תקציר:
האם עומד נתניהו לוותר על ההפיכה המשטרית, להקים קואליציה חדשה עם גנץ ועם לפיד בלי בן גביר וסמוטריץ', ולחתום על הסכם עם סעודיה אשר מערב הקלות משמעותיות כלפי הפלסטינים ופותח להם מחדש את האופק של מדינה נפרדת מישראל? נשמע הזוי, אך גברו הסימנים לכך שזו אחת האפשרויות שמתרקמות מאחורי הקלעים כבר יותר מחודש. אלא שהמפתח לכך שזה אכן מה שיקרה תלוי בהרבה גורמים ואנשים אך בראש ובראשונה במה שמתחולל בראשו של מוחמד בן-סלמאן, נסיך העצר הסעודי. האם יעמוד על צעדים משמעותיים כלפי הפלסטינים, כאלה שיגרמו לסמוטריץ' ואולי גם בן גביר לפרק את הקואליציה?
על כך עיקרו של הפרק היום. בסופו הערכת מצב מדינית קצרה של מלחמת רוסיה-אוקראינה.
תוכן הפרק:
איך קשור נסיך סעודי לגורל ההפיכה בישראל
לפני שנתחיל, אנקדוטה. שואלים אותי למה אני מקפיד לקרוא לבנימין נתניהו נתניהו ולא ביבי. ההסבר הוא פשוט – אני לא חבר של נתניהו וגם לא מחבב את אישיותו, לכן משאיר את השימוש בכינוי הזה למי שמרגיש קירבה כלשהי לנתניהו, אני לא ביניהם.
לפני הדיון בבן סלמאן הסעודי נתחיל בנתניהו.
קשה לפענח באופן מוחלט את כוונותיו האמיתיות של נתניהו.
באופן המנוגד לכאורה להגיון, דווקא דיקטטורים אומרים אמת יותר מאשר מנהיגים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. ראו את שי ג'ינפינג וולדימיר פוטין למשל. בנאומיהם הם הסגירו וממשיכים להסגיר את רוב כוונותיהם, הגיאופוליטיות ואחרות. אם הולכים אחורה בהסטוריה, יש לנו את הדוגמה של אדולף היטלר. לאחר שהשתלט על גרמניה פירט היטלר כוונותיו הזדוניות בנאומים ארוכים לפני תומכיו זמן ארוך לפני שביצע אותן.
ההסבר הוא די פשוט, אין על דיקטטורים את הבלמים של בית משפט, עתונות, או החשש מבחירות שיקצרו את שלטונם. כך יוצא, שדווקא מנהיגים דמוקרטים לא מסגירים את כוונותיהם ופעמים רבות אף משקרים לגבי סוגיות מסויימות בזמנים מסויימים, תוך שהם סומכים על הזכרון הקצר של האנשים.
נתניהו, שאני עדיין מתייחס אליו כאל מנהיג שנבחר באופן דמוקרטי, משתמש בשקרים ככלי פוליטי באופן נרחב בדומה למקבילו האמריקאי דונאלד טראמפ ולוקח את אמירת השקר וזריעת הפייק הכי רחוק שאפשר, עד נטיעת אמון בתיאוריות קשר הזויות. הדוגמה הטובה ביותר היא טענתו שבפרקליטות מדינת ישראל תפרו לו תיקים.
לכן קשה כל כך לפענח את כוונותיו האמיתיות של נתניהו. האם מה שמניע אותו לבצע את ההפיכה המשטרית באמצעות יריב לוין שמכנה אותה "רפורמה משפטית" הוא אך ורק הרצון להינצל ממשפטיו? האם זו נקמה כנגד מערכת החוק? או שבכלל מה שמניע אותו זה רצונו לשלוט כמה שיותר זמן ולהספיק להכנס לספרי ההסטוריה כמי שעשה מהלך משמעותי?
____
ניתן לאמר כמעט בוודאות שנתניהו רואה היום במערכת החוק, הכוללת את התביעה ומערכת המשפט, מערכת מקולקלת. שנים האמין בה ופיזר הצהרות שתומכות בה, עד לרגע שהוגשו האישומים נגדו ואושרו ע"י היועץ המשפטי. אז הפך גם מוסד הייעוץ המשפטי מקולקל מבחינתו. נתניהו מבין טוב מאד מה עשה אך היה בטוח שהדברים, כמו שיחתו עם מוזס שהיא הבסיס לתיק 2000, או הפעולות שעשה באמצעות שליחים לטובת שאול אלוביץ' בבזק לא תיתגלנה. ברגע שהדברים התגלו והוא הפך נאשם בפלילים, קרוב לודאי שנתניהו סידר במוחו סיפור על כך שמערכת המשפט מורכבת מאנשים פרוגרסיבים ושמאלנים שרוצים בהפלתו. בסתר ליבו הוא יודע את האמת, אך האגו שלו חזק מכל. הוא לא יהיה עוד אולמרט או דרעי שישבו בכלא. נתניהו מאמין שעשה כה הרבה למען מדינת ישראל שהוא לא האדם שראוי לשבת בכלא שלה. הוא בטוח שאזרחי מדינת ישראל וכמוהם המערכות שלה צריכים לתת לו יחס מיוחד גם אם אומר הדבר שהוא מעל לחוק.
אך מעבר לבעייה המיידית, שאיפה ותיקה ומאד חזקה של נתניהו היא להירשם בספרי ההיסטוריה כדמות משמעותית בחיי מדינת ישראל. מי שגדל בצילו של אחיו הבכור יוני, לו ניבאו במשפחת נתניהו שיהיה "הבן-גוריון הבא", החליט כנראה לאחר נפילתו של יוני במהלך מבצע אנטבה להיות מחליפו מבחינת שאיפות המשפחה. נתניהו שסומן ע"י הוריו כמי שמתאים להיות צייר ואשר ביקש בתחילת חייו המקצועיים להיות איש מכירות ולעסוק בפוליטיקה כתחביב, נסחף אט אט לתוך הפוליטיקה תוך שהוא מנפח עוד ועוד את שגעון הגדלות שלו כמושיע מדינת ישראל.
על פי תחקיר שנעשה על נתניהו בעתון 'כל העיר' בשנת 1996, נתפס נתניהו בשקרים קטנים כבר מימיו הראשונים בפוליטיקה. שקרים קטנים לגבי שינוי שמו לניתאי או עובדת ויתורו על דרכון אמריקאי הפכו עם השנים לעוד ועוד חריגות מן הישר לכאורה, עד שהבשילו לכתבי האישום הנוכחיים נגדו הידועים כתיקי האלפים.
נתניהו שרואה את עצמו כאדם היחיד שמוכשר מספיק כדי לטפל בבעיות הבטחון, הכלכלה והחזון של מדינת ישראל, ושמאמין באמת בסיפור שתרם עד היום את כל כשרונותיו למען מדינת ישראל, לא יכול שלא לראות בכתבי האישום נגדו מזימה אישית. מה שהוא יודע באינטואיציות השיווקיות שלו שלא כדאי לו לבטא באופן גלוי, מבטאים לא פעם במקומו אשתו שרה ובנו יאיר. הם מרבים להללו כמנהיג העליון הנבגד של מדינת ישראל.
כך התחלפה לה כרגע השאיפה לצריבת שמו בהסטוריה של מדינת ישראל במשימה מיידית יותר וחשובה יותר מבחינתו האישית: לעשות הכל, אבל הכל, כדי לא לשבת דקה בבית הכלא. הוא לא יהיה מוכן לשאת את ההשפלה שרום הודו לא רק שלא יעריצו אותו יום יום ושעה שעה, אלא יהפוך לאסיר במדים כתומים. הוא לא מוכן שיהיה איזה כתב אישום בו הוא יורשע או יודה שהוא כשל בצורה כלשהי. האגו גובר בגדול על האינטרסים הלאומיים. החשש לכתם על שמו גובר בענק על דעותיו לגבי דמוקרטיה וליברליזם, בהנחה שהיו לו דעות כאלה. על הרקע הזה הוקמה הקואליציה הנוראה של 64 חברי כנסת הכוללת את איחוד המפלגות 'הציונות הדתית' ו'עוצמה יהודית', אשר נתניהו עצמו דאג שיבססו את כוחן היטב סמוך לבחירות. זו הסיבה שנרחשה ההפיכה המשטרית בעצה אחת עם יריב לוין, אותו חבר כנסת קיקיוני שלולא נתניהו לא היה מגיע לממש את חלומו הרטוב מזה שנים רבות להחליש את בתי המשפט בישראל.
נתניהו לא זה שיוותר על הזדמנות פז כזו שניתנה לו בצורת קואליציית ימין יציבה גם אם המשמעות שלה היא ממשלה משיחית, גזענית, אנטי-דמוקרטית ודתית. ממשלה כזו נותנת לנתניהו, כך הוא מאמין, כר נרחב לממש גם את השאיפות המדיניות שלו וגם לפעול לביטול האישומים נגדו, או לביטול המערכת ששופטת אותו עליהם.
כידוע, העניינים קצת הסתבכו לנתניהו הודות למחאה האזרחית העצומה והמרשימה שהתעוררה כשהתבררה המשמעות העמוקה של החוקים שהקואליצה של נתניהו מבקשת להעביר. הפגיעה במוכנות של הצבא היא מוחשית ואמיתית, הפגיעה בכלכלה ובמיוחד בענף ההיי-טק היא קשה. השבר בעם לא בקלות יאוחה אם בכלל. הרעת היחסים עם השותפה האסטרטגית החשובה ביותר היא סכנה של ממש. נתניהו עלול להיזכר בהסטוריה כמחרב הדמוקרטיה בישראל וכאחראי לתחילת הירידה בעוצמתה הצבאית והכלכלית. נתניהו לא עיוור למצב, אך דואג לעשות לו גז-לייטינג כי עדיין ההעדפות שלו ברורות.
והנה, הגיעה לה הזדמנות בצורת הסכם נורמליזציה עם סעודיה כדי לממש את את חזון המשפחה, שבמקור נוצר עבור יוני נתניהו ואשר אומץ בחום על ידי האח בנימין – להיות ה"בן-גוריון" השני.
וכאן נכנס הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן לתמונה ומבלי שמתכוון לכך עשוי לשנות גם כיוון ההפיכה המשטרית בישראל. הדבר תלוי בעוצמת הצעדים שיעמוד על כך שתעשה ישראל לטובת הבטחת מדינה פלסטינית בעתיד. אם יסתפק בצעדים סמליים בלבד כלפי הפלסטינים, כאלה שאפילו סמוטריץ' יוכל לבלוע, ניתן יהיה להתקדם להסכם גם עם הקואליציה הנוכחית. אבל אם יתעקש בן סלמאן על צעדים משמעותיים הרבה יותר, אזי צפויה מפלגת הציונות הדתית לשבור את הכלים.
למקרה זה צריך נתניהו plan B – להקים ממשלת אחדות ללא הציונות הדתית ועוצמה יהודית אך עם המחנה הממלכתי ויש עתיד, לוותר בתמורה על עיקרה של ההפיכה המשטרית, ולנוע אל ההסכם עם סעודיה. כך גם תירגע ארה"ב, תירגע המחאה, נתניהו ייכנס להסטוריה כמחולל שלום עם העולם הערבי הרחב, אולי אפילו יזכה לפרס נובל לשלום ובא לציון גואל. את הפלסטינים כבר ימצאו דרך לדפוק שוב בעתיד. ומה עם האישומים נגדו? פה יש לו כמה דרכים – אחת, הנכלולית, להתל שוב בשותפיו החדשים ישנים, להפיל את הממשלה אחרי חתימת ההסכם עם סעודיה וללכת שוב לבחירות, מתוך תקווה שיצליח גם הפעם להקים קואליציה ימנית-דתית. האופציה השניה היא לחתום על עיסקת טיעון עם הפרקליטות.
כך יצא שעתידה של ההפיכה המשטרית בישראל עשוי בכלל להיות מוכרע על ידי הנסיך הסעודי. אלא שבינתיים אנחנו לא יודעים אלו בדיוק יהיו הדרישות שלו מישראל בעניין הפלסטיני. לצורך הנושא הזה החלו דיונים בין נציגים סעודיים לפלסטינים כבר בחודש שעבר ולשם כך יוצאת משלחת של בכירים מהרשות הפלסטינית לסעודיה השבוע.
באופן עקרוני נחשבת ערב הסעודית לתומכת נדיבה ומושבעת של הפלסטינים מאז 1948. סעודיה הזרימה עד היום יותר מ-5 מיליארד דולר לטובתם, כולל תמיכה ברשות הפלסטינית. בשנת 2016 החלה ריאד לצמצם את המימון לרשות הפלסטינית על רקע האשמות בשחיתות, עד שהגיע לאפס בשנת 2021.
כרגע, על פי דיווח שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" מציעה ערב הסעודית לחדש את התמיכה הכלכלית ברשות הפלסטינית. חידוש התמיכה הוא סימן ראשון לכך שבן-סלמאן, קובע המדיניות של סעודיה, מעוניין לחזור ולפעול לטובת הפלסטינים. לפי הדיווח, בן סלמאן שואף שהחזרת התמיכה הכספית תשמש את אבו מאזן בין השאר לפירוק ארגוני הטרור שבשטחי הרשות וכך להפחתת האלימות באזור. הוא מאמין שאם הרשות תוכל לטפל בגורמים הקיצוניים שבשטחה, היא תוכיח שתוכל למשול במדינה עצמאית "שלא תהווה איום על ישראל".
המטרה הסעודית הרחבה בהקשר הפלסטיני היא שלא יינתן כל פתח להאשמה נגדה כאילו היא מוכנה להקריב את מאמצי הפלסטינים להקים מדינה על מזבח הנורמליזציה עם ישראל. גם בלי הפלסטינים ההכרה בישראל היא רגישה במיוחד עבור הסעודים, שיש להם מעמד מיוחד בעולם המוסלמי הודות לאתרים הקדושים ביותר לאיסלאם שנמצאים על אדמתם. חשוב להם להראות לעולם המוסלמי שאינם פועלים כנגד האינטרסים של אחיהם הפלסטינים, במיוחד כשאלה גם טוענים לכך שירושלים המזרחית על אתריה הקדושים לאיסלאם תהיה חלק ממדינתם בבוא היום.
המגעים בין נציגי הרשות הפלסטינית לממשלת סעודיה מעידים על כך שאבו מאזן ושאר הנהגת הרשות החליטו לנקוט בגישה שונה מזו שנקטו בה בזמן החתימה על הסכמי אברהם, כאשר הגיבו בצורה חריפה מאד נגד איחוד האמירויות ובחריין ואף החזירו את שגריריהם ממדינות אלה כאות מחאה. הפעם החליטו ברשות להימנע מעימות עם סעודיה. אבו מאזן מבין כנראה שאין דין סעודיה כדין איחוד האמירויות ושלא יוכל למנוע הסכם בין ישראל לסעודיה ולכן במקום להתעמת הוא מנסה להשתמש במהלך הזה כדי להשיג הישגים מדיניים.
השבוע, זה שהתחיל ב-4 בספטמבר 2023, תבקר כאמור משלחת בכירה של הרשות הפלסטינית בריאד בירת סעודיה כדי לדון במה הממלכה יכולה לעזור כדי לקדם ולהקל על הקמת מדינה פלסטינית בעתיד. העקרון עליו הם רוצים לעמוד הוא שישראל תעשה בשטחים המוחזקים צעדים שיהיו בלתי הפיכים. רק לפני יומיים נודע שבמקביל למשלחת הפלסטינת תבקר בריאד גם משלחת אמריקאית המורכבת מהשליח למזרח התיכון ברט מקגורק ועוזרת שר החוץ האמריקני, ברברה ליף. אין זו מקריות. מן הסתם ייערכו שם דיונים אינטנסיביים בין שלושת הצדדים לגיבוש רשימה של צעדים לטובת הפלסטינים שיכולה להיות מקובלת גם ע"י ישראל. הנציגים האמריקאים יְיַצגו גם את עמדתה הראשונית של ישראל לאחר שנפגשו לשם כך עם גלנט בביקורו בארה"ב. קדמה לפגישות השבוע פגישה שנערכה בשבוע שעבר בירדן בין אותה ברברה ליף לבין נציגי הרשות הפלסטינית. היא פגשה שם את סגנו של אבו-מאזן השר חוסיין אל-שייח' אשר מוביל את הצד הפלסטיני בדיונים ואת ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', והם דנו בהסכם המתרקם בין סעודיה לישראל.
העובדה שחלק לפחות מהפגישות שייערכו השבוע בריאד בין הפלסטינים לסעודים תהיינה בהשתתפות האמריקאים מעידה על כך שהם ינסו לראות איפה ניתן לרכך את הדרישות הפלסטיניות עוד לפני שתוגשנה לישראל, ומהן הדרישות שיש הסכמה בין סעודיה לפלסטינים שעליהן לא יסכימו לותר.
אז לאלו דרישות פלסטיניות ניתן לצפות?
על פי מה שכבר הודלף לתקשורת, בין הדרישות יש את העברת חלקים נוספים משטחי C בגדה, כלומר אלה שבשליטה מלאה ישראלית, לשטח המוגדר כ-B, כלומר תחת שליטה אזרחית של הרשות אבל בטחונית של ישראל. ייתכן ותהיה דרישה גם להעברת חלק משטחי B להגדרה כאזור A, כלומר בשליטה מלאה של הרשות.
עוד ברשימה הפלסטינית ישנה פתיחת קונסוליה סעודית בירושלים. אולי כצעד מקדים הודיעו הסעודים לפני מספר שבועות על מינויו של שגריר סעודיה בירדן גם לקונסול ברשות הפלסטינית.
הרשות הפלסטינית מעוניינת גם בפתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית בירושלים שנסגרה בזמנו ע"י טראמפ,
בשינוי מעמד המשלחת הפלסטינית לאו"ם לקראת ההכרה בה כמדינה,
במבחר צעדים כלכליים כמו פיתוח שדה הגז מול עזה, הקמת נמל ימי ואווירי בשטחי הרשות, הקלות בשחרור כספי מיסי יבוא פלסטיני שישראל גובה במעברי הגבול, הקלות תנועה בין אזורים, אזורי תעשייה משותפים ועוד.
בנוסף, תבקש כנראה הרשות הפלסטינית שתהיה התחייבות של ישראל להימנע מסיפוח שטחים, הקפאת הבנייה בהתנחלויות והפסקת הקמת מאחזים נוספים,
וכן שיחודש המשא ומתן עם ישראל על הקמת מדינה פלסטינית שיכלול מפת דרכים ברורה.
לנשיא ביידן מאד חשוב ההסכם עם סעודיה והוא מעוניין מאד שגם ישראל תהיה משולבת בו – גם כדי להגביר עוד את היציבות במזה"ת, גם כי זה יעזור לו להעביר בסנט את הדיל הכולל הסכם הגנה עם סעודיה. הדבר חשוב לו הרבה יותר מאשר ההתנגדות ל"הפיכה המשפטית" בישראל. הדדליין שלו הוא סוף הרבעון הראשון של 2024 ולכן המגעים נערכים בקצב מהיר. על רקע זה צריך לראות את כל הביקורים בארה"ב שהיו ושממשיכים להיערך, כולל ביקור הרצוג בחודש יולי, הביקור של גלנט לפני שבוע והביקור המתוכנן לשבוע זה של לפיד.
עם כל הכרזה על פגישה בין אישיות ישראלית שאינה נתניהו לבין ביידן או גורם אמריקאי אחר נכתבת בעתונות בישראל פרשנות רדודה בנוסח "ביידן תקע אצבע בעין של נתניהו הסורר". אבל לרוב זה שטויות ויש הרבה מעבר לזה. כל הביקורים מובילים לדבר אחד – שאיפת הממשל בוושינגטון להוציא אל הפועל את ההסכם עם סעודיה.
לגבי ביקורו של הרצוג בחודש יולי, היה לו תפקיד משמעותי בשיתוף ישראל ביוזמה האמריקאית הזו. הרצוג נסע כשליחו של נתניהו, בלי שהדבר הוגדר כך באופן רשמי. לכן הוא נפגש ארוכות עם נתניהו לפני נסיעתו. בניגוד למקובל כאשר מדובר בפרסונה ייצוגית בלבד כמו המקרה של נשיא במדינת ישראל, נפגש הרצוג עם הנשיא ביידן עצמו, עם שר החוץ שלו אנטוני בלינקן, עם היועץ לבטחון לאומי ג'ייק סאליבן ועם סגנית הנשיא קאמלה האריס. תמימות תהיה לחשוב שלא היו שם דיונים אינטנסיביים לגבי עמדת ישראל למול ההסכם המתרקם עם סעודיה, הסברת המצב הפוליטי הפנימי בישראל למנהיגים האמריקאיים, וטיכוס עצה לגבי הצעדים קדימה, כולל מניית האפשרויות של שינויים בהרכב הממשלה בישראל, כל זה בעצה אחת עם נתניהו המרוחק.
למרות העוינות לכאורה שמציג ביידן כלפי נתניהו בגלל הפגיעה שהוא מייצר בדמוקרטיה הליברלית בישראל צריך להבין שמנהיגים עושים לעתים קרובות מצגי שווא לטובת דעת הקהל. לביידן חשוב כרגע להציג מראית עין של מתנגד עיקש לרפורמה המשפטית של הקואליציה. זה מתאים לנראטיב של אמריקה כמובילת הדמוקרטיות החופשיות בעולם וזה טוב עבור הפלג הפרוגרסיבי במפלגתו. לעומת זאת הוא ויועציו חוששים באופן אותנטי מצעדים שעושה ישראל בשטחי הגדה המערבית שפוגעים במטרה אסטרטגית ארוכת טווח של ארה"ב שהיא רגיעה יציבה וארוכת טווח באזור זה של המזה"ת.
נתניהו בהיותו מדינאי רב-תחמן בעצמו מבין את השיקולים האלה של ביידן. זה לא אומר שהוא מקבל אותם באהבה. הוא עושה כל שביכולתו כדי לטעת את התחושה בקרב חברי קונגרס והציבור האמריקאי שישנה פרשנות לא נכונה של מהלכי הקואליציה. הראיונות באנגלית שנתן נתניהו לערוצים האמריקאיים לפני כחודש היו חלק מקמפיין שהוא ערך בדיוק בשביל זה: כדי להרגיע ולקבל אהדה מכמה שיותר חברי קונגרס וכך ליצור את הקרקע שתאפשר בסופו של דבר לביידן להיפגש איתו. גם הפגישה שנערכה בישראל ב-7 באוגוסט עם חברי קונגרס שביקרו בארץ שירתה אותו לאותה מטרה. וזה כנראה עבד.
סביר מאד להניח גם שנתניהו לא מוחרם ושביידן משוחח איתו מדי פעם בקו הישיר שבין הלשכות שלהם רחוק מאזני התקשורת. ואכן, כפי שאנחנו כבר יודעים, תהיה פגישה אישית בין ביידן לנתניהו במחצית השניה של חודש ספטמבר בוושינגטון או בניו-יורק.
למרות שאנו מתקשים להאמין בכך, נתניהו משחק את המשחק של ביידן, כמובן בלית ברירה. כאמור, הוא נתן את ברכת הדרך לפגישתו של הרצוג עם ביידן לפניו וצייד אותו במסרים עבור ביידן.
נתניהו גם עומד כמובן מאחורי ביקורו של גלנט בארה"ב. נתניהו היתנה את הביקור הזה בכך שגלנט ייפגש רק עם פקידים בדרג ב' או ג' והאמריקאים קיבלו תנאי זה. לכן נפגש גלנט עם השליח למזרח התיכון ברט מקגורק ועוזרת שר החוץ האמריקני, ברברה ליף, אותם שניים שנוסעים השבוע לסעודיה לשיחות משולשות עם הסעודים והפלסטינים. על פי תפקידם הדיפלומטי של האנשים האלה ברור שמטרת המפגשים לא היתה רק לדון בנושאים בטחוניים אלא היו פה שיחות מדיניות בנושא ההסכם עם סעודיה, המצב בשטחים והצעדים לקראת הפלסטינים. אלו היו שיחות הכנה לקראת מפגש נתניהו עם ביידן.
ברור לנתניהו וגם לביידן שאם הצעדים כלפי הפלסטינים שתעמוד עליהם סעודיה יהיו כאלה שנתניהו יכול להסכים להם אבל לא כך 'הציונות הדתית' של סמוטריץ' ו'עוצמה יהודית' של בן-גביר, תפרוש המפלגה המאוחדת שלהם מהקואליציה. וברור להם שכדי שההסכם עם סעודיה יוכל להיחתם צריכה תהיה לקום קואליציה אחרת בישראל, עם יש עתיד והמחנה הממלכתי.
נתניהו עצמו עובד על החלופה של קואליציה ללא הגוש המשיחי אם תידרש. ב-28 ביולי כתבתי בטוויטר שנתניהו מושך בחוטים של קמפיין אשר נועד לעשות נפשות לממשלת אחדות בראשותו ושהוא מקווה שתהיה עכשיו מוכנות "להכשיר" אותו לנוכח הסיכוי שכך יוסר האיום להמשך החקיקה.
לקחו בקמפיין / ספין הזה חלק מחברי הכנסת של הליכוד שלכאורה פתאום התפכחו ופצחו בבליץ תקשורתי כדי להוכיח זאת. יולי אדלשטיין פתאום נשמע אומר: "נרדמנו בשמירה" ושאינו מבטיח לתמוך בקואליציה ללא בדיקות נוספות; אבי דיכטר הוציא פתאום את האמירה: "ישנם בריונים המסכנים את עתיד המדינה בגרירה לחקיקה קיצונית"; דוד ביטן אמר: "נתערב בשלבים הבאים", ואלי דלל: "אתן את ידי רק למהלכים שיושגו בהסכמה רחבה". לכאורה מרד בליכוד שמטרתו היתה להציג כלפי האופוזיציה והציבור שיש עם מי ועל מה לדבר.
גם יועצים ופוליטיקאים לשעבר שהיו בעברם מקורבי נתניהו כמו יועז הנדל ורונן צור לקחו חלק בקמפיין הזה והתבטאו פתאום בעד הרעיון של ממשלת אחדות.
אז מה לגבי האופוזיציה, מה תהיה עמדתם כלפי התהליך הזה?
לגבי בני גנץ, הוא כבר מזמן בקטע של ממשלת חירום לאומית שתהיה כרוכה בה פשרה לגבי החקיקה כדי לשקם את המערכת הבטחונית ולאפשר את ההסכם עם סעודיה. לא סתם מסתובב מתן כהנא כבר מספר שבועות ועושה נפשות לממשלת אחדות. באופן רשמי בני גנץ לא מסכים איתו, אך אין כל ספק שהוא שלוח של גנץ. גם אין מה לבנות על גנץ כתומך מלא של המחאה. ראשית כי דמוקרטיה *ליברלית* היא לא משהו שבנפשו, הוא יותר בעניין של בטחון ואחדות. ומהבחינה הפוליטית הפרקטית, הוא סובר, וגם כנראה צודק בזה, שבבחירות הבאות לא יהיה הפוטנציאל האלקטורלי של גרעין המחאה הקשה כה גדול ובכל מקרה ייתפס ע"י מפלגה או מפלגות ליברליות חדשות שסביר שיקומו בבוא היום. גנץ מעדיף לפנות אל הרוב השקט והבטוח שמורכב מא.נשים שלאו דווקא משתתפים באופן פעיל במחאה, ואשר רק מראות ומראים סימני דחייה מנתניהו תוך חיפוש בית פוליטי חדש. אנשים שמחפשים אחדות ולאומיות ואולי גם מסורת אבל במקום נקי יותר מהליכוד בו פשתה הזוהמה, ואשר אינם מתעמקים בהכרח במהות הדיון הדמוקרטי.
לגבי יאיר לפיד, הוא מלא כוונות טובות ויודע להגיד את הדברים שנשמעים טוב באזני המחאה, אבל רחוק אף הוא מלהיות אידאליסט מצפוני מגן זכויות הפרט בפרט והדמוקרטיה הליברלית בכלל. קשה לצפות את צעדיו. לפיד שכמובן מודע לקמפיין ממשלת האחדות ניסה לסנדל את עצמו נגד חבירה אפשרית לממשלה בשרשור ארוך שפרסם בטוויטר בראשון באוגוסט נגד הרעיון הזה.
מכיוון שלפיד רצה להיות לעומתי ולהפגין דעה בטחונית, התבטא בתקשורת נגד העשרת אורניום על אדמת סעודיה, מרכיב שכנראה יהיה חלק מהותי מההסכם בין סעודיה לארה"ב. בגלל ההתבטאות הזאת וגם בגלל ההתבטאויות נגד ממשלה עם נתניהו, הוא הוזמן לוושינגטון בנסיון לרכך אותו. לפיד ייפגש עם בכירים בבית הלבן ובמשרד החוץ האמריקאי.
אני מעריך שבביקורו הזה בוושינגטון יש סיכויים טובים שאנשי ממשל ביידן יצליחו לרכך אותו כדי שיסכים לשני הנושאים להם הביע התנגדות. כמובן שיצטרך להצדיק כל שינוי בעמדתו כלפי ממשלה עם נתניהו בהזדמנות היסטורית, צורך באחדות, שלמות, וכדומה.
עכשיו זה לא אומר שהוא וגנץ יסכימו בכל מחיר להצטרף לממשלה אם תיווצר הקונסטלציה שתיארתי כאן, מן הסתם תהיה איזו הסכמה על עצירת חוקי ההפיכה המשטרית או הקפאתם והגדרת תהליך כלשהו בנוסח מתווה הנשיא. לגבי התיקון שכבר עבר ונוגע לביטול השימוש בעילת הסבירות, בזאת מקווים באופוזיציה כמו כולנו שיטפל בג"ץ. אם כך יקרה, בניגוד לחששות, או התקוות, תלוי את מי שואלים, יציית נתניהו לפסיקה ולא ייווצר משבר חוקתי. אם לא יתערב בג"ץ תהיה הסבירות חלק מהמתווה שיוסכם.
אחרי שהוא ואנשי ממשלו ייפגשו עם כל מי שרלוונטי בישראל עבור ההסכם עם סעודיה, יוותר לביידן הצורך לפגוש את נתניהו ולכן הוא מזמין אותו סוף סוף להיפגש עמו. עד הפגישה תתקבלנה הדרישות הסעודיות לצעדי ישראל כלפי הפלסטינים וביידן יוכל לבחון יחד עם נתניהו למה הוא מסכים ולמה לא, ואת מרחב האפשרויות – מהאפשרות שסמוטריץ' יסכים לצעדים האלה ועד האפשרות שתתפרק הקואליציה ותוקם ממשלת חירום עם גנץ ולפיד.
נעצור לרגע עם הדיפלומטיה והפוליטיקה הפנימית והבינלאומית ונשאל את השאלה המתבקשת – האם ההסכם עם ערב הסעודית הוא בכלל הישג אסטרטגי כה גדול לישראל? התשובה הקצרה היא לא. התשובה הארוכה היא שאין ספק שעדיף שלישראל יהיה הסכמי נורמליזציה עם כמה שיותר מדינות, במיוחד באזור הטעון שאנו נמצאים בו. בשונה מהסכמי השלום המאד אסטרגיים עם מצרים ואחר עם ירדן, ההסכם עם סעודיה יהיה הסכם נורמליזציה כי אנחנו לא במצב מלחמה עם סעודיה כך שאין צורך בהסכם שלום. סעודיה לא איימה עלינו צבאית אף פעם ולא היתה מאויימת על ידינו. גם אם יהיה הסכם, סביר להניח שביחסים עצמם יהיו לא מעט מורדות על רקע העובדה שישראל מחזיקה במקומות קדושים מאד לאיסלאם ועקב הפרובוקציות הנהוגות ע"י אישים פוליטיים בישראל בהר הבית, כמו בן-גביר בהווה ואריאל שרון בעבר.
הסכם כזה יכולות להיות לו השפעות כלכליות הודות לכסף הרב שיש לסעודים והוא יכול לעודד מדינות איסלמיות נוספות להגיע להסכמים עם ישראל.
ההישג העיקרי הוא עבור המתנגדים בישראל למדינה פלסטינית, כמו מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית ונתניהו עצמו. נתניהו רואה בהסכם הזה עוד נדבך בשבירת האחדות הערבית למען עם הפלסטיני ובבידודה של הרשות הפלסטינית, ולכן עוד התקדמות לקראת סיפוח השטחים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים. נתניהו יחתום כרגע על כל התחייבות לטובת הפלסטינים, גם בינלאומית, מתוך ראייה שאלה יוכלו לדעוך או להיות מבוטלים עם הזמן, גם כעבור שנים רבות. הטקטיקה של נתניהו היא למשוך זמן, להעמיד מצגי שווא כמו נאום בר-אילן שלו משנת 2009 כאילו גם ממשלות הימין מוכנות לפתרון שתי המדינות מבלי שהוא מתכוון לכך אפילו לשניה. הרי אנחנו לא טועים לחשוב שהוא תומך בהסכמי אוסלו. אז מי שלא רואה עד כמה נורא הוא לעתידה של ישראל הדמוקרטית סיפוחם של השטחים הכבושים על כל אוכלוסייתה הפלסטינית יראה כנראה בהסכם עם סעודיה הישג גדול.
האם התסריט שתיארתי כאן הוא זה שיקרה? לא ברור עדיין, הוא תלוי בהרבה מאד גורמים, אבל זה מהלך אפשרי בהינתן שבן-סלמאן יילך על הקו הקשוח לטובת הפלסטינים. יש יותר מדי סימנים לכך שמאחורי הקלעים נערכים כל הצדדים לאפשרות של ממשלת אחדות במקרה כזה, מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהם. מה באמת יקרה ימים יגידו.
שמונה עשר וחצי חודשים לפלישת פוטין לאוקראינה
סטייה מישראל לתיאור קצר של מצב מלחמת רוסיה באוקראינה. ערפל המלחמה שליווה חלק גדול מ-18 וחצי החודשים האחרונים פגע בהבנה של רבים מהפרשנים בעולם לגבי המתרחש באוקראינה. כך גם התקוות לנצחון צודק. אבל התקשורת מגלה אט אט את העובדות בשטח. בשבועות האחרונים הופיעו דיווחים בוול סטריט ג'ורנל, CNN, הפייננשל טיימס והניו יורק טיימס המצביעים על כך שמתקפת האביב של אוקראינה שכה ציפו לה הגיעה לקיפאון ושאספקת התחמושת מבעלות בריתה בנאט"ו מתייבשת. (דיברתי על כך כבר לפני מספר חודשים). גם הדיווחים מהימים האחרונים על הישגים של האוקראינים בפריצת פתח בקו ההגנה הרוסי הראשון בדרום אוקראינה אינם משנים מהותית דבר, אלה עדיין הישגים שוליים.
מנהיגי חלק ממדינות אירופה החלו לנוע בזמן האחרון באי נוחות אל מול הדרישות ההולכות וגדלות של זלנסקי, חלקם אף האשימו אותו בחוסר הוקרת תודה. אישוש למצב נתן מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג שהכריז לאחרונה, ציטוט: "המלחמה באוקראינה צורכת כמות עצומה של אמצעי לחימה ומדלדלת את מצבורי התחמושת של בעלות הברית. הקצב הנוכחי של הוצאות התחמושת של אוקראינה גבוה פי כמה מקצב הייצור הנוכחי שלנו. זה מכניס את התעשיות הביטחוניות שלנו ללחץ". סוף ציטוט.
נוסף על כך, בעוד שברוסיה מבצעים עוד גיוסי כח אדם, באוקראינה הכוח האנושי שמשתתף בלחימה הולך ומידלדל. לאחרונה היתה גם ידיעה על חשיפת תופעה של מתן אישורים רפואיים מזוייפים לגברים אוקראינים שמבקשים להתחמק מהלחימה. כלומר הלחץ החברתי החזק להילחם למען אוקראינה גם הוא מתחיל להיסדק. ואין זה מפתיע אחרי יותר משנה וחצי של לחימה ללא סימנים של תוחלת כלשהי.
התנאים להסדר במשא ומתן לסיום המלחמה קיימים כבר מזמן. המשימה העיקרית המוטלת על המערב וסין היא לעודד את אוקראינה ואת רוסיה לנטוש את המטרות המקסימליסטיות שלהן ולהסכים לפשרות הכרוכות בויתורים על שטחים, ערבויות ביטחוניות ופיצויים. הערכתי היא שפוטין מוכן לכך כבר מזמן. בשלב מסוים, והוא כנראה מתקרב, זלנסקי יצטרך לשבת עם פוטין כדי להגיע להסכם. סביר להניח שיהיה זה תחת מטריה בינלאומית בהשתתפות ארה"ב, סין ואולי עוד מדינות. בינתיים ההתעלמות של המערב מסין בגלל העימות המתעצם עימה מתעלם גם מיכולתה להביא לשולחן את פוטין ופוגעת בתהליך אפשרי של משא ומתן. כפי שכבר אמרתי מספר פעמים, צודקת מלחמת ההתנגדות של אוקראינה ככל שתהיה, היא לא יכולה להיות מוכרעת על ידיה לבדה ובמיוחד לאור העובדה שנמנע ממנה נשק מתוחכם ונמנעת ממנה תקיפה משמעותית בעורף האוייב מחשש שרוסיה תפעיל נשק גרעיני. בינתיים כוחה האנושי רק מידלדל והולך. בסופו של יום יישבו למשא ומתן.
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן 2023
כתיבת תגובה