תקציר:
פרק זה של הפודקאסט מגרש עולמי בוחן מספר הנחות מקובלות בעולם לגבי שינויי האקלים, הסיבות להן והדרך לבלום אותם. אחרי קצת רקע בנושא שינויי האקלים, פליטת גזי חממה בכלל ופחמן דו-חמצני בפרט, רוני מראה מדוע ההנחה שפתרונות אנרגיה מתחדשת המבוססים על משאבי טבע בלבד, כגון שמש ורוח, לא יספיקו כדי לחולל את השינוי הדרוש בתמהיל מקורות האנרגיה בשנים הבאות, ולכן יש צורך להאיץ ולהרחיב את השימוש באנרגיה גרעינית.
תוכן הפרק:
שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל- "מגרש עולמי".
הפרק היום אולי מעט פחות גיאופוליטי, אבל ללא ספק גלובלי. בפרק הזה אבחן מספר הנחות מקובלות בעולם לגבי שינויי האקלים, הסיבות להן, והדרך לבלום אותם. אחרי קצת רקע בנושא שינויי האקלים, פליטת גזי חממה בכלל ופחמן דו-חמצני בפרט, אַראה מדוע ההנחה שפתרונות אנרגיה מתחדשת המבוססים על משאבי טבע בלבד, כגון שמש ורוח, לא יספיקו כדי לחולל את השינוי הדרוש בתמהיל מקורות האנרגיה בשנים הבאות, ולכן יש צורך להאיץ ולהרחיב את השימוש באנרגיה גרעינית.
אז בואו נתחיל!
____________
מבוא – הגדרת שינויי אקלים
מי שמחפש ודאות מוחלטת לכך שהעולם מתחמם, יכול לקבל לכך אישוש מדעי מדיד – נכון לשנת 2019, עלה ממוצע הטמפרטורות על פני כדור הארץ באחת נקודה אחת (1.1) מעלה צלסיוס יחסית לממוצע הטמפרטורות שנמדדו בין השנים 1850 ל-1900.
אבל מי שמחפש ודאות מוחלטת לכך שהסיבה להתחממות פני כדור הארץ היא פליטות גזי החממה שהביאה איתה המהפיכה התעשייתית של המאה התשע-עשרה, ואשר הלכו והתעצמו עם השנים, כאן כבר הסיפור קצת יותר קשה. לא כל קביעה מדעת הינה מוחלטת. חלק מהקביעות מבוססות על חישובים סטטיסטיים והסתברותיים, לכן הן אינן מוחלטות אבל הן בעלות ודאות גבוהה מאד.
יש לנו דוגמה מהזמן האחרון – החיסונים לקורונה. כזכור, הקביעה המדעית הרווחת היתה שהחיסונים כנגד וירוס הקורונה החדש מורידים באופן משמעותי את ההסתברות להידבקות, ו/או לפחות שהם מונעים מחלה קשה. מי שבחר להאמין לקביעה הסטטיסטית הזו של רוב המדענים הרלוונטיים והרופאים, ייתכן מאד ששרד הודות לכך, או שנחסכה ממנו מחלה קשה, כולל הלונג-קוביד. מי שחיכה לוודאות מוחלטת שהחיסון עוזר ואין לו כל סיכונים ייתכן ואיננו איתנו עוד.
המחקר המדעי בנושא שינויי האקלים הרבה יותר מורכב מחקר וירוס הקורונה והשפעותיו על הגוף האנושי. מערכת האקלים על פני כדור הארץ היא מערכת מורכבת מאד, כאוטית בחלקה, עם מאות פרמטרים. המדענים הראשונים שטענו שיש קשר בין גזי החממה שהאנושות המתקדמת פולטת כפועל יוצא של איכות החיים הגבוהה שלה, לבין התחממות פני כדור הארץ, זכו ליחס מתעלם עד מזלזל, כולל מאנשי מדע אחרים. לקח שנים עד שרובה של הקהילה המדעית הרלוונטית, בעקבות מאות, אולי אלפי מחקרים, סטטיסטיים בעיקרם, הגיעה למסקנה שפליטת גזי החממה היא היא הסיבה העיקרית להתחממות המהירה שנמדדת על פני כדור הארץ. ייאמר לזכותם של החוקרים האלה, שהם ידעו גם לצפות את אותן קטסטרופות אקלימיות שאת תחילת התרחשותן אנחנו מתחילים לחוות היום בעולם, כגון התגברות התכיפות של טייפונים אדירים, עליית פני הים, שטפונות, שריפות ענק ובצורות.
באוגוסט בשנה שעברה, 2021, פורסם על-ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים, ה-IPCC, דו"ח שמסכם את המחקר המדעי שעוסק בשינויי האקלים. הארגון הזה הוא גוף הכולל מאות מדענים ממאה תשעים וחמש (195) מדינות, והוא הוקם על ידי הארגון המטאורולוגי העולמי וארגון האומות המאוחדות בדיוק בשביל זה: לבחון את הרקע המדעי של שינויי האקלים. הגוף הזה אינו מבצע מחקר בעצמו, אלא בוחן ודן במחקרים שפורסמו בעולם כדי להצליב נתונים ולדלות את אותן מסקנות שיש לגביהן הסכמה רחבה בעולם המדעי. ה-IPCC מוציא דוח תקופתי לא רק על הסיבות המדעיות לשינויי האקלים, אלא גם על ההשפעות שלהם, ועל הפעולות שמומלץ לנקוט על ידי ממשלות כדי לרסן את שינויי האקלים.
אז אותו דוח שפורסם כאמור באוגוסט 2021, מצביע על קשר מדעי מובהק בין פליטת גזי חממה והתחממות כדור הארץ. כאמור, על פי רוב רובם של מדעני האקלים, אם לא עד האחרון שבהם.
_______________
על גזי החממה
מהם גזי החממה? ולמה הם נקראים כך? נתחיל מהשאלה השניה. אלך אפילו עוד צעד אחורה אל שאלה עוד יותר בסיסית: מהי בכלל חממה? טוב, אז חממה היא מבנה חקלאי שקוף, שרובנו מכירים, שנועד לשמר מיקרו-אקלים חם, כלומר טמפרטורות גבוהות מהסביבה, תוך הוצאה מינימלית על אנרגיה לשם חימום. הפטנט בחממה מתבסס על כך שהיא מאפשרת את חדירת קרינת השמש, אך לא מאפשרת את פליטת קרינת האינפרה-רד, תת-אדום בשפתנו. כך, נוסף על כך שהאויר המתחמם נכלא בתוך החממה הסגורה, כליאת קרינת האינפרא-רד מקשה עוד יותר את בריחת החום אל מחוץ לחממה. לכן האויר שכלוא בתוך החממה מתחמם יחסית לטמפרטורה שמחוץ לה הרבה יותר מאשר היה קורה ללא הכליאה של קרני האינפרא-רד.
תופעה דומה קורית באטמוספירה שלנו עקב גזים מסויימים המרכיבים אותה: הם מהווים תווך שקוף לקרינת השמש הנכנסת, אך בולעים את קרינת האינפרא-רד הנפלטת מפני כדור הארץ, ואף מחזירים חלק מקרינה זו כלפי האדמה והים. כך נמנעת, יותר נכון מוקטנת, בריחתו של החום הנוצר סמוך לפני כדור הארץ אל החלל החיצון. כתוצאה מכך, פני כדור הארץ מתחממים יותר מאשר היה קורה ללא אפקט זה. התופעה הזו שתיארתי, קרויה אפקט החממה, Greenhouse Effect, בגלל הדמיון שלה למה שקורה בחממה מעשי ידי אדם.
עכשיו, צריך להבהיר משהו חשוב: אפקט החממה לא החל להתרחש עם המהפיכה התעשייתית. הוא קיים כבר מיליוני שנים והוא זה שגורם לכך שהטמפרטורה הממוצעת של פני האדמה היא ארבע-עשרה (14) מעלות צלזיוס בקירוב, ולא מינוס שמונֶה-עשרה (-18) שהיתה הטמפרטורה ללא אפקט זה. הודות לאפקט החממה יש חיים על פני כדור הארץ, לפחות בצורה שאנו מכירים.
הטענה של המדענים איננה שאפקט החממה כשלעצמו הוא רע, אלא שאפקט החממה מועצם לשיעור מסוכן, עקב הפליטה המוגברת של גזי חממה, מעשה ידי אדם.
לאילו גזים יש את התכונות האלה שמאפשרות את אפקט החממה? ישנם מספר גזים כאלה באטמוספירה של כדור הארץ, אך שלושת הגזים העיקריים הם אדי מים, פחמן דו-חמצני, כלומר CO2 ומתאן. הריכוז של שני האחרונים, פחמן דו-חמצני ומתאן, עלה באופן משמעותי מאז תחילת המהפיכה התעשייתית, ולהם מיוחסת עיקר הבעייה. מה שמחמיר את הבעייתיות היא העובדה שגזי החממה שנפלטים לאטמוספירה שלנו נלכדים בה למשך מאות שנים לפני שמתפזרים אל החלל החיצון. כלומר אנחנו תקועים איתם לזמן רב מאד. זו הסיבה שאין פה מקום לטעות, או ללקיחת סיכונים. אם נבחר לחכות לזמן כלשהו בעתיד בו יתברר בוודאות מלאה שהגזים שהאנושות פולטת אכן גורמים את אפקט החממה, ואכן כך יתברר, לא תהיה דרך חזרה לעוד מאות שנים, וכדור הארץ ייהפך למקום שקשה עד בלתי אפשרי לחיות בו.
מהי מידת ההתחממות של כדור הארץ שמוגדרת כקריטית עבור האנושות? הנושא הזה נחקר רבות. חלק מהמחקר עסק בתופעות האקלימיות שהיו על כדור הארץ בתקופה בו הוא היה חם יותר. מחקרים אחרים ביצעו הדמיות של התרחשות תופעות אקלימיות בתלות בהתחממות כדור הארץ בעתיד. לבסוף, התכנסו רוב המחקרים לקונצנזוס שאם יתחממו פני כדור הארץ בשתי מעלות צלסיוס או יותר, יתרחשו תופעות אקלימיות שייפגעו קשות בחיים על פני כדור הארץ, כגון תקופות של טמפרטורה גבוהה מאד, עליית פני הים בעד שבעה מטרים, שטפונות באיזורים אחדים ובצורות באיזורים אחרים, ותכיפות גדולה של סופות טייפון. כדי לקחת מקדם בטחון, הוחלט שיש לפעול לכך שטמפרטורת פני כדור הארץ לא תתחמם ביותר ממעלה וחצי. שתי מעלות נחשב לַ-Worst Case.
__________________
יעדים והסכמים
נחזור לדוח של ה-IPCC כדי להבין טוב יותר את ההשפעה המוערכת של גזי החממה מעשי ידי האדם. על פי המודלים המוצגים בדוח, הנתונים מטרידים: עד שנת 2040, כלומר בסך הכל תוך שמונֶה-עֵשְרֵה שנה מעכשיו, יתחממו פני כדור הארץ בעוד כחצי מעלה, כלומר סך הכל במעלה וחצי יחסית לתקופה הטרום-תעשייתית. זוהי כבר התחממות שהיא תוצאה של פליטות העבר וההווה ולא ניתן למנוע אותה. אולם אם יישאר שיעור פליטת גזי החממה מעשה ידי אדם כפי שהוא היום ולא ירוסן, תעלה הטמפרטורה בקרוב ל-3 מעלות עד שנת 2,100, שזה יהיה אסון מבחינת האנושות והחיים בכלל.
הדוח מציג מספר מודלים לְתרחישים שונים של בלימת פליטת גזי החממה, מתרחיש בו לא עושים כלום ועד התרחיש בו עושים את המקסימום. רק בתרחיש הטוב ביותר של ריסון פליטת גזי החממה, בו כל המדינות עושות את המקסימום לבלימת הפליטות, תיעצר ההתחממות של פני הכדור עד שנת 2,100, ותישאר על ערך של מעלה וחצי.
מכאן אנחנו מבינים גם, עד כמה קשה להניע ממשלות למעשים בנושא הזה, כאשר הרווח הצפוי ממעשים והשקעות כאלה הוא רק בעוד ארבעים עד שמונים שנה ואילך. ממשלות בקושי מתכננות לארבע שנים קדימה, וזה עוד במקרה הטוב.
אלא שלמזלנו, וגם הודות לתנועות שדוחפות את דעת הקהל, יש בכל זאת התגייסות של ראֹשוֹת וראשי מדינות, לאור האימפקט העצום שעלול להיות לחוסר מעש על האנושות.
ההסכם הרב-לאומי המשמעותי הראשון לטיפול בַּהתחממות הגלובלית נֵהֶגָה בקִיוטו אשר ביפן בשנת 1997, במסגרת כינוס של ועידת האקלים של האו"ם, ולכן הוא ידוע בשם "פרוטוקול קיוטו" או אמנת קיוטו. האמנה הזאת מוגדרת כהסכם משפטי, במסגרתו התחייבו נציגי רוב מדינות העולם להפחית פליטת גזי חממה. היו מאז עוד מספר הסכמים בנושא האקלים, שהצורך בהם התעורר עקב אי יישום של "אמנת קיוטו" באופן מספק. הידוע שבהם הוא "הסכם פריז", אשר אושרר בדצמבר 2015, שוב במסגרת ועידת האקלים של האו"ם, ואשר בשנת 2016 חתמו עליו מאה תשעים וחמש (195) מדינות, ביניהן ישראל. במסגרת ההסכם הוגדרה מטרה להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות צלזיוס עד שנת 2050, יחסית לתקופה של טרם המהפיכה התעשייתית, ולמעלה וחצי בלבד עד סוף המאה, כלומר עד שנת 2100. כל מדינה התחייבה להגיש כל חמש שנים תוכנית המראה כיצד היא מתכוונת לתקוף את הנושא.
אחת מהפעולות היותר מחרידות שביצע דונאלד טראמפ לאחר שנבחר לנשיא ארצות הברית היתה לפרוש מהסכם פריז. ביוני 2017 הודיע ממשלו על תחילת תהליך פרישתה של ארצות הברית מהסכם זה. וצריך להבין, ארצות הברית היא המדינה השניה בעולם בכמות גזי החממה שהיא פולטת. הפחמן הדו-חמצני שנפלט מעל אדמתה מהווה שלושה עשר וחצי (13.5) אחוז מכלל הפליטה העולמית. עוד שנים קדימה ילַמדו את הנזקים שגרם טראמפ לעולם, לא רק לארצות הברית, ולא רק בנושא האקלים, אלא בכל תחום שנגע בו, או שנמנע מלגעת בו בכוונה. טראמפ הוא הוכחה נוספת שמקבלת האנושות מדי מספר שנים לסכנה הקיומית שקשורה להופעתו של מנהיג בעל יכולות חשיבה מוגבלות במדינה בעלת כוח גדול. המזל של כולנו הוא שטראמפ לא נבחר בשנית. ב-21 בינואר 2021, מספר שעות לאחר שנבחר ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, הוא הפך את ההחלטה של קודמו והחזיר את ארצות הברית להסכם פריז. עכשיו רק נותר לקוות שטראמפ או אחר שייבחר אולי בשנת 2024 לא יסיג שוב את המצב לאחור.
אבל המצב גרוע לא רק בארצות הברית. מתברר שהסכמים לחוד, ומעשים לחוד.
משנת 1990 ועד שנת 2010 עלתה כמות גזי החממה שנפלטו על ידי האדם בשלושים ושניים (32) אחוזים. על פי דוח נוסף שהוציא ה-IPCC בחודש אפריל השנה, 2022, כמות גזי החממה שנפלטו בשנת 2019 היתה גדולה בשנים-עשר (12) אחוז לעומת הכמות שנפלטה בשנת 2010, וזה, תזכרו, ארבע שנים אחרי הסכם פריז בו התחייבו בפעם המי -יודע-כמה להתחיל ולהפחית את פליטת גזי החממה.
אמנם ישנן מספר מדינות שעמדו ביעדים שלהן, אבל רובן לא, וביניהן הפולטות הגדולות ביותר של גזי חממה: סין, ארצות הברית והודו.
הדוח הזה של IPCC מהשנה קובע, שכדי לעמוד בכל זאת ביעד של הסכם פריז, יש להתחיל ולצמצם את הכמות העולמית של הפחמן הדו-חמצני הנפלט בתוך שלוש שנים לכל היותר. אחר כך יש להגיע ליעד של הורדה לחצי עד שנת 2030, ולהגיע לאפס פליטות של כל גז חממה שהוא עד שנת 2040. כשאומרים אפס פליטות בהקשר של פחמן דו-חמצני, מתכוונים לאפס פליטות נטו, או לנייטרליות פליטת פחמן, Net-Zero. אסביר מה הכוונה: כיוון שפחמן דו-חמצני נספג על-ידי הצמחייה שעל כדור הארץ, למשל ביערות, וחלקו שוקע על האדמה ובאוקיינוסים, מותר לנו לפלוט עדיין פחמן דו-חמצני בכמות זהה לזו שנספגת בחזרה. ישנן גם טכנולוגיות חדשות שנמצאות במחקר ופיתוח, שעשויות לאפשר ללכוד חלק מהפחמן שנפלט לאויר, ולטמון אותו, למשל באדמה. אלו הן טכנולוגיות מבטיחות לכאורה, אך במקרה הטוב יטפלו רק בחלק קטן מהבעיה, לא בקבועי הזמן הנדרשים, ואף זה כנראה במחיר גבוה מאד.
____________________________
איזה חלק יש לצריכת אנרגיה, לסוגיה
בואו נקבל קצת תחושה כמותית לגבי פליטות הגזים. כמות גזי החממה שנפלטת מדי שנה עומדת על כ-50 מיליארד טון. הפחמן הדו-חמצני מהווה כשבעים וחמישה (75) אחוז מהם, והוא נובע משריפת דלקי מחצבים – פחם, נפט וגז טבעי – לצורך יצירת אנרגיה. אגב, המושגים "דלקי מחצבים" ו"דלקי מאובנים" הם זהים. שניהם משמשים בעברית לתרגום מאנגלית של המושג
Fossil Fuels, לכן תשמעו לפעמים בעברית גם כאלה שישתמשו במושג "דלק פוסילי", ועם העברית הסליחה.
מתאן, שהוא כאמור עוד סוג של גז חממה, מהווה כשְמונָה-עשר (18) אחוז מסך גזי החממה המיוצרים כתוצאה מפעילות האדם. מתאן נפלט למשל כתוצאה מחקלאות גידול הבשר, אך מגזר זה אינו אחראי לחלק כה גדול כפי שנהוג לחשוב – הוא גורם לפליטת חמישה נקודה שמונָה (5.8) אחוז מסך גזי החממה. במחשבה שניה, זה גם לא מעט.
אז כמו שניתן לראות ללא כל ספק, עיקר הבעיה הוא עם פליטת הפחמן הדו-חמצני. חלקו כאמור שבעים וחמישה אחוז מסך פליטות גזי החממה. לכן יש לטפל בַּעדיפות הגבוהה ביותר בפליטת הפחמן הדו-חמצני, ובעדיפות מיד אחריו בפליטת המתאן.
אז מה הבעיה, אתם אומרים – נעבור כולנו למכוניות חשמליות ולתחבורה ציבורית, אפילו במחיר כלכלי של סבסוד על ידי המדינות השונות, ופתרנו את הבעיה. אז זהו, שלא. תחבורה בכלל אחראית לששה-עשר (16) אחוזים מפליטות גזי החממה, וזה כולל שני אחוזים שתורמות טיסות, ושני אחוזים שתורמת התחבורה הימית. כלומר, חלקה של התחבורה היבשתית הוא כשנים-עשר אחוז. אז בהחלט יש להקטין את תרומתה השלילית של התחבורה לַפליטות, אבל זה לא יספיק. גם המעבר לרכבים חשמליים לא בהכרח יפסיק לחלוטין את הפליטות שנובעות מכלי רכב, כיוון שהרכבים מוטענים על-ידי מערכת אספקת החשמל.
וכאן אנו מגיעים לאשם העיקרי בפליטות גזי החממה. החלק הגדול ביותר, 40 אחוזים מסך פליטת גזי החממה, נוצר לצורך הפקת חשמל, אם לצורך התעשייה ואם לצורך צריכה ביתית.
למרות שזהו לא האתגר היחידי, זהו האתגר העיקרי. צריכת החשמל בעולם הולכת וגדלה במידה גדולה יותר מאשר הגידול באוכלוסיה. זאת כיוון שישנה מגימה בעולם המפותח לעבור מחימום ישיר באמצעות שריפת דלקי מאובנים כמו סולר וגז טבעי, לחימום באמצעות מזגנים, או מה שקרוי מחליפי חום. בארץ שלנו זה מאד מקובל, בעולם זו רק מגימה בתחילתה. בנוסף, יש את האנרגיה הנוספת שנדרשת לצורך טעינת רכבים חשמליים שהזכרתי.
למה היעד לאנרגית רוח/מים/שמש כתחליף מלא לאנרגיית מאובנים הוא לא מעשי
בגלל משקלו הגדול של ייצור החשמל כיום בפליטת פחמן דו-חמצני, מקבלת קטגורייה זו דגש רב.
מזה מספר שנים מתקיימים במדינות רבות תהליכים של מעבר מתחנות כוח המתבססות על שריפת פחם, לתחנות כוח המונעות על ידי גז טבעי. הרווח הוא כפול. גז טבעי יותר יעיל אנרגטית ולכן פולט פחות פחמן דו-חמצני יחסית לפחם בהפקת אותה כמות של חשמל, וכמו כן הגז הטבעי אינו מזהם את סביבת החיים שלנו בעוד חומרים מסוכנים רבים, כמו שקורה בתהליך שריפת הפחם. אך מעבר לגז טבעי הוא פתרון חלקי וזמני ואינו מספיק.
המגימה המבטיחה ביותר של השנים האחרונות היתה ועדיין המעבר ליצירת חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, בעיקר רתימת הרוח והשמש, ולפעמים גם מים ואנרגיה ביולוגית, לצורך יצירת חשמל. על פניו, זה נראה פתרון מעולה. הוא היה מאד יקר בתחילה, אך מחיר הפקת חשמל באמצעים אלה הלך וירד עם השנים. עד לאחרונה, הוא היה עדיין יקר יותר משימוש בגז טבעי, אך באופן אירוני, לאור עליית מחירי מקורות האנרגיה מבוססי המחצבים בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, זה הפך את פער המחירים לקטן.
אך עם אנרגיות מתחדשות יש בעיות שאינן קשורות רק לעלות שלהן.
הבעיה הראשונה היא חוסר היציבות של מקורות אנרגיה אלו. קרינת שמש משמעותית קיימת רק בשעות היום, גם לא בכולן, וכמובן שלא קיימת כאשר השמיים מכוסים עננים. באופן דומה גם הרוח לא נושבת באותה עוצמה לכל אורך שעות היום, אם בכלל. לעומת זאת, מערכת החשמל נדרשת לספק דרישה יציבה יחסית לאורך כל שעות היממה. הדבר מחייב לכן ייצור חשמל עודף על הדרישה כאשר יש אור שמש ו/או רוח, ואחסון של העודפים עד לשעות שבהן המשאבים האלה לא קיימים.
לכן הביקוש הגדול לסוללות נטענות ענקיות שיוכלו לאחסן את עודפי החשמל עד לשעת הצורך. אלא שסוללות כאלה עדיין מאד יקרות למרות הירידה במחירן בשנים האחרונות, ולכן מוסיפות לַעַלוּת של תחנות כוח מבוססות אנרגיות מתחדשות.
אבל זו לא הבעיה היחידה עם סוללות. הטכנולוגיה השלטת היום בתחום הזה היא של סוללות מבוססות ליתיום-יון, ולסוללות אלה יש מחיר סביבתי ומחיר אנושי. הכרייה של ליתיום וקובאלט, שני חומרי הגלם העיקריים שנדרשים בתעשייה הזו, דורשת בעצמה הרבה אנרגיה וגם הרבה מים. וכדי להוסיף חטא על פשע – הקובאלט מצוי בעיקר בעולם השלישי, למשל בקונגו, וכרייתו נעשית תוך ניצול עובדים, כולל ילדים מגיל בשבע (7)!, וכל זאת בתנאים של חוסר בטיחות.
כמו כן לסוללות האלה יש אורך חיים ממוצע של חמש שנים, כך שעלותן איננה חד-פעמית. הצורך להחליפן גם מציב בעיות נוספות של פינוי, פירוק לצורך שימוש חוזר במידת האפשר, ולבסוף הטמנה כפסולת בסוף מחזור החיים שלהן.
ישנן עוד טכנולוגיות לאגירת אנרגיה מלבד סוללות. אחת מהן היא המרת אנרגית החשמל לאנרגיה פוטנציאלית ואגירתן בצורה זאת. אחת מהטכנולוגיות האלה נקראת "אגירת אנרגיה שאובה". בטכנולוגיה הזאת משתמשים בשני מאגרי מים בגבהים שונים. כאשר יש עודף חשמל לעומת הצריכה, למשל בְּשעות של ימים מלאי שמש בתחנות המבוססות על פאנלים סולאריים, משתמשים בעודף הזה כדי להפעיל משאבות ששואבות את המים מן המאגר התחתון אל המאגר העליון. בזמן אחר, למשל בערב, לאחר שקיעת השמש, מזרימים את המים מן המאגר העליון אל המאגר התחתון דרך טורבינות הידרואלקטריות שמייצרות חשמל. אפילו בארץ יש תחנת כוח כזאת לאגירה וייצור של חשמל, הנמצאת בגלבוע. זוהי תחנה שנבנתה בשותפות על-ידי חברות אלקטרה, סולל-בונה ואחרות. זוהי תחנה שנבנתה במשך כשש שנים, עם הרבה תקלות ובעיות בדרך, בעלות של כשני מיליארד דולר. היא כוללת שני מאגרי מים גדולים: העליון נמצא ליד קיבוץ מעלה גלבוע, והתחתון ליד קיבוץ רשפים. כל מאגר מכיל שניים נקודה שבעה (2.7) מיליון קוב מים כאשר הוא מלא. היא מסוגלת לספק עד 300 מגה-ווט של חשמל בתנאי שקודם לכן נאגרו מספיק מים במאגר העליון שלה.
כפי שניתן להבין מהדוגמה הקטנה הזאת, גם ללא חישוב מדוייק, עלות הקמת פתרון אגירה של אנרגיית חשמל הוא גדול, ובתהליך האגירה והשימוש באנרגיה האגורה יש הרבה בזבוז עקב המרות האנרגיה הרבות שנעשות, כולן ביעילות בלתי גבוהה.
פתרון נוסף שבא לענות על הבעיה של תנודות באספקת החשמל שמקורה בתחנות כוח מבוססות אנרגיות מתחדשות הוא להקים תחנה נוספת לידן המבוססת על גז טבעי, אשר מהווה גיבוי, ומספקת את הצורך בחשמל כאשר אין רוח או אור שמש. זה פתרון שמיושם בהרבה תחנות כוח המבוססות על אנרגיה מתחדשת. כמובן שזה רק מדגיש את העובדה שפתרון כזה, שמבוסס על משאב טבעי אינו פתרון שלם.
עוד חיסרון של תחנות כוח מבוססות אנרגיות מתחדשות הוא הצורך בשטחים גדולים. לא רק בישראל, המצומצמת במיוחד בשטח, ישנה בעיה של זמינות של שטחים. אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, ויחד עם זאת יש גם מעבר, לא גדול אמנם, לתזונה צמחונית. כל זה דורש ויידרוש שטחים חקלאיים הולכים וגדלים. האנרגיה המתחדשת מהווה תחרות על השטחים החקלאיים. כולנו מכירים את חווֹת הפאנלים הסולריים שניתן לראות מדי פעם לצדי דרכים בארץ ובעולם. כדי להרחיב את השימוש בהם עוד, נדרשים שטחים גדולים מאד. גם תחנות הרוח דורשות מרחבים לא קטנים. ועוד לא דיברנו על הפגיעה שהן יוצרות לאקוסיסטם הטבעי במקומות בהם מוצבים התאים הסולריים או תחנות הרוח בשטחים הנרחבים. מי שגם הנוף הטבעי קרוב ללבו, ודאי יוסיף את החסרון של הכיעור שיש בשטחים הגדולים האלה של פאנלים סולריים ובמראה נורא ההוד הזה של תחנות הרוח, שיש בו אלמנט דוחה למדי עקב זרותו לטבע.
אם נחזור אבל למישור המעשי והכלכלי, נראה שעקב כל הבעיות שהזכרתי, ועוד מכשולים אחרים שלא הזכרתי, מהוות היום האנרגיות המתחדשות רק חלק קטן ממקורות האנרגיה המשמשים בייצור חשמל.
בסין, שהיא התורמת הגדולה בעולם של פחמן דו-חמצני במונחים אבסולוטיים, מהוות תחנות מבוססות אנרגיות מתחדשות רק עשרים ושישה (26) אחוזים מסך ייצור החשמל, כאשר היעד של הממשלה הסינית הוא להגיע ל-33 אחוז עד שנת 2025.
בארצות-הברית שהיא השניה בעולם בכמות הפחמן הדו-חמצני, מהוות האנרגיות המתחדשות 20% ממקורות האנרגיה. השלישית בעולם במונחים מוחלטים של פליטת פחמן דו-חמצני היא הודו. שם המצב קצת טוב יותר – 38 אחוז מהפקת החשמל שלה מקורו באנרגיות מתחדשות, כאשר המטרה של הממשלה ההודית היא שעד 2030 מחצית מהפקת החשמל תבוא מאנרגיות מתחדשות.
אז אנחנו מתחילות ומתחילים להבין את התמונה. ישנה התקדמות לא רעה בעולם בתחום של מעבר לאנרגיות מתחדשות, אבל גם התוכניות השאפתניות ביותר, של המדינות העשירות ביותר, לא מתקרבות ליעדים שהציב ה-IPCC, כדי שאכן נגיע למטרה של בלימה מספקת של התחממות כדור הארץ. העובדות בשטח מראות שלא ניתן לבנות על כך שהאנרגיות המתחדשות לבדן יהיו אלו שיימנעו במידה מספקת את הפליטות שקשורות בייצור החשמל בעולם. גם אם היינו חושבים שעם השנים תימצאנה הטכנולוגיות שיישפרו את מאזן הכדאיות של טכנולוגיות מתחדשות, ואולי יאיצו את יישומן, כמו למשל טכנולוגיית סוללות הרבה יותר יעילה וזולה מזו המבוססת על ליתיום יון, הדבר ייקח עד שנים רבות, ואין לנו, החיים על פני כדור הארץ, את הזמן הזה כדי לבלום את ההתחממות הגלובלית. משום כך, רצוי היה מאד אם היה לנו כבר היום פתרון אחר טוב יותר, כדי לשלבו עם המגמה הזו של האנרגיות המתחדשות, כדי להאיץ את תהליך הבלימה של פליטת גזי החממה.
ובכן, באופן שיפתיע כל פסימיסט, מסתבר שיש כבר היום פתרון כזה, ירוק ויעיל, להפקת חשמל. כולנו מכירים אותו. קוראים לו אנרגיה גרעינית – כלומר תחנות כוח לייצור חשמל המבוססות על כורים גרעיניים. אך על כך בפרק השני והאחרון בנושא זה, שאעלה לרשת בעוד כשבוע.
__________________
סיכום
לפני שניפרד סיכום קצר:
ישנו קונצנזוס מדעי כמעט מלא שהאקלים על פני כדור הארץ משתנה בעקבות התחממות שנגרמת עקב פליטה של גזי חממה מעשה ידי אדם. זה מספיק כדי להתייחס לזה במלוא הרצינות. בגלל שגזי החממה מצטברים והולכים באטמוספירה של כדור הארץ למשך מאות שנים, האימפקט של ישיבה בחיבוק ידיים עלול להיות אפוקליפטי עבור האנושות.
על פי הפאנל הבין-מדינתי לשינויי אקלים, ה-IPCC, אסור שטמפרטורת כדור הארץ תעלה על שתי מעלות צלסיוס, אבל כדי לקחת מרווח ביטחון, נקבע יעד של מעלה וחצי לכל היותר. כדי להגיע ליעד הזה, יש צורך להפסיק פליטה של גזי חממה, אך בעיקר להגיע למצב של Net Zero בנוגע לפחמן הדו-חמצני עד שנת 2050 לכל היותר.
למזלנו, ישנה הסכמה בין-מדינתית רחבה על כך, כפי שמתבטא במספר הסכמים רב-מדינתיים.
לשם כך, קבעה כל מדינה תוכנית כדי להגיע ליעד הזה, אשר חלקה הגדול והמשמעותי ביותר מתבסס על מעבר לייצור חשמל באמצעות תחנות כוח המונעות על-ידי אנרגיות מתחדשות, כמו רוח ושמש, במקום על ידי שריפת פחם, נפט וגז.
אלא, שנכון לשנת 2020 עמד חלקו של ייצור החשמל המבוסס על אנרגיות מתחדשות על עשרים ותשעה (29) אחוזים מסך כל ייצור החשמל בעולם. ישנה האצה מסויימת במעבר לאנרגיות אלה, אך קצב המעבר אינו מספיק. נוסף על כך הביקוש לחשמל עולה בקצב גדול יותר מגידול אוכלוסיית העולם. למדנו גם שאנרגיות מתחדשות הן פתרון שאינו נטול חסרונות ובעיות. על פי ההערכות האופטימיות ביותר לא יגיע העולם ליעדים של הורדת פליטות גזי החממה למחצית עד 2040 ולאפס פליטות עד שנת 2050.
למזלנו, ישנו פתרון נוסף לייצור חשמל ללא פליטת גזי חממה. אלו הם הכורים הגרעיניים לייצור חשמל. ועל הפתרון הזה אדבר בפרק הבא.
__________________
סיום
הגענו לסופו של הפרק הזה. תודה על ההאזנה.
מי שמעוניינת או מעוניין לקרוא את התמליל המלא של כל הפרקים של "מגרש עולמי" ששודרו עד היום מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של "מגרש עולמי", www.worldplayfield.com.
לינק תוכלו למצוא בתיאור של הפודקאסט.
אם מצאתן או מצאתם עניין בפודקסט "מגרש עולמי", שתפו את עובדת קיומו עם כל מי שאתן חושבות או אתם חושבים שעשוי גם כן למצוא בו ענין, ואל תשכחו לעשות לו לייק.
תוכלו גם לקבל עדכונים לגבי פרקים חדשים אם תעקבו אחרי עמוד הטוויטר של "מגרש עולמי".
להתראות בפרק הבא!
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה