר הינה אף היא בוגרת אוניברסיטת ייל, כך ששניהם די דומים מבחינת רקע השכלה וקרייריה.
יש אנדקוטה מעניינת הנוגעת לזוג. בסוף אפריל 2023, פרץ אדם אלמוני לביתם של הסאליבנים בשכונת ווסט אנד בוושינגטון בסביבות השעה 3 לפנות בוקר, אך עזב עוד לפני שסוכני השירות החשאי ששמרו על ביתם הרגישו בכך. ג'ייק סאליבן גילה בעצמו את הפורץ לביתו הודות לכך שעדיין עבד באותה שעה, מה שהביא כנראה לבריחתו של זה. הפורץ נראה שיכור ומבולבל לגבי היכן הוא נמצא, על פי אנשים שתודרכו על האירוע מפי סאליבן. לא היו ראיות לכך שהאדם הכיר את סאליבן או ביקש לפגוע בו. עד כמה שידוע האלמוני אף פעם לא נתפס ולכן לא ידוע מה היתה מטרת החדירה הזאת לביתם של הזוג.
___
הקריירה המדינית של ג'ייק סאליבן נפרשת לאורך תקופתם של מספר מנהיגים מטעם המפלגה הדמוקרטית האמריקאית. היא החלה כאשר מונה להיות ראש צוות המדיניות של הנשיא ברק אובמה. לאחר מכן עבד כיועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא דאז ג'ו ביידן, כסגן ראש הסגל של השרה הילרי קלינטון במשרד החוץ האמריקאי ושימש כיועץ בכיר מטעם הממשל האמריקאי.
סאליבן היה זה שניהל את המשא ומתן הראשוני בשיחות הראשוניות שסללו את הדרך להסכם הגרעין עם איראן ומילא תפקיד מפתח במשא ומתן בתיווך ארה"ב שהוביל להפסקת האש בעזה לאחר מבצע "עמוד ענן" בשנת 2012. הוא גם עזר לעצב את אסטרטגיית האיזון מחדש של אסיה-פסיפיק הן במחלקת המדינה והן בבית הלבן.
כאשר רצה הילארי קלינטון לנשיאות ארה"ב בשנת 2016 היה סאליבן יועץ מדיניות בכיר לקמפיין הנשיאותי שלה, שם נחשף לראשונה לסוגיות פנים שמעסיקות את הבוחר האמריקאי.
נוסף על תפקידיו במערכת הפוליטית שימש סאליבן גם כפרופסור אורח בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל.
אנשים שמכירים את סאליבן מגדירים אותו כאדם חריף וחרוץ, יש המגדירים אותו וורקהוליק. קולגה שלו לשעבר בבית הלבן סיפר כיצד בימים של הדיונים על הסכם הגרעין עם אירן לא חסך מאמצים לשכנע קבוצות וצוותי חשיבה שהתנגדו להסכם, כגון הקרן להגנה על דמוקרטיות, ה-FDD . מנכ"ל FDD, מארק דובוביץ', מבקר חריף של העסקה, תיאר את סאליבן כ"הבחור הכי חד בנושא שאני מכיר".
בבית הלבן, סאליבן נודע בהתעקשותו להטיל ספק בהנחות שמונחות על השולחן, במיוחד אם הן עומדות מאחורי מדיניות קיימת. הוא תמיד יקבל בברכה דעות המייצגות את 'פרקליטו של השטן' אשר מנסות לאתגר נושאים הנמצאים בדיון.
לתפקידו הנוכחי כיועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית מונה סאליבן על ידי הנשיא ג'ו ביידן ב-20 בינואר 2021, כך זכה להיות היועץ לבטחון לאומי הצעיר ביותר שהיה אי פעם לארה"ב. בעניין גילו, אגב, רבים אומרים שנסיונו ויכולותיו מתאימים לאדם המבוגר בעשור או שניים מגילו הביולוגי.
הקריירה הזו של סאליבן שנפרשת על פני דיפלומטיה, מדיניות ואקדמיה, בשילוב יכולותיו השכליות החריפות, כך על פי שמכיר אותו מקרוב, והיכולת והמוכנות שלו לעבוד שעות רבות ברציפות ולקפוץ לכל מקום בעולם, הופכת אותו לדמות מפתח בביטחון הלאומי וביחסי החוץ של ארה"ב, זאת למרות שתמיד הוא נמצא מאחורי הקלעים.
סאליבן וישראל
אחרי שנגעתי בהשפעתו של ג'ייק סאליבן על המדיניות הרחבה של ארה"ב תחת הממשלים הדמוקרטיים, בואו נדבר מעט על סאליבן וישראל.
סאליבן דוגל בחשיבותם של יחסי ארה"ב וישראל. במהלך עשר (10) השנים האחרונות הדגיש בעקביות את השותפות החזקה והמתמשכת בין ארצות הברית וישראל. הוא דוגל בשיתוף פעולה ביטחוני חזק, שיתוף מודיעין ומאמצים משותפים להתמודד עם אתגרים אזוריים משותפים.
סאליבן תומך בעקביות בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מאמין בהקמת מדינה פלסטינית בת קיימא ועצמאית לצד ישראל, עם גבולות בטוחים והכרה הדדית.
במקביל סאליבן תומך בזכותה של ישראל להגנה עצמית. הוא מכיר באיומים העומדים בפני ישראל ובצורך להגן על אזרחיה. הוא פעל להגברת הסיוע הצבאי ושיתוף הפעולה לחיזוק היכולות הביטחוניות של ישראל. כמו כן עסק ועוסק ללא ליאות במאמצים דיפלומטיים לקידום היציבות באזור.
הוא תמך וממשיך לתמוך בדיאלוג בין ישראל למדינות ערב השכנות, כולל הסכמי אברהם, שהובילו להסכמי נורמליזציה.
מאז ה-7 באוקטובר הורגשה גם השפעתו על המגמות השונות מצד ארה"ב. מובן שאת הטון נתן ג'ו ביידן עצמו, אך באסטרטגיה הכללית מעורב ג'ייק סאליבן. הדברים באים לידי ביטוי בשלל נושאים, כמו למשל הוצאתו מן הארון של המושג "פתרון שתי המדינות" והנחתו על השולחן כחזון מעשי, הצהרתו של שר החוץ האמריקאי לפיה ההתנחלויות מפירות את החוק הבינלאומי, התנגדותה של ארה"ב לכיבוש ישראלי בעזה ולרצועת בטחון בשליטת ישראל בתוך הרצועה, וקידום רפורמה ברשות הפלסטינית כדי ש"רשות פלסטינית מחודשת" תהווה צד מקובל למשא ומתן על כינון מדינה פלסטינית הכוללת את רצועת עזה.
סאליבן ביקר בעצמו במזרח התיכון ובישראל באמצע דצמבר שנה שעברה, אז נפגש עם קבינט המלחמה, עם ראש המוסד דדי ברנע בעניין החטופים, ומאוחר יותר גם עם ראש הראשות הפלסטינית אבו מאזן. באותו ביקור נבנתה ההסכמה עם קבינט המלחמה שיהיו מספר שלבים למלחמה בעצימויות שונות. יש הטוענים שגם הסכים עם הישראלים על דדליין למועד סיום הלחימה, זאת כדי לאפשר הסכם איזורי שכולל את סעודיה מספיק זמן לפני הבחירות הקרבות. בנוסף הוא ערך ועורך כל הזמן שיחות טלפון אינטנסיביות רבות עם גורמים במזרח התיכון: עם גורמים בישראל, מצרים, סעודיה, קטאר ומדינות אחרות וכמובן שהוא חלק חשוב בצוות שכולל את הנשיא, שר החוץ האמריקאי וראש המטות המשולבים.
לסיכום, גישתו של ג'ייק סאליבן הייתה עקבית בטיפוח קשרים חזקים בין ארה"ב לישראל, בעד פתרון שתי מדינות, ובטיפול באתגרים אזוריים תוך הכרה בניואנסים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובין ישראל לשכנותיה האחרות.
ישראל עם הנהגה שפויה וראויה היתה מכירה בחשיבותו של ג'ייק סאליבן ומקיימת באמצעות המל"ל דיונים רצופים איתו ועם צוותו לגבי אסטרטגיות ליום שאחרי הלחימה בעזה, על דרכים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אלא שישראל היום מנוהלת כמדינת חפ-לפ במקרה הטוב, וכמדינה אוטוקרטית בה הכל יישק על פי דעתו של מַתווה מדיניות אחד ויחיד במקרה הרע.
בישראל היום לא נעשית עבודת מטה בנושאי בטחון אסרטגיים ע"י הגוף המקצועי שהוקם לצורך כך מתוקף חוק, המטה לבטחון לאומי, ובראשו הועמד ע"י ראש הממשלה מינוי פוליטי בצורת צחי הנגבי במקום מוביל מקצועי.
אם יש משהו שג'ייק סאליבן מסמל כה היטב עבור ישראלים זה את ההבדל בין דרך העבודה האמריקאית על נושאי מדיניות השונַה כל כך מזו הישראלית.
סיכום
חשוב להבין שמדיניות החוץ של ארה"ב עברה וממשיכה לעבור טרנספורמציה בתחומים בהם היה קונצנזוס משותף למפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית, במיוחד בנוגע לתפיסה המדינית-כלכלית שליוותה אותה מאז לאחר מלחמת העולם השניה. לא עוד אמונה עיוורת בכך שהגלובליזציה ויחסי הסחר הפתוחים עם כל העולם רק מיטיבים עם כולם והם אשר יביאו יותר חופש וזכויות אדם בעולם. נהוג לייחס לטראמפ בלבד את הרצון לשנות את הפילוסופיה הזו. טראמפ אכן זיעזע כ"כ את המערכת הפוליטית באמריקה עד שאילץ גם את מתווי המדיניות במפלגה הדמוקרטית לבחון מחדש כמה מערכיהם המסורתיים. אחד ממַתווי המדיניות האלה ואולי החשוב שבהם היום הוא ג'ייק סאליבן. סאליבן ניתח את הסיבות לנצחונו של דונאלד טראמפ בבחירות לנשיאות 2016, והבין שחלק מהן נעוץ באטרקטיביות המסרים של טראמפ שהופנו אל מעמד הביניים, מה שקרוי באנגלית The Working People, או The working families, אותה שכבה המהווה את רוב אוכלוסיית ארה"ב ואשר מורכבת ברובה מא.נשים חסרות וחסרי השכלה גבוהה בגיל העבודה.
הלקח שלו היה שכל מדיניות חוץ של ארה"ב תחת המפלגה הדמוקרטית צריכה לקחת בחשבון אם הקונפליקטים אותה היא חפצה לנטרל מהווים איום ישיר או עקיף על אותו מעמד ביניים של עובדים. אם זה נסיגה מאפגניסטן, אם זה הבטחת המסחר החופשי עם סין או הגבלתו, אם זה הגנה מפני סכנות של עימותים באסיה-פסיפיק, ואם זה הבטחת השקט במקום מרוחק כמו המזרח התיכון.
אלא שאם טראמפ טען לזעזע ולשנות על פניה את התפיסה הכלכלית והמדינית הנוגעת למדיניות החוץ של ארה"ב, הרי שבמפלגה הדמוקרטית מבקשים לעשות שינויים מתונים ומבוקרים יותר בצורה של רפורמות ולא באופן דרסטי וחסר אחריות כמו טראמפ, שאחת השאיפות המתמידות שלו היא לפרוש מכמה שיותר ארגונים בינלאומיים שאמריקה בעצמה כוננה.
בדוגמה של הסיוע לאוקראינה, מדיניותו המוצהרת של טראמפ וחלקים נרחבים במפלגה הרפובליקנית נוטה להיות בדלנית באופן קיצוני ושונה בכך מאד מזו של המפלגה הדמוקרטית, אך מה שמשותף היום לשתי המפלגות היא ההכרה בכך שלא ניתן עוד לקדם מדיניות חוץ שאיננה מדברת אל ליבו של מעמד הביניים האמריקאי ואשר איננה דואגת לנושאים כגון מקומות עבודה עבורו תוך כדי כך.
משותפים לשתי המפלגות גם השאיפה להקטנת המעורבות הצבאית הפעילה של חיילים אמריקאים מעבר לים אם כי לא בהכרח באותה מידה, וכך גם העמדה שיש להקשיח עמדות מול סין, שוב עם טעמים שונים בין המפלגות. כך בדוגמה של היחסים עם סין, כאשר ביידן נכנס לתפקידו, לא ראינו כל התגמשות כלפי סין כפי שרבים ציפו שיקרה, אלא אפילו הקשחה בתחומים מסויימים.
ג'ייק סאליבן ביסס עבור המפלגה הדמוקרטית פילוסופיה שמשתלבת היטב עם זו של ביידן וכנראה גם משפיעה עליה, על פיה החוזק של מדיניות החוץ והביטחון הלאומי של ארה"ב טמון בעיקר במעמד ביניים אמריקאי משגשג, ששגשוגו נמצא בסכנה בגלל האיומים הבינלאומיים שממשל טראמפ ביקש להמעיט בערכם או להתעלם מהם. אלו הם שינויים לא קטנים המתחוללים בתחום מדיניות החוץ של ממשל תחת נשיא דמוקרטי וג'ייק סאליבן הוא דמות מפתח בעיצוב השינויים האלה, כפי שהתבטאה בשלוש שנותיו הראשונות של ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב.
לא ניתן לִצְפות מי ייבחר לנשיא ארה"ב הבא בנובמבר השנה. כרגע הסיכויים של טראמפ וביידן נראים שקולים. אם יהיה זה ביידן שינצח, סביר להניח שנראה עוד הרבה מהשפעותיו של ג'ייק סאליבן על מדיניות ארה"ב, כמובן בהנחה שימשיך בתפקידו או בתפקיד דומה.
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן 2023
כתיבת תגובה