תקציר:
פרק זה של הפודקאסט "מגרש עולמי" הוא השלישי בסדרה בה אנו מנסים להבין את סין של היום, 2022. בפרק זה ננתח את הצהרותיו של מנהיג המפלגה הקומוניסטית הסינית והרפובליקה העממית של סין, שי ג'ינפינג לגבי יעדיה של סין. ננסה להבין מתוך הדברים מהן שאיפותיה הגיאופוליטיות של סין, ונשליך מהן לגבי המטרה הסופית של הסדרה הזאת, והיא לנסות ולהבין באם ועד כמה סין מהווה איום על העולם החופשי, כפי שטוענים גורמים פוליטיים ואקדמיים רבים בארצות הברית.
תוכן הפרק:
שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל- "מגרש עולמי".
בפרק הקודם, השני בסדרה שמטרתה היא לנסות ולהבין את סין של 2022, עסקנו בהיפתחות של סין אל העולם, אשר החלה בשנת 1971 ביוזמת התקרבות אמריקאית, ואשר המשיכה בתנופה עם היוזמות של דאנג שיאופינג, מנהיגה של סין בין השנים 1976 ל-1997. אחר כך דילגנו אל ימינו, אל תקופתו של שי ג'ינפינג, אשר מנהיג את המפלגה הקומוניסטית הסינית ואת הרפובליקה העממית של סין, משנת 2012 ועד היום. ניתחנו את החלק הראשון בדוח העבודה שלו, שנמסר למנהיגי המפלגה הקומוניסטית הסינית בזמן הקונגרס הלאומי התשעה-עשר של המפלגה הקומוניסטית הסינית, באוקטובר 2017, ואשר בו סיכם את מה שהוא החשיב כהישגיו, הישגי המפלגה והישיגיה של סין בחמש השנים הראשונות לכהונתו.
בפרק היום ננתח את יתרת הנאום שלו, זה העוסק בכוונותיו ויעדיו עבור המפלגה וסין כפי שתיכנן וחזה אותם בשנת 2017, וכן נאומים נוספים חדשים יותר שנתן בזמן האחרון, כל זאת כדי להבין טוב יותר לאן פניה של סין, בעיקר בזירה הבינלאומית.
__________
אז בואו נתחיל!
תכונה משותפת לרודנים, לפחות לאידאולוגים שבהם, היא הצורך שלהם לשתף את אמונותיהם, תפישות עולמם וכן את תוכניותיהם למימוש יעדיהם. כך היה למשל במקרים היותר מפורסמים בהיסטוריה, כמו אדולף היטלר של גרמניה הנאצית, סטאלין של ברית המועצות הסובייטית ומאו-זה-דונג של סין הקומוניסטית. הם עשו זאת באמצעות כתבים ובעיקר באמצעות נאומים. הנאומים המשמעותיים ביותר שלהם הם אלה שנשאו לפני צמרת שלטונם. בהתכנסויות האלה, הם זיקקו את עיקר האמת שלהם, אם מתוך צורך פנימי לחלוק את רעיוניתיהם בבחינת: "דבַרַי הם דִבְרֵי אלוהים חיים", ואם כדי לטעת מוטיבציה ולהניע את הכפופים הישירים להם לבצע את תוכניותיהם. ההיסטוריה לימדה אותנו שהם היו מאד גלויים לגבי תפישותיהם ותוכניותיהם.
אחרי שקראתי עשרות נאומים של שי ג'ינפינג, הגעתי למסקנה שבנאומו המסויים הזה, אשר ג'ינפינג נשא אותו לפני ראשי המפלגה הקומוניסטית שלו, חמש שנים לאחר שכבר היה בתפקידי הובלת המפלגה והרפובליקה הסינית, מלמד בצורה הטובה ביותר והמפורטת ביותר מהן השקפותיו של שרי לגבי העבר, ההווה, והעתיד של סין. גם בנאומיו מהתקופה האחרונה לא שינה שי ג'ינפינג הרבה מבחינת השקפותיו. לכן חשיבותו של נאום מסויים זה.
בפרק היום, ננתח כאמור את החלק בנאומו זה של שי ג'ינפינג העוסק בעתיד, רעיונית ומעשית.
שי ג'ינפינג פותח את החלק הזה בנאומו העוסק בעתיד, בהדגשה שהמנדט שהמפלגה קיבלה מאז הימים של ההיפתחות לעולם ושל הרפורמות בסין, הוא לממש סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים.
הסימן לחשיבות הרבה שנותן שי למושג הזה, סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים, הוא שהוא מזכיר אותו לא פחות מחמישים ותשע (59) פעמים במהלך נאומו.
מהו אותו סוציאליזם בעל מאפיינם סיניים, אשר מוזכר כה רבות על-ידי מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הסינית?
ובכן, הכוונה היא לקיום יחדיו של "הדיקטטורה של הפרולטריון", אותו רעיון קומוניסטי בסיסי שאומר שמעמד הפועלים/איכרים שולט על כל אמצעי הייצור ומתפעל אותו בצורה ריכוזית, עם הֵיתר של מסחר על בסיס שוק חופשי, שהוא עיקרון קפיטליסטי בעיקרו, בו המסחר אינו ריכוזי, ומותרת בעלות פרטית על ההון, כאשר פועל יוצא מכך הוא שמותר ליחידים להתעשר, לפעמים להתעשר מאד.
מבחינת סין, אומר שי, העידן החדש הניצב לפניה הוא עידן בו עליה לבנות על הצלחות העבר כדי לחזק עוד ועוד את הסוציאליזם בעל המאפיינים הסיניים, אך למען הסר ספק, שי מדגיש שסין ממשיכה לדבוק בערכי הסוציאליזם.
המשימה שעומדת לפני השלמה, הוא אומר, היא בנייתה של חברה המשגשגת באופן מתון. האיזכור הזה של מתינות בשגשוג, מופיע רבות בנאומיו של שי, והוא בא כדי להראות שאחת המטרות של המפלגה הקומוניסטית הסינית תהיה לרסן התעשרות "בלתי ראויה", ולהקטין פערי הכנסה המלווים את תהליך השגשוג של אוכלוסיית סין.
עוד מטבע לשון שנשמע בנאום הזה לראשונה הוא "רווחה משותפת לכל", Common Prosperity. המושג הזה, רווחה משותפת לכל, מושמע כיום הרבה בנאומים של שי ושל מובילים אחרים במפלגה הקומוניסטית.
המטרה השניה הגדולה של המפלגה הקומוניסטית, בנוסף על שגשוג מתון עבור העם הסיני, תמשיך להיות החתירה למימוש "החלום הסיני", כלומר החלום לתחיה לאומית מחודשת. שי מכריז: "זה יהיה העידן בו סין תתקרב למרכז הבמה העולמית, ותתרום יותר לאנושות."
__________
כדי להבין טוב יותר לאן שואפת סין הקומוניסטית להגיע, חשוב לשמוע גם מה חושב שי ג'ינפינג על ההיסטוריה של סין, כרקע לשאיפות אלה.
בקטע של נאומו המקדים את תיאור מטרותיה של סין, שי מתאר תקופה בת 5,000 שנים של אומה סינית דגולה, בה נוצרה חברה נפלאה, בה תרמה סין רבות לאנושות, ואשר נקטעה כאשר פרצה "מלחמת האופיום" בשנת 1840 והחלו "מאה שנים של השפלה" לדבריו.
כאן המקום לתאר בקצרה מהי "מלחמת האופיום" שמזכיר שי.
הרקע למלחמה רבת שנים זו היה, לא תאמינו, מאזן הסחר השלילי של בריטניה הגדולה אל מול סין.
עד המאה התשע-עשרה, היתה סין מדינה סגורה ומסוגרת בפני כל סחר חוץ. אולם סוחרי בריטניה, שראו את הפוטנציאל האדיר שבסחורות הסיניות, כמו תה, חרסינה ומשי, לחצו על ממשלתם לפעול לשינוי מדיניות זו של סין. ואכן הדבר צלח, בעקבות מאבקי כוח רבים בין בריטניה לסין.
כך נוצר מצב, שבשנות השלושים של המאה ה-19, כלומר בשנים 1830 עד 1839, ייצאו הסינים לבריטניה כמויות אדירות של תה, חרסינה, משי ועוד סחורות. הסינים, מצידם, לא התעניינו במוצרים מהמערב בכלל, ומבריטניה בפרט, ולכן הייצוא הבריטי לסין היה כמעט אפסי.
עקב המצב הזה, היה מעבר של כסף רק בכיוון אחד: כסף בריטי אל סין כתמורה לסחורות הסיניות, ובכמויות גדולות, עד כדי כך שעתודות המטבע הבריטיות היו בסכנת הכחדה. כלומר, לבריטניה לא היו מספיק מתכות יקרות כמו כסף וזהב כדי לתמוך במטבע שלהם.
הבריטים חיפשו נואשות אחר סחורה שתהיה מבוקשת בסין. וזו נמצאה להם בצורת אופיום. בסין החשיבו את האופיום כצמח בעל תכונות מרפא, והבריטים החלו לייצא אותו בכמויות גדולות לסין, תוך שהם גורמים להתמכרות לסם הזה בקרב ציבורים גדולים של אוכלוסיית סין.
כיוון שרוב האופיום מקורו היה אז בהודו, והודו היתה מושבה בריטית, יכולה היתה בריטניה לייצר כמויות גדולות מאד של הסם הזה ובזול. כך הצליחה בריטניה לאזן את הסחר שלה עם סין במשך מספר שנים.
אלא שמהר מאד הבין הקיסר הסיני ששלט אז בסין את גודל הבעיה שנוצרה בסין על ידי הבריטים, ובשנת 1839 אסר על מכירת אופיום, ומינה פקיד בכיר בשם לין הַסוּ טְסוּ למשימה של אכיפת האיסור והפסקת כל מה שקשור בסחר באופיום בסין.
במכתב ידוע שכתב לין ישירות למלכת בריטניה, הוא התריע מפני המצב הבלתי מוסרי, בו בריטניה סוחרת באופיום בסין בעוד בבריטניה נאסר הסחר בו. אלא שמכתב זה לא שינה את המצב.
כחלק מהמשימה שלו, פנה לין לסוחרים הבריטים שעגנו עם ספינותיהם מלאות האופיום בנמלי סין באותו זמן, בדרישה למסור לרשויות סין את הסחורה שלהם לצורך השמדתה. כאשר סירבו, הועלו הספינות באש, תוך השמדת אופיום בשווי של כחמישה מיליון לירות שטרלינג.
על רקע זה, בציניות גמורה, טענה בריטניה להתערבות לא חוקית בסחר החופשי, ופתחה במלחמה כנגד סין. מלחמה זו נמשכה עד שנת 1842 והסתיימה בתבוסה לסין. זו היתה מלחמת האופיום הראשונה, כי למעשה הסכסוך הזה שב והתעורר ארבע-עשרה שנים מאוחר יותר, והביא למלחמה נוספת הידועה כמלחמת האופיום השניה. המלחמה הזו נמשכה כארבע שנים, ובה הצטרפו לבריטניה גם צרפת, ארה"ב ורוסיה. גם בה הובסה סין.
כתוצאה מתבוסת סין בשתי מלחמות האופיום, נחתמו שני הסכמי כניעה של סין, כאשר האחד מפליג יותר מהשני, ואשר הביאו בסופו של דבר לתוצאות הבאות, כחלק מאותה השפלה עליה מדבר שי ג'ינפינג:
- סין אולצה לפתוח למסחר את רוב הנמלים הגדולים שלה
- הונג-קונג הפכה למושבה בריטית
- בוטלו מכסים
- הותר המסחר באופיום
- סין נאלצה לפצות את ממשלת בריטניה ואת הסוחרים שלה, ובעקבות המלחמה השניה גם את שאר המדינות שהשתתפו בה
- הותרה תנועה חופשית של אזרחים זרים בשטח סין
- הותרה פתיחות כלפי מיסיונריות נוצרית
- הותר לנוצרים לרכוש נכסים סיניים
ושי ממשיך בחלק ההיסטורי של נאומו. לדבריו, מלחמת האופיום היא אשר גרמה לסין לשקוע במלחמות פנימיות ולהפוך אותה פגיעה לתוקפנות מבחוץ. היא אשר גרמה לסין להיקרע לחלקים ולאנשיה לשקוע בעוני ומצוקה.
ואל תוך המצב הנורא הזה, קמה בשנת 1921 המפלגה הקומוניסטית הסינית על בסיס המרקסיזם/לניניזם הרוסי. המפלגה הקומוניסטית הסינית חרטה על דגלה, בנוסף לקומוניזם, גם את תחייתה המחודשת של האומה הסינית.
וכאן קושר שי כתרים רבים וגדולים למפלגה הקומוניסטית. הוא אומר: "המפלגה הקומוניסטית הצליחה לשנות מציאות ולבטל את האימפריאליזם," – כלומר להרחיק כוחות זרים שקרעו להם חלקים ממנה – "את הפיאודליזם," – כלומר היווצרותם של מעמדות של משעבדים ומשועבדים בסין,
"ואת הקפיטליזם." – עם עוני עצום מצד אחד, ועושר גדול של מעטים מצד שני.
"כך הצליחה המפלגה הקומוניסטית לאחד את העם הסיני, ולקרב אותו אל מימוש חלום התחייה הלאומית הנכסף."
כְּמסתכלים מהצד על סין הגדולה, אלה מאיתנו החוששים מפניה עשויים לאמר: הנה, החלום הסיני לתחייה לאומית מחדש מרמז על תחושות של גדוּלה ורצון השתלטות מחדש על העולם. אבל סין מעולם לא שלטה על איזורים בעולם מעבר לגבולותיה. ובעצם אין באמירות כאלה שום דבר חריג, שום דבר שלא נאמר בכל מדינה אחרת, למשל ישראל. ביטויים כמו "תחייה לאומית" מושמעים גם אצלנו, וגם טיעונים על עוולות היסטוריות. שגשוג לְעַמו, בודאי שכל ריבון שואף להשיג, מי תוך פחות שחיתות ומי עם יותר.
אבל מה שגורם לחשוש מאמירות כאלה כאשר הן מגיעות מכיוונה של סין, הוא השילוב בין עוצמתה העולָה, עם העובדה שהשלטון בה הוא רודני חד-מפלגתי אשר אינו רואה את הפרט בחשיבות עליונה ואינו סופר זכויות אדם. המפלגה הקומוניסטית מוכנה לדרוס כל יחיד או יחידה, ללא כל התחשבות בזכויותיה, כדי להיטיב עם מה שיובל נוח הררי היטיב להגדיר בספרו "קיצור תולדות האנושות", כ"ישויות יצירי הדמיון האנושי": "העם", "האומה", "המפלגה".
ואגב, שי ג'ינפינג אינו מכחיש שסין היא דיקטטורה. זוהי הגדרתו במילותיו שלו. ציטוט: "סין הינה מדינה סוציאליסטית של דיקטטורה דמוקרטית של העם, תחת הנהגתו של המעמד העובד המורכב מברית בין פועלים לחקלאים. זו מדינה בה כל כוחה של המדינה שייך לעם." סוף ציטוט. כן, גם אני שמתי לב לאוקסימורון הקיים בדברים: "דיקטטורה דמוקרטית", אך צריך לזכור שאין פה סתירה מבחינת התיאוריה הקומוניסטית: במושג דמוקרטיה הם מכוונים אך ורק לחופש הבעת הדעה ולאופן קבלת ההחלטות בתוך המפלגה, לא מחוצה לה, והקומוניזם לא רואה בכך כל בעיה.
כמו כן, המושג "הדיקטטורה של הפרולטריון", כלומר של מעמד הפועלים והאיכרים, הוא אחד העקרונות הבסיסיים של הקומוניזם, כך שגם עם המושג דיקטטורה אין להם כל בעיה.
דוגמה לראיית המפלגה הקומוניסטית את חירות הפרט כזכות האחרונה בסדר העדיפויות שלה אפשר לראות בהכרזת שי ג'ינפינג בנושא חופש הדת בסין, או יותר נכון למגבלות על חופש הדת. כידוע, אחת מנקודות המחלוקת בין סין למערב נוגעת לסוגיה של דיכוי האויגורים, שהם קבוצה אתנית מוסלמית-סונית החיה בחבל שינג'יאנג, מחוז אוטונומי בצפון-מערב סין, ואשר מונה כעשרה מיליון בני אדם.
בנושא של קבוצות אתניות, שי אומר במפורש: "ניישם במלואה את מדיניות המפלגה להעלאת המודעות הסוציאליסטית בקרב כל הקבוצות ולאיחודן תחת חזית מאוחדת של האומה הסינית." בנושא דתות, שי אומר: "ניישם במלואה את מדיניות המפלגה התומכת בעיקרון שכל הדתות בסין צריכות להיות בעלות אוריינטציה סינית, ונספק הדרכה פעילה לדתות כדי שיוכלו להתאים עצמן לחברה סוציאליסטית".
כך רואים, שמחנות החינוך מחדש, שעל פי האו"ם הושמו בהם במשך השנים מיליון אויגורים לצורך שטיפת מוח, הם בהלימה מלאה עם הצהרת הכוונות והתכניות של המפלגה הקומוניסטית הסינית. היתה וישנה פה כוונה ברורה לאסור חופש דת ולאכוף במלוא הקשיחות נאמנות לערכי המפלגה הקומוניסטית הסינית.
ויש פה ויכוח ארוך שנים בין סין, הטוענת שאלו הם ענייניה הפנימיים, שאין לאף מדינה אחרת זכות להתערב בהם, לבין המערב הליברלי, שלאור ערכיו, רוצה לשנות כל מציאות בה יש עריצות כנגד זכויות אדם, בלא התחשבות בגבולות מדיניים.
ומפלגה השולטת שלטון מוחלט על מדינה, ואשר נוקטת מדיניות של יד קשה כנגד אזרחיה, עלולה לנקוט בפעולות בלתי אחראיות גם במישור הבינלאומי.
______________
נשוב לנאומו של שי, ולנסיון להבין אם ישנם סימנים לרצון לפעולה תוקפנית כלפי העולם החופשי מצידה של סין. נלקט מתוך נאומו של שי את ההכרזות הנוגעות, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף, ליחסי החוץ של סין, ואלו הן:
אחת – בתחום הצבאי. שי מנסח את יעדי העתיד הצבאיים כמטרה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, ולא של סין כמדינה – ציטוט: "המטרה של המפלגה לבניית צבא חזק בעידן החדש, צריכה להיות מתורגמת לבניית כוחות צבאיים ברמה עולמית אשר יצייתו למפלגה, ואשר יכולים להילחם וגם לנַצֵח." שימו לב לדגש שהוא שם על כפיפות הצבא למפלגה.
בהמשך, שי יוצק מעט יותר תוכן למטרותיו בתחום הפיתוח הצבאי, אך עדיין ברמה של הכרזות כלליות. למשל: "אנחנו נבנה מערכת הגנה גמישה, חזקה, ומודרנית בגבולות, בים ובאויר." ואמירה פחות הגנתית: "צבא בונים כדי להילחם. לצבא שלנו חייבת להיות יכולת לחימה אשר תביא אותו לנצח כאשר יקרא לקרב."
הדגש העיקרי של שי הוא המודרניזציה של הצבא, הסתמכות בבניית הצבא על טכנולוגיה ומדע ועל הגברת יעילותו. הוא שם כתאריך יעד להשלמת התהליך את שנת 2035.
הכרזה שניה – בתחום הדיפלומטי. "על סין לטפח סוג חדש של יחסים בינלאומיים, וקהילה בינלאומית אשר חולקת את הדאגה לעתיד האנושות." נראה בהמשך למה שי מתכוון בחלק הראשון של משפט זה. החלק השני מראה את החשיבות שהוא נותן למקומה של סין בזירה הבינלאומית בעיצוב עתיד האנושות.
הכרזה שלישית – בתחום הסביבה. "סין תבנה חברה אקולוגית אשר משמרת את ערכי הסביבה ותתרום את חלקה בהבטחת בטחון אקולוגי עולמי. לשם כך, סין תקדם פיתוח תעשיות ירוקות ותגביר מודעות להגנת הסביבה בתעשיות הקיימות, תקדם אנרגיה נקייה, יעילה ונמוכת-פחמן, תקדם פרוייקטים של הגנה על המגוון הביולוגי, ייעור, בקרת מידבור, ותבצע רפורמות רגולטוריות שמטרתן הגנת הסביבה." סוף ציטוט.
לסין של שי יש בהחלט חזון אקולוגי, והעובדה שארה"ב, גם זו של ביידן, שקועה במלחמות סחר מטופשות עם סין במקום להתרומם מעליהן כדי לקדם יחד את המלחמה הכי חשובה, שהיא המלחמה בשינויי האקלים, עלולה להיות בכייה לדורות.
הכרזה רביעית – בתחום הגיאופוליטי. "התחייה הלאומית הסינית מחייבת איחוד מחדש עם הונג-קונג ומאקאו. סין צריכה להחיל את סמכות השיפוט שלה על שני איזורים אלה, תוך שמירת מידה גבוהה של אוטונומיה בהם. כך סין תמשיך במדיניות של "מדינה אחת – שתי שיטות" ללא שינוי." סוף ציטוט.
תזכורת – זהו נאום משנת 2017. יש פה רמז לבאות מבחינת "חוק הבטחון הלאומי" שהחילה סין על הונג-קונג ביוני 2020, לכן מי שקרא נאום זה היטב בשעתו לא אמור היה להיות מופתע.
בהמשך עוסק שי גם בנושא טאיוואן. הוא מכריז שפתרון שאלת טאיוואן היא השאיפה המשותפת לכל העם הסיני, כדי לסיים את איחודה מחדש של כל חבליה של סין. הוא אומר שמדיניות "מדינה אחת, שתי שיטות" תהיה הבסיס להמשך יחסי השלום עם טאיוואן, ושדיאלוג בין סין וטאיוואן צריך להימשך, כמו הרחבת הקשרים הכלכליים והתרבותיים עם טאיוואן." ואז בא גם איום: "אנחנו נחושים לשמור על ריבונותה ושלימותה הטריטוריאלית של סין. כל פעילות בדלנית מצידה של טאיוואן תיענה בהתנגדות תקיפה מצד העם הסיני. אנחנו נביס כל נסיונות בדלנות בנוסח "טאיוואן עצמאית" מכל צורה שהוא. לעולם לא נרשה לשום יחיד, ארגון או מפלגה, בכל זמן ובכל צורה, להפריד כל חלק שהוא מהטריטוריה של סין. סימן קריאה!" סוף ציטוט. אכן אמירות חזקות שאינן משתמעות לכאורה לשתי פנים.
הכרזה חמישית – בתחום יחסי החוץ והסדר העולמי. נתרכז קצת יותר בחלק זה של הנאום, שהוא היותר רלוונטי בכל הנוגע לגיאופוליטיקה של סין ולכוונותיה כלפי העולם.
שי אומר שהחלום הסיני יכול להתרחש רק בסביבה בינלאומית שוחרת שלום ותחת סדר עולמי יציב. לכן, לדבריו, סין תמשיך בפיתוח בדרכי שלום, ותמשיך עם האסטרטגיה של היפתחות לעולם אשר מביאה עימה תועלת לכל הצדדים. סין תמשיך במאמציה לשמירת השלום העולמי, תתרום לפיתוח הגלובלי ותתמוך בסדר העולמי. סין מאמינה ביחסים בינלאומיים המושתתים על כבוד הדדי בין מדינות, יהיו גודלן ועוצמתן כאשר יהיו, והמבוססים על הגינות, צדק ושיתוף פעולה.
שי וממשיך וקורא למדינות העולם "לדחות בנחישות את המנטליות של המלחמה הקרה," – שי מרמז כאן לסימנים לאי-שביעות רצון מהתנהלותה של סין, שהחלו להישמע בארה"ב, ולקריאות לבלום את התפתחותה של סין, באופן דומה לפעולות שנעשו כנגד ברית-המועצות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה ועד תחילת שנות התשעים, עת נפלה ברית המועצות. ושי ממשיך – "אנחנו ננקוט גישה חדשה בעולם של יחסים המבוססים על שותפות ולא על בריתות הגנה," – הרמז כאן הוא לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ולזו שבין שתי מלחמות העולם, כאשר הנחת היסוד באירופה היתה, שכל מדינה שתהיה חזקה מספיק, תנצל זאת כדי לספח לה שטחים בכוח, ומדינות יצרו והחליפו תדיר בריתות הגנה והתקפה מתוך חשש מתמיד מעליית כוחן של שכנותיהן.
שי ממשיך: "סין מכבדת את רצונם של העמים בכל הארצות לבחור את מסלול ההתפתחות שלהם. אנו מתנגדים לפעולות שבאות לכפות רצונה של מדינה אחת על האחרת, או שמפריעות לענייני פנים של מדינות אחרות. סין לעולם לא תחתור לפיתוח על חשבון האינטרסים של אחרים, אבל לא תוותר על הזכויות ועל האינטרסים הלגיטימיים שלה. לסין מדיניות לאומית הגנתית ולא התקפית. הפיתוח של סין אינו מהווה איום על אף מדינה. סין לעולם לא תשאף להגמוניה עולמית או תעסוק בהתפשטות." – זהו מצד אחד נסיון להרגיע את החוששים מסין, שאין לסין כל תכניות אימפריאליסטיות, ומצד שני רצון להביע ביקורת כנגד המערב, ובעיקר ארצות הברית, אשר לטעמם של שי ומנהיגי סין שואפת להגמוניה, כלומר לכפות את רצונה על מדינות אחרות, למשל החלפת משטר רודני במשטר דמוקרטי, כמו שניסתה ארה"ב לעשות באפגניסטן ובעירק.
שי ממשיך: "סין דוגלת בדמוקרטיה" – שי מתכוון לדמוקרטיה בין מדינות – "ולשוויון בין מדינות, גדולה כקטנה, חזקה כחלשה, עשירה כענייה." – שי עוקף בכוונה את סוגיית ההבדלים הקיימים בין מדינות בכל מה שנוגע לצורת המשטר בהן – מבחינתו אין הבדל בין מדינה דמוקרטית לבין מדינה הנשלטת על-ידי עריץ בודד, כולן שוות זכויות בסדר העולמי. כמובן, שכך הוא מכשיר גם את השרץ אצלו בבית – הדיקטטורה של המפלגה הקומוניסטית.
ועוד מפי שי: "סין בעד מתן תפקיד פעיל לארגון האומות המאוחדות ביחסים הבינלאומיים. סין תומכת במאמציהן של מדינות מתפתחות אחרות להגדיל את הייצוג שלהן ואת עוצמת קולן בזירה הבינלאומית." יש פה מלים מכובסות, לכאורה הצהרה ערכית, אך אשר מסתירה אינטרסים מובהקים של סין: סין קיבלה מושב של כוח פוליטי באו"ם כאחת מחמש החברות הקבועות בעצרת הבטחון של האו"ם וכך יש לה זכות וטו כדי למנוע כל החלטה שאינה נראית לה. כמו כן, הגדלת כוחן של מדינות מתפתחות, משמעו להגדיל את התמיכה בסין באו"ם, כתמורה לתמיכה הכלכלית שנותנת סין למדינות אלה במסגרת פרוייקט החגורה והדרך.
ושי עובר לדבר על עתיד העולם: "סין מודעת למגוון האתגרים העומדים בפני האנושות, כגון פערים בין עשירים ועניים, טרור, מתקפות סייבר, מגיפות ושינויי האקלים, ורוצה לשתף פעולה עם כל מדינה שתחפוץ בכך בהתמודדות עם אתגרים אלה. אף מדינה אינה יכולה לבדה להתמודד עם האתגרים האלה," – מן הסתם שוב רפרור ועקיצה למה שבעיניו הוא שאיפה להגמוניה אמריקאית – "ואף מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה בידוד מהעולם." – כאן זהו מסר לשמרני המפלגה הקומוניסטית, מן הסתם.
ממשיכים עם החלק המדיני של הנאום: "סין דבקה במדיניות הבסיסית של התפתחות בעוד דלתותיה פתוחות לרווחה כלפי העולם. סין תמשיך לקדם שיתופי פעולה ועזרה באמצעות פרוייקט החגורה והדרך. סין מקווה להשיג כך חיבור מדיני, תשתיתי, מסחרי, פיננסי ואנושי עם מדינות וכך ליצור פלטפורמה לפיתוח משותף." – כלומר שי איננו מסתיר את המטרות והתועלות שסין מבקשת להשיג כתוצאה מפרוייקט החגורה והדרך.
שימו לב שכל הדיבורים האלה על המשך הפתיחות לעולם נאמרו ממש זמן קצר לפני שדונאלד טראמפ, נשיא ארצות הברית החדש דאז, פתח במלחמת סחר כנגד סין, שלוותה ברטוריקה אלימה והתנהלות שנועדה לחבל במסחר הפתוח עם סין. בהמשך נראה אם ואיך הדבר השפיע על הרטוריקה הנגדית בסין.
שי מסיים את החלק המדיני של נאומו באמירה: "סין תמשיך להעניק למשילות העולמית עוד מהחוכמה והעוצמה הסיניים." יש פה יותר מרמז לגאווה הלאומית החזקה אשר היא גרעין מחשבתו של שי ג'ינפינג בכל הנוגע למקומה המשמעותי של סין בעולם בעתיד. אך זהו לא בהכרח אות מבשר לרצון כלשהו להתפשטות גיאוגרפית – מעבר לטאיוואן ושליטה בים סין – ואין פה סימן לרצון כלשהו להקניית ערכי המפלגה הקומוניסטית בעולם מחוץ לסין.
______________
כאמור, כל זה נאמר על-ידי שי ג'ינפינג בשנת 2017, מעט לפני התחלת ערעור היחסים בין ארצות-הברית לסין, ביוזמתו של נשיא ארה"ב החדש דאז, דונאלד טראמפ. טראמפ עשה את הצעד המשמעותי הראשון לפתיחת מלחמת סחר עם סין בתחילת יולי 2018, ע"י הטלת מכסים על סחורות סיניות שונות בשווי של 34 מיליארד דולר. סין, אגב מיהרה להטיל מכסים על סחורות אמריקאיות כתגובת נגד.
מלחמת הסחר הלכה והתעצמה במהלך שנת 2018 עם עוד ועוד מכסים על עוד ועוד סחורות, ותוך העלאת שיעור המכס ל-25%.
אז האם שינה שי ג'ינפינג את הרטוריקה שלו בהתאם, לאור שבירת עיקרון חופש המסחר בין שתי המדינות הכלכליות הגדולות בעולם, עיקרון כה חשוב לממשל הסיני מאז שהבינו שזה התורם הגדול ביותר לכלכלה ולרווחה של עמם?
ההזדמנות המשמעותית הראשונה לבחון זאת ניתנה בנובמבר 2018, כאשר שי ג'ינפינג נשא את נאום הפתיחה לפני באי תערוכת היבוא הבינלאומית הראשונה שנערכה בשנגחאי, ארבעה חודשים לאחר שנבקעו השברים הראשונים בסחר החופשי.
בנאומו אז, שי התייחס אף התייחס לעננים המאיימים על חופש המסחר, אך מבלי להזכיר מפורשות לא את ארה"ב ולא את דונאלד טראמפ.
שי התחיל בתיאור המגימות הכלכליות העולמיות של אותן שנים. ציטוט: "העולם חווה עידן חדש של פיתוח, שינוי והתאמה. הכלכלה ואיכות החיים במדינות השונות שלובים זה בזה במידה ההולכת וגדלה. אנשים בעלי חזון בעולם…" – עקיצה קטנה לעבר טראמפ נטול החזון – "…אנשים בעלי חזון בעולם יסכימו שהגלובליזציה העולמית, כמגימה שלא ניתנת לסוב לאחור, האיצה מאד את הצמיחה העולמית. ההיסטוריה מלמדת אותנו", אלה עדיין מלותיו של שי, "שפתיחות ושיתוף פעולה הם כוח מניע עיקרי מאחורי פעילויות מסחר וכלכלה בינלאומיות דינמיות." סוף ציטוט.
ואז עובר שי להתייחסות לרוחות החדשות שהחלו לנשב אז, ב-2018, מצד ארה"ב, כאמור מבלי להזכיר אותה מפורשות: "הכלכלה העולמית עוברת שינוי משמעותי, כאשר הפרוטקציוניזם" – כלומר מכסים – "והיונילָטראליזם" – כלומר אינטרסים חד-צדדיים – "מתעוררים מחדש. הגלובליזציה הכלכלית עומדת בפני רוחות נגד, והמולטילָטרליזם," – כלומר ההסכמים הרב-צדדיים – "והסחר החופשי נמצאים בסכנה."
וכאן יוצא שי בקריאה למדינות העולם לפעול כנגד מגימת ההיסגרות החדשה הזו: "חשוב שכל הארצות ייפתחו יותר וירחיבו את מרחב שיתוף הפעולה למען הישגים הדדיים. פתיחות מביאה התקדמות. מאמצים להקטנת חומות-מכסים ופתיחות גדולה יותר יובילו ליתר שיתוף פעולה כלכלי ומסחר, בעוד שהתנהלות של התבודדות מסחרית יביאו רק לקיפאון ולכלכלה עולמית חולה. עלינו לכונן מערכת של חוקים וכללים עולמיים בתחום של הסחר והכלכלה שיהיו הוגנים, הגיוניים ושקופים, ולקדם ליברליזציה של מסחר והשקעות. פרקטיקות בסגנון חוק-הג'ונגל והמנצח-זוכה-בכל רק יביאו למבוי סתום. עלינו לממש את האג'נדה של פיתוח בר-קיימא לקראת שנת 2030."
ואז עובר שי לדבר על כונותיה ותכניותיה של סין בעניין: "דלתה של סין לא תיסגר לְעולם, היא רק תיפתח עוד. סין לא תחדל לפעול למען כלכלה עולמית פתוחה, וסין לא תפסיק את מאמציה למען קהילה עולמית בעלת עתיד משותף לטובת האנושות."
ובכן, ללא ספק, שי נוקט פה בעמדת המבוגר האחראי של העולם, שננטשה כאשר עלה דונאלד טראמפ לשלטון. אני אומר זאת ללא טיפה של ציניות.
מצד שני גם לא צריכים להיות נאיביים – זה נכון שההכרזות של שי ג'ינפינג מאד הגיוניות ונשמעות מאד מוסריות, אבל צריך להבין שיש פה אינטרסים חזקים של סין. כל עוד הפתיחות לעולם משרתת את סין, ואולי בעיקר את סין, תמשיך זו ותתמוך בשילוב ידיים ושיתופים עולמיים, תוך עטיפת החזון הזה בנייר צלופאן אידאולוגי. אם תיווצר אי-פעם הסביבה בה סין מפסידה משיתופי פעולה יותר מאשר מרוויחה, היא תנטוש תוך שניה את כל החזון היפה הזה.
נמשיך עם דבריו של שי ג'ינפינג. כדי לתת לחזון המשך ההיפתחות לכלכלה העולמית משנה תוקף, שי מפרט תכנית בת חמישה חלקים:
אחד, סין תעודד אל הגברת היבוא,
שניים, סין תרחיב את הגישה לשווקים שלה, כלומר תרשה השקעות זרות בעוד תחומים שהיו לפני כן אסורים, כגון בחקלאות ובמכרות,
שלוש, סין תקדם סביבה עסקית בעלת רמה עולמית, שי מכוון בעיקר ליצירת מערכת חוקים המגינה על השקעות זרות,
ארבע, סין תבחן פתיחת איזורי סחר חופשי, כלומר ללא מכסים,
וחמש, סין תקדם שיתופי פעולה ברמה רב-צדדית ודו-צדדית, כולל היצמדות הדוקה לחוקים של ארגון הסחר הבינלאומי, הסכם השקעות בין סין לאיחוד האירופי, פורום סין-אפריקה, מנגנונים כמו ה-G20 וכן הלאה וכן הלאה.
כלומר, בנאומו זה, שי מתעלם ממה שמנסה ארצות-הברית לגרום לסין, ומצהיר על המשך המאמצים להגדלת הסחר בין סין לעולם, כולל הבטחה של הגדלת היבוא לסין, אחד מנושאי המחלוקת העיקריים עם המערב.
_____________
בנאום נוסף שנשא שי בדצמבר 2018, באירוע שנועד לציין 40 שנה להיפתחות סין לעולם, ואשר נערך בבייג'ין, חוזר שי על עיקרי דבריו בנאומיו הקודמים, אך מוסיף כבר משפט בנוסח חריף יותר. שי אומר: "אף אחד לא רשאי להכתיב לעם הסיני מה עליו לעשות או לא לעשות. עלינו להתנגד להתנהלות בה האחד מנסה לכפות את רצונו על האחר, מפריע לעניינים הפנימיים של האחר ומציק לחלשים."
זוהי תגובה ללחץ הבינלאומי על סין בעיקר כנגד האשמות בסיבסוד לא הוגן של תעשיות סיניות, בסוגיית מחנות החינוך מחדש של בני המיעוט האוּיגוּרי אשר בחבל שינג'יאנג בצפון מערב סין, ובסוגיית הונג-קונג.
שי מיהר למתן את אמירתו זו והוסיף שסין תומכת בשלום, בפיתוח עולמי ובכל הגופים הבינלאומיים שמעצבים את הסדר העולמי. הוא גם חזר על ההצהרות המרגיעות שלו מנאומיו הקודמים: "הפיתוח של סין לעולם לא יהווה איום על כל מדינה אחרת." ו"סין לעולם לא תשאף להגמוניה עולמית".
_____________
שנת 2019 התאפיינה בהמשך הקצנת מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין תוך נסיונות להגיע להסכם סחר בילטרלי ביניהן, ואכן בסוף השנה הוכרז על השלב הראשון של הסכם סחר, אשר נחתם בינואר 2020 , ואשר קבע ביטול הדרגתי של המכסים שהוטלו על-ידי שני הצדדים בשנתיים שחלפו, והגדיר את כמות הסחורות שסין מתחייבת לרכוש מארה"ב, זאת כדי להיטיב את מאזן הסחר של ארה"ב עימה.
תחילת שנת 2020 התאפיינה בהתפרצות וירוס הקורונה מוואן אשר בסין אל כל העולם. במקביל למגיפה, התפרצה גם מלחמת האשמות לגבי מידת אחריותה של סין לפרוץ המגיפה, שהחלה בהאשמות של הסתרת מידע וחוסר שיתוף פעולה בימים הראשונים לגילוי Covid-19 אצל בני אדם, ועד להאשמות לכך שהמגיפה פרצה בכלל ממעבדה סינית עקב רשלנות. ההאשמות האלה גרמו לחשדנות בקרב מדינות נוספות בעולם.
ושוב נשאלת השאלה – האם כל ההתרחשויות האלה, ששינו את היחס החיובי כלפי סין בקרב מדינות רבות בעולם, השפיעו על הרטוריקה שוחרת השלום של שי ג'ינפינג?
נראה שלא ממש. במספר הזדמנויות נאם שי ג'ינפינג בפני באי כנסים בינלאומיים כאלה ואחרים, אם זה כינוס ה-G20, או ועידת האקלים, וכמעט תמיד תוכן נאומיו היה זהה: יש להגביר שיתוף פעולה בין מדינות, אם בתחום הרפואי, אם בתחום המאבק בשינויי האקלים ואם בתחום הסחר, על-ידי הורדת מכסים. שי הוסיף לרטוריקה שלו את החשיבות בחדשנות לצורך שיפור מצבה של האנושות.
אבל הנאומים היותר מעניינים של שי ג'ינפינג הם אלה אותם הוא נושא לפני באי המפלגה שלו, המפלגה הקומוניסטית הסינית. שם הוא נדרש לבעיות האמיתיות של סין, גם הפנימיות וגם החיצוניות.
בראשון ביולי 2021, כשבעה חודשים לאחר בחירתו של ביידן לנשיא ארה"ב, אירוע שנראה היה אז כמסמן את חזרתה של השפיות לארה"ב, נשא שי ג'ינפינג נאום לציון 100 שנה להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית, בככר טיאנאמן.
שי חזר כמעט במדוייק על הנאום שנשא בשנת 2017 לפני באי הקונגרס התשעה-עשר של המפלגה הקומוניסטית, אותו ניתחנו בפרק זה. אין בו כל הכרזות לוחמניות כנגד ארה"ב או המערב.
נכון שניתן בנאומו הזה קצת יותר דגש לחשיבותו של צבא חזק ומודרני עבור סין. שי גם מדבר על כבודה של האומה הסינית ועל כך שלא ניתן לשבור את רוחה באיומים כוחניים. שי טוען שסין מעולם לא נהגה בכוח כנגד כל מדינה אחרת, לא דיכאה כל עם אחר וגם לא תעשה זאת לעולם. אך גם לא תסבול נסיונות לעשות לסין עוולות כאלה.
שי גם חוזר בנאום הזה על האמירות שסין שואפת לשיתופי פעולה עם כל מדינה שוחרת שלום, שטובת עתיד האנושות לנגד עיניה, שאין לסין שאיפה להגמוניה, שאינה מעוניינת במשחקי סכום-אפס, כלומר באסטרטגיות השואפות להחלשת האחר כדי להיות חזק יותר. בכך הוא מגיב לדיעות ההפוכות הנשמעות אחת לבקרים מכיוון ארה"ב, גם בעידן ביידן, האומרות שעל ארה"ב להחליש את סין בכל התחומים כדי להישאר המדינה החזקה והמשפיעה ביותר בעולם.
בהתייחסו להונג-קונג ומאקאו, ניתן למצוא כבר שינויים דקים בהתנסחויות שלו יחסית לעבר: "סין תמשיך להיות נאמנה לרוח האמיתית של העיקרון "מדינה אחת – שתי שיטות" אבל נבטיח שלממשל המרכזי של סין ישנה סמכות שיפוטית על שני איזורים מיוחדים אלה, תוך שימוש במערכת החוקית ובאמצעי אכיפה כדי להבטיח את הבטחון הלאומי." כלומר סין תעשה הכל להבטיח את היציבות השלטונית שלה בהונג-קונג ומאקאו.
לגבי טאיוואן, שי חוזר על כך שהאיחוד של סין היבשתית עם טאיוואן הינה משימה והתחייבות היסטורית של המפלגה הקומוניסטית של סין ושל האומה הסינית. הוא חוזר על כך שהמפלגה תתמוך באיחוד של שלום אבל מכניס מסר של הקצנה שלא היה בעבר. ציטוט: "עלינו לנקוט פעולה תקיפה להבסה מוחלטת של כל נסיון למימוש "טאיוואן עצמאית". שאף אחד לא יטעה בהערכת חסר לגבי הנחישות, הרצון והיכולת של העם הסיני להגן על הריבונות הלאומית שלו ועל השלימות הטריטוריאלית שלו." סוף ציטוט.
מה שנותר כעת, הוא לבחון את מעשיה של סין הקומוניסטית בזירה הבינלאומית, ולבדוק עד כמה ישנה הלימה בין ההכרזות היחסית שוחרות שלום של שי ג'ינפינג לבין מעשיה של סין בפועל. אבל על כך, בפרק הבא.
סיכום
אז בואו נסכם בקצרה את הפרק הזה:
סיפור המסגרת, הנייראטיב שהמפלגה הקומוניסטית הסינית ובראשה שי ג'ינפינג משמיעים שוב ושוב גם בתוך סין וגם בעולם, הוא שסין שיקמה את מעמדה וכוחה לאחר שהיתה קורבן לתקיפות של מדינות זרות וסבלה מעוני גדול במשך מאה שנים של השפלה. שיקום, שנעשה כמובן הודות למפלגה הקומוניסטית.
לפי אותו נייראטיב, אותן תקיפות והשתלטויות גם גרמו לקריעתם מסין של מספר חבלי ארץ שחלקם הוחזרו לסין וחלקם עדיין לא.
התפיסות הגיאופוליטיות של סין הקומוניסטית, מתחלקות לכאלה הנוגעות לסין עצמה ולכאלה אשר נוגעות יותר בסדר העולמי כולו.
תפיסות מדיניות החוץ הרשמיות הקשורות בסין עצמה הן:
- לסין הזכות לשמור על האינטרסים הנוגעים לריבונותה, לבטחונה, לשלימותה ולפיתוחה, אך פניה לשלום.
- סין שואפת להמשיך את פיתוחה הכלכלי תוך הרחבת הפתיחות המסחרית אל העולם.
בנוגע לסדר העולמי, סין די עקבית לגבי מספר עקרונות בסיסיים עוד מימיו של מאו צה-טונג, אולי תוך התאמות קלות. אלו הם:
- סין תומכת בהכרה בריבונותה של כל מדינה, כאשר לאף מדינה אין רשות להתערב בענייניה הפנימיים של כל מדינה אחרת. סין קוראת לזה דמוקרטיזציה של היחסים הבינלאומיים. המפלגה הקומוניסטית הסינית, בקדשה את עצמה ואת המדינה, ובעיוורונה לעקרונות המוסר המקדשים את הפרט, כמקובל במערב הליברלי, מאמינה בדיקטטורה בתוך מדינות, ובדמוקרטיה כעיקרון מוסרי ליחסים בין-מדינות.
- סין תומכת בארגון האומות המאוחדות ובחוק בינלאומי כאמצעי הרצוי לפתרון בעיות בין מדינות.
בפרק הבא בסדרה "להבין את סין" ננתח את הפעולות והמעשים של סין בזירה הבינלאומית וגם את המהלכים הפנימיים שלה שיש להם השלכות על העולם. נוכל לעמת מעשים אלה עם הצהרות הכוונות של שי ג'ינפינג אותן ניתחנו בפרק היום. כל זה יעזור לנו להעריך באם סין מהווה איום על העולם החופשי.
__________________
הגענו לסופו של הפרק הזה. תודה על ההאזנה.
אם מצאתן או מצאתם עניין בפודקסט "מגרש עולמי", שתפו את עובדת קיומו עם כל מי שאתן חושבות או אתם חושבים שעשוי גם כן למצוא בו ענין, ואל תשכחו לדרג אותו.
מי שמעוניינת או מעוניין לקרוא את התמליל המלא של כל הפרקים של "מגרש עולמי" ששודרו עד היום מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של "מגרש עולמי". פשוט חפשו "מגרש עולמי" בגוגל, או הקישו worldplayfield.com.
לינק תוכלו למצוא בתיאור של הפודקאסט.
תוכלו גם לקבל עדכונים לגבי פרקים חדשים אם תעקבו אחרי עמוד הטוויטר של "מגרש עולמי".
להתראות בפרק הבא!
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה