תקציר:
ב-24 בפברואר השנה פלשה רוסיה לאוקראינה לאחר מספר חודשי מצור עליה. חודש כמעט מיום הפלישה הלחימה עדיין נמשכת. אבל מאחורי הקלעים מתרחשים אירועים גיאופוליטיים בנוסף על הלחימה עצמה: הסיוע לאוקראינה מתחיל לקרטע, פוטין משיב מלחמה כנגד הסנקציות הכלכליות, מתווכים משמשים כאידיוטים שימושיים בעוד רוסיה מושכת זמן, אוקראינה מתכוננת לויתורים קשים, וברוסיה סיכויים קלושים להפלת פוטין.
תוכן הפרק:
הסיוע לאוקראינה מתחיל לקרטע
בראיון שערך המגזין the economist עם שר החוץ של אוקראינה, דֵמיטרו קולֵֵיבָּה ב-23 במרץ, חודש בדיוק לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה ארצו, התרעם מר קוליבה על ההתעייפות שהוא חש בעשרת הימים האחרונים במערב, במיוחד באיחוד האירופי, בכל הנוגע להמשך הטלת סנקציות על רוסיה.
מיד עם הפלישה היתה התלהבות גדולה גם מצד ארה"ב וגם מצד האיחוד האירופי להטיל סנקציות כבדות על כלכלת רוסיה, כתחליף להגנה צבאית פעילה לצד אוקראינה.
אלא שבעשרת הימים האחרונים חשים האוקראינים נסיגה בנחישות אצל חלק ממדינות אירופה להמשיך ולנקוט סנקציות, בנימוקים שהסנקציות עלולות לפגוע בהן עצמן יותר מאשר ברוסיה, ושצריך להמתין ולראות את ההשפעה של הסנקציות הנוכחיות לפני שמטילים נוספות.
קוליבה סיפר שהם ביקשו מהמערב את החרפת הסנקציות בדרך הבאה: ניתוק מלא של הבנק המרכזי וכל הבנקים של רוסיה ממערכת סוויפט, סגירת כל נמלי אירופה בפני כלי שייט רוסיים, הטלת אמבארגו מלא על הנפט והגז הרוסי, או לפחות לנקוט צעדים אופרטיביים, לא רק הצהרתיים, לקראת הקטנת התלות של מדינות אירופאיות באנרגיה הרוסית, וכמו כן להטיל סנקציות על אנשי מנגנון הממשל הרוסי, לא רק על אוליגרכים.
מבחינת האמריקאים, אומר שר החוץ האוקראיני, שלמרות שבהרבה מקרים הם הלכו צעד אחד לפני האירופים במה שנוגע לסנקציות כלכליות, הם כיום מיישרים קו עם האיחוד האירופי במה שנוגע לריכוך הסנקציות. לדוגמה, האמריקאים נתנו ארכה לרוסים לשלם תשלומים מסויימים עד ל-25 במאי כדי שיוכלו לפרוע אגרות חוב, ולא להכנס למצב של חדלות פרעון.
האוקראינים מרגישים שהסיכוי היחיד שלהם, נוסף על ההצלחות החלקיות שלהם בשדה הקרב, הוא בהחרפת הסנקציות על רוסיה. קוליבה טוען שכל משפט עשירי של המשלחת הרוסית לשיחות השלום עוסק בהסרת הסנקציות.
אך כאמור, לא נעשה מספיק לטעמו במישור הזה.
צורך נוסף מיידי של אוקראינה, אמר קוליבה, הוא בעוד ועוד נשק, ולא רק נשק הגנתי. הוא סיפר שהאוקראינים לקחו בחשבון שאף מדינה לא תבוא להילחם איתם שכם אל שכם, ולכן כל מה שביקשו והם מבקשים זה הזרמה של נשק, והאוקראינים יעשו את הלחימה בעצמם.
אלא שלמרות שמחסום שהיה בתחילה בנושא הזה הוסר, והוזרם לאוקראינה נשק, הנשק הזה הוא אך ורק הגנתי, כגון טילים נגד-טנקים ונגד-מטוסים. בתחילה זה הספיק, אך היום אוקראינה משוועת לתיגבור מערך הטנקים, הרכבים המשוריינים והמטוסים שלה.
אלא שבמערב השתרשה הדיעה שאסור לתת לאוקראינה נשק שנחשב התקפי, רק נשק הגנתי.
שר החוץ האוקראיני טוען, ובצדק, שכל נשק התקפי הוא נשק הגנתי כאשר הוא נועד להדוף צבא שפלש אל ארצך ומאיים להשמידך.
אפשר להבין את התיסכול הגדול של אוקראינה לאור הפחיתה בסיוע שניתן לה, זאת לאחר ההתלהבות הגדולה בימים הראשונים של הלחימה, ולאור העובדה שהיא עומדת לבדה במערכה מול פולש בעוצמה של מעצמה.
ביום שלאחר הראיון הזה עם שר החוץ האוקראיני, ב-24 במרץ, ביקר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן באירופה בשביל תיאום עמדות עם האיחוד האירופי ונאט"ו. שום הכרזה משמעותית שעונה לטענות של האוקראינים לא יצאה בעקבות ביקור זה, מלבד סנקציות חדשות אישיות כנגד חברי הדומה, בית הפרלמנט הרוסי, שזה חסר משמעות של ממש, וסיוע הומניטרי ושיקומי שיינתן לאוקראינה בסיום המלחמה. ביידן והאירופאים היו עסוקים יותר בלנפנף עם נאט"ו מול רוסיה באותן מדינות ששבר חברות בארגון, כמו פולין.
תגובת הנגד של פוטין לסנקציות הכלכליות
ביום רביעי, 23 במרץ, במסגרת ישיבה מצולמת של פוטין עם ממשלתו, הטיל נשיא רוסיה פצצה נוספת, הפעם כלכלית, על העולם, כשהכריז שהַחל מבעוד שבוע, רוסיה תדרוש מ"מדינות לא-ידידותיות" כדבריו, תשלום בעבור אספקת הגז הטבעי שהיא מייצאת להם במטבע הרובל בלבד.
תגובות בעולם נעו בין תדהמה, מבוכה להלם. פוטין מעלה את ההימור שלו במשחק הפוקר הגיאופוליטי שהוא משחק.
המשמעות היא גדולה, כיוון שמראש משלוחי הגז הטבעי והנפט שרוסיה מייצאת הוחרגו מהסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה, זאת בגלל שאירופה המערבית תלויה באנרגיה שהיא מייבאת ברוסיה. הצרכנים האירופאים זקוקים לאנרגיה רוסית כדי לחמם את בתיהם, לצרוך חשמל ולתדלק את המכוניות שלהם.
נכון שרוסיה היא לא הספקית היחידה של אנרגיה לאירופה, ונעשים צעדים בימים אלה כדי להקטין עד כמה שאפשר את התלות בה, ע"י גיוון המקורות של אנרגיה לאירופה, אך זה לא פשוט, מדינות רבות מתחרות על אותם משאבים, ונכון להיום רוסיה מחזיקה את אירופה בצוואר בכל הנוגע לאנרגיה.
על פי נתוני האיחוד האירופי, כ-40 אחוז מהגז הטבעי שמדינות השוק האירופי מייבאות מקורו ברוסיה. גם התוכנית האופטימית ביותר, שנהגתה בסוכנות האנרגיה העולמית, להקטנת תלותה של אירופה בגז הרוסי, מדברת על ירידה של שליש בלבד בכמות המיובאת מרוסיה בתוך שנה, וזוהי תכנית מאד שאפתנית שלא בטוח שתצליח. ייתכן גם שתוכנית זאת תדרוש צעדים שיפגעו במלחמה בשינויי האקלים, כמו מעבר זמני לשימוש בפחם במקום חלק מהגז, דבר שהוא גרוע מאד, כיוון ששינויי האקלים היא הסכנה הגדולה ביותר לשלום תושבי כדור הארץ.
נחזור לצעד של פוטין. המשמעות של הצעד הזה שלו היא שרוסיה, בבקשה שתשלומים בעבור הגז הטבעי שהיא מייצאת ייעשו ברובל ולא ביורו או בדולר אמריקאי, מנטרלת חלק גדול מהעוקץ של הסנקציות שהוטלו עליה, שכוונתן היא לנתק אותה מהמערכת הפיננסית העולמית שעובדת בעיקר בדולרים אמריקאיים וביורו.
פוטין יכול להרוויח פה פעמיים, טקטית הוא יזרים רובלים לכלכלה הרוסית שנאלצת כעת להתנהל בעיקר ברובל וביואן, ואסטרטגית הוא יביא להחלשה של כוחם של הדולר והיורו בעולם. ופוטין לא בהכרח יעצור בגז הטבעי. הוא עצמו אמר באותה ישיבה שרוסיה רק מתחילה את הצעדים האלה עם הגז הטבעי.
מבחינת מדינות אירופה שמייבאות את הגז הטבעי מרוסיה, יש להן כעת אתגר גדול מהיכן להביא רובלים כדי לשלם עבורו.
חלקן ייאלצו אולי לחזור ולייצא סחורות לרוסיה, פעולה אותה עצרו במסגרת הסנקציות האחרונות.
חלקן ייאלצו לרכוש רובלים, מה שיעקר חלק מעוקץ הסנקציות ויעלה את ערך הרובל.
חלקן בוחנות אפשרויות משפטיות לאלץ את רוסיה לדבוק בחוזים הקיימים ולשלם לה ביורו.
המדינות הנכללות אגב בהגדרה "לא-ידידותיות" הן ארה"ב, שעצרה כל ייבוא של אנרגיה מרוסיה, ארצות האיחוד האירופי, בריטניה, יפן, קנדה, נורבגיה, סינגפור, דרום-קוריאה, שווייץ וכמובן אוקראינה.
מה שקרה אגב מיד אחרי ההכרזה הוא שערך הרובל לעומת הדולר קפץ ב-5 אחוזים, ערך שאמנם עדיין רחוק מאד מערכו לפני הפלישה לאוקראינה, אך יכול ללמד על שינוי מגימה.
מי שרוצה ללמוד עוד קצת הסנקציות הפיננסיות שהוטלו על רוסיה מוזמן להאזין לפרק "מה זה הסוויפט הזה" של הפודקאסט "מגרש עולמי".
אוקראינה מתכוננת לויתורים קשים
המשא ומתן בין נציגים של רוסיה לנציגים של אוקראינה להשגת הפסקת אש ושלום בין הצדדים נמשך כבר זמן רב, תוך חשדנות גבוהה של נציגי אוקראינה בַּרצינות של הצד הרוסי.
זאת בגלל הדרג הנמוך של אותם נציגים בצד הרוסי, וגם עקב התחושה שהרוסים הרבה פעמים משחקים להשגת זמן ולא בהכרח להגעה להסכמות. זוהי טקטיקה ידועה של מוסקבה בניהול משאים ומתנים לשלום כביכול.
בכל מקרה, וולודימיר זָלֵנסקי נשיא אוקראינה, יודע היטב שהברירות שבידיו אינן רבות – הן או לנסות ולהגיע לפשרות כלשהם, ואכן וכבר הכריז שבבוא היום יגיש למשאל-עם ויתורים אפשריים לרוסיה, או להישאר במצב של לחימה מתמשכת, משהו דומה לסוריה של עשר השנים ומשהו האחרונות שם.
מה הם אותם ויתורים שרוסיה דורשת מאוקראינה כרגע, בלי יותר מדי מוכנות לפשרה?
אחד, הפיכת אוקראינה למדינה נייטראלית, כנראה בדומה למודל של שווייץ או אוסטריה.
שניים, צמצום כוחה הצבאי של אוקראינה פי חמש. מבחינת מספר חיילים המשמעות של הדרישה הזאת היא שלאוקראינה לא יהיו יותר מ-50,000 חיילים סדירים בכל זמן נתון.
שלוש, הסכמת אוקראינה להכרזה שחצי האי קרים, אותו כבשה רוסיה מידיה בשנת 2014, הוא חלק מרוסיה.
ארבע, הסכמת אוקראינה להכרזתם של החבלים דונייצק ולוגאנס אשר באיזור דונבאס שבמזרחה כרפובליקות עצמאיות. חבלים אלה גם כן נקרעו מאוקראינה בשנת 2014, ע"י מי שכונו בדלנים רוסיים, אבל בעצם בתמיכה חזקה של הצבא הרוסי.
חמש, ביטול הסנקציות הכלכליות שהוטלו כנגד רוסיה.
כמובן הציפיה היא שכל הסכם יהיה לא רק בין רוסיה לאוקראינה, אלא גם בשותפות של מדינות נוספות, מה שנדרש למשל כדי לממש את הסעיף האחרון הזה.
אוקראינה מצדה, מוכנה כעת רק להכריז על ויתור על הצטרפותה לנאט"ו, ורק על חלק מהטריטוריות שהרוסים מעוניינים בהם. מצד שני, היא דורשת שכחלק מהסכם שלום היא תקבל ערובות מחמש החברות הקבועות במועצת הבטחון בתוספת תורכיה, לכך שהן ייצאו לעזרתה במקרה של תקיפה כנגדה בעתיד. לא נראה בינתיים שיש מוכנות לערובה כזאת מצד נציגי ארה"ב, בריטניה וצרפת.
בסופו של יום, אוקראינה ואיתה המערב, ייאלצו לקבל את רוב דרישותיה של רוסיה. אוקראינה בשל חולשתה הצבאית היחסית כנגד רוסיה, המערב כיוון שלא רצה ולא רוצה לצאת למלחמה להגנתה של אוקראינה.
רוסיה יצאה למערכה הזאת קודם כל כדי להביא לסיפוחם הרשמי של חצי האי קרים והמסדרון במזרח אוקראינה, הגובל ברוסיה, ואשר מוביל אל הים השחור.
מטרה נוספת היא הרחקתה של אוקראינה מהשפעה מערבית עד כמה שיעלה הדבר בידיה.
מי שרוצה ללמוד עוד על מטרותיו של פוטין בפלישה לאוקראינה מוזמן להאזין לפרק הראשון של "מגרש עולמי", לו קראתי "האובססיה הגיאופוליטית של פוטין לאוקראינה", ואשר עלה לאויר שבוע לפני פלישת רוסיה לאוקראינה.
מתווכים משמשים כאידיוטים שימושיים
"אידיוט שימושי", useful idiot, הוא כינוי מזלזל כלפי אנשים אשר תומכים, אם בצורה מילולית ואם בצורה מעשית, באדם אחר, מבלי להבין עד הסוף את המטרות של אותו אדם אחר, תוך שאותו אדם מנצל את תמיכתם בו בצורה צינית כדי לקדם את מטרותיו.
הביטוי הזה שימש רבות בעיקר בשנות החמישים של המאה העשרים, כדי לתאר את האנשים והארגונים הקומוניסטיים והסוציאליסטיים במערב, שתמכו בברית-המועצות בגלל האידאלים שסביבם היא קמה, תוך התעלמות מכל המעשים המתועבים שעשה השלטון הסובייטי בבני עמו ובמדינות הסובבות אותו. אכן, השלטון הסובייטי השתמש לצרכי התעמולה שלו, באותה תמיכה לה זכה במערב מאותם גופים שאהדו אותו.
עכשיו, כשהבנו מה זה אידיוט שימושי קל לנו להבין מה נפתלי בנט/ישראל ורג'פ טאיפ ארדואן/תורכיה, הם בשביל פוטין/רוסיה, בזמן מלחמת רוסיה באוקראינה.
ואני כמובן מתייחס לנסיונות התיווך בין רוסיה לאוקראינה שנעשו לכאורה ע"י בנט וארדואן. פוטין מנצל את הפגישות איתם לצורך העמדת פנים שהוא צד שווה ערך בפגיעותו לאוקראינה, שהוא מוכן למשא ומתן, ושהוא לא מבודד על הבימה הבינלאומית כמו שארה"ב ואירופה מבקשות להציג אותו, תוך כדי שהוא מושך זמן כדי להשיג את מטרותיו הצבאיות בשטח אוקראינה.
נכון שיש שיטענו שישראל נוקטת פה טקטיקה מדהימה בחריפותה כדי לצאת ממצב לא נעים בו היא לא תומכת במאבק של העולם הנאור, הדמוקרטי והליברלי, מוגבל ככל שיהיה, באוקראינה. ויוסיפו וישבחו את ההיתר שממשיכה ישראל לקבל כך להפצצת משלוחי נשק כאלה ואחרים בסוריה.
אך זוהי טקטיקה בגרוש. אסטרטגית, ובראייה לטווח רחוק, נכון יותר לישראל שתצטרף מתי שהיא רק יכולה לצד הנכון של המפה העולמית, כתף אל כתף עם מדינות כמו ארה"ב, שתומכת בה בלי סוף, בריטניה, צרפת ועוד.
לגבי ארדואן, מצדי שימשיך להיות אידיוט שימושי.
סיכויים קלושים להפלת פוטין
פרשנים רבים בעולם ובארץ התבטאו במהלך החודש האחרון שרק הפלת פוטין מבית תציל את אוקראינה, וחלקן אף העריכו כי היום הזה קרוב יותר מאי פעם.
ובכן, צר לי לאכזב בגזרה הזאת, הנתונים האובייקטיביים מצביעים על סיכויים קלושים לכך שזה יקרה.
פוטין, שהקריירה שלו התפתחה בארגון המשטרה החשאית של בריה"מ טרם התפרקותה, הק.ג.ב. הידוע לשמצה, מוקף במארג של ארגונים שנועדו להגן עליו ועל משטרו.
בין הארגונים האלה אפשר למנות את שירות הבטחון הפדראלי, ה-FSB, שהוא ממשיכו של ארגון הק.ג.ב, ושסוכני מודיעין שלו משולבים בין כל יחידות הצבא הרוסי כדי לזהות מראש ולמנוע כוונות של הפיכה צבאית. ארגון זה מנוהל ע"י אחד מנאמני פוטין מימים ימימה.
פוטין נוקט עוד צעדים למניעת התנגדות כלפיו מצד צבא רוסיה. הקצונה של הצבא הרוסי מנוטרלת ממוטיבציה להפיכה, כיוון שפוטין מזריק לה תקציבים רבים במסגרת מה שמכונה "המודרניזציה של הצבא".
כמו כן, לאור הפקת לקחים מכשלונותיהם של אוטוקרטים אחרים, פוטין לא משתמש בצבא כדי לדכא מהומות והפגנות מבית, וכך שומר מפני זליגת מחאה אל הצבא.
בנוסף לשירות הבטחון הפדראלי, קיים ארגון נוסף, "שירות ההגנה הפדראלי", ה-FSO, שהוא ממשיכו הטבעי של "המנהל התשיעי" של הק.ג.ב. ואשר פועל במקביל ל-FSB.
שומעים הרבה על האוליגרכים ברוסיה, אותם מתעשרים בעזרת המדינה. לאלה יש קשרים מיטיבים עם הממשל הרוסי, הם תומכים בו וממשיכים לחזק את האימפריות הכלכליות שלהם. מהם לא תבוא הישועה.
שמענו באחרונה על הפגנות המוניות ברחובות רוסיה כנגד המלחמה באוקראינה. זאת למרות שרוסיה חוקקה רק לאחרונה חוק מיוחד שמאפשר להטיל מאסר של עד 15 שנה אפילו רק בעבור שימוש במלה "מלחמה" כדי לתאר את מה שפוטין ורוסיה הרשמית מכנים "מבצע מיוחד" באוקראינה.
אולם המפגינים האלה נמדדים באלפים עד עשרות אלפים בלבד, הם לרוב נעצרים בהמוניהם, חלקם נשפט לתקופות מאסר, חלקם מגורשים. רבים מהם עזבו את רוסיה מרצונם בחודש האחרון.
ארגוני הבטחון הרוסי אף פעם לא יורים במפגינים, אלא רק עוצרים אותם וגוזרים עליהם את עונשיהם רחוק מהרחוב. זאת כדי למנוע זעם המוני רחב יותר, כפי שכבר קרה בעבר במדינות אחרות בעבר, כולל באוקראינה, בשנת 2014.
מנגנון השלטון הרוסי עוסק כל הזמן בצנזורה של דעות כנגדו, בהצרת חופש הדיעה, ומנגד בתעמולה לחיזוקו שלו ובנטיעת השקפות לאומיות ולאומניות רוסיות. ערוצי הטלויזיה למשל, הם בשליטה מלאה של הממשל הרוסי.
כל האמצעים האלה מביאים לתמיכה רחבה בפוטין ובממשלו. לפי משאל דעת קהל שנערך בין ה-17 ל-21 בפברואר בקרב כ-1600 נשאלים מעל גיל 18 ברוסיה, כלומר בשבוע שלפני הפלישה לאוקראינה, אך במקביל לתעמולה שנערכה ברוסיה נגדה, עלתה התמיכה בפוטין מ-65 אחוזים רק חודשיים קודם לכן, ל-71 אחוזים.
לא ברור עד כמה ישנה פה הטיה של פחד מפני הבעת דיעה כנגד המשטר, וגם לא ידוע באיזה שיעור השתנתה התמיכה בפוטין לאחר הפלישה לאוקראינה, אך ההערכה היא שעדיין התמיכה בפוטין בקרב עמו היא רחבה.
לסיכום, שוב מדינה מותקפת על ידי מדינה אחרת בשל שאיפות התפשטות של אדם אחד. שוב מיליוני בני אדם מאבדים את ביתם בעוד אלפים נהרגים ונפצעים. ושוב, ההסטוריה מוכיחה שקשה מאד לייצר סולידריות חזקה מספיק עד כדי גיוס צד שלישי להדיפת התוקפן בכוח. נדרשים זמן וזעזוע עמוק עד בלי די, או תחושת סכנה גם אצל אותו צד שלישי, כדי שתהיה התגייסות של ממש לטובת הנתקף.
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה