תקציר:
פרק זה של הפודקאסט "מגרש עולמי”, הפרק הרביעי בסדרה "להבין את סין 2022", מסיים את הסדרה הזאת לעת עתה. הפרק זה סוקר את פעולותיה הגיאופוליטיות העיקריות של סין בתקופת כהונתו של שי ג'ינפינג כמנהיג המפלגה הקומוניסטית וסין. בפרק נבדוק עד כמה ישנה הלימה בין הפעולות של סין בזירה הבינלאומית לבין הכרזותיו של שי ג'ינפינג בנאומיו. תוך כדי כך ננסה להעריך באם סין מהווה סיכון לעולם החופשי, טענה שמושמעת חדשות לבקרים על ידי מדינאים וחוקרים אמריקאיים רבים.
תוכן הפרק:
שלום וברוכים הבאים. כאן רוני ויסמן ואתם מאזינים ל- "מגרש עולמי".
הפרק של היום, הפרק הרביעי בסדרה "להבין את סין 2022", מסיים את הסדרה הזאת לעת עתה. בפרק זה אסקור את פעולותיה הגיאופוליטיות העיקריות של סין בתקופת כהונתו של שי ג'ינפינג כמנהיג המפלגה הקומוניסטית וסין. אנסה לבדוק עד כמה ישנה הלימה בין הפעולות של סין בזירה הבינלאומית לבין הכרזותיו של שי ג'ינפינג בנאומיו. תוך כדי כך אנסה להעריך באם סין מהווה סיכון לעולם החופשי, טענה שמושמעת חדשות לבקרים על ידי מדינאים וחוקרים אמריקאיים רבים.
אז בואו נתחיל!
________________
התעצמות צבאה של סין
נתחיל בנושא התעצמותה הצבאית של סין. כפי שתיארתי בפרק הקודם, שי ג'ינפינג דיבר רבות ועדיין מעלה בנאומיו את הצורך לחזק את צבאה של סין, אליו הוא מתייחס כצבא המפלגה הקומוניסטית. במיוחד הוא מעלה את הצורך במודרניזציה של הצבא הסיני.
ואכן, המפלגה הקומוניסטית בניצוחו של שי ג'ינפינג עשתה רבות כדי לממש מטרה זאת בשנים האחרונות, תוך השקעה של כסף רב. בהשראתו של שי ג'ינפינג הואץ תהליך ההתמרה של הצבא מצבא יבשתי לצבא בעל עוצמה ימית גדולה. לדוגמה, כיום יש לסין שתי נושאות מטוסים, כאשר בעבר לא היה לה אף כלי שייט כזה, וסביר להניח שלא תסתפק במספר הזה. ההערכה היא שסך הכל יש לצבא סין כ-770 כלי שייט מלחמתיים, המספר הגדול ביותר בעולם. במקום השני, אגב ניצב צבא רוסיה עם כ-600 כלי שייט, כן, גם לאחר טיבוע מספר כלי שייט שלו ע"י אוקראינה.
לארה"ב יש כ-480 כלי שייט מלחמתיים. ואולם בתחום יכולת ההשפעה העולמית, עולה עדיין צבא ארצות הברית על זה של סין, עם אחת-עשרה (11) נושאות מטוסים מול השתיים של סין, ותשע (9) נושאות מסוקים מול אחת של סין.
גם בתחום האוירי, התחזק הצבא הסיני מאד. אמנם חיל האויר שלו מדורג רק שלישי בעולם, אחרי רוסיה, והרבה אחרי ארצות הברית, אך אין לזלזל בו.
מבחינת כוח אדם, הצבא הסיני הוא הגדול ביותר בעולם עם שני מיליון חיילים בשירות פעיל. ארצות הברית נמצאת במקום השלישי עם כמיליון וארבע מאות חיילים בשירות פעיל. הודו, אגב, היא זו שנמצאת במקום השני מבחינת מספר חיילים בשירות פעיל.
לפי Global Fire Power, גוף בלתי תלוי שמדרג את כוחן הצבאי הקונבנציונאלי של 142 מדינות, ואשר משקלל את כלל המידע הידוע על צבאות אלה לכלל אינדקס אחד, נמצא כיום צבאה של סין במקום השלישי בעולם, אחרי רוסיה אשר במקום השני, וארצות הברית, אשר במקום הראשון. הפודקאסט הזה איננו מתמחה ביכולות צבאיות, ולכן אני לא נכנס כאן ליחסיות שבין הכוח הצבאי של צבאות אלה, אלא רק לדירוג שלהם.
אגב, רוצים לדעת היכן מדורגת ישראל לפי האתר הזה? ובכן על פי שקלול נייטרלי המבוסס על מספרים בלבד, ובלי לקחת בחשבון נשק גרעיני, שעל פי מקורות זרים קיים בידי ישראל, והבדלים איכותיים, צה"ל נמצא במקום השמונה-עשר בעולם, ובמקום הרביעי במזרח התיכון, אחרי צבאות מצרים, תורכיה, ואיראן.
נחזור לסין. אז הצבא שלה נמצא כאמור במקום השלישי בעולם בתחום הלחימה הקונבנציונאלית. אבל את הקפיצה הגדולה ביותר עשתה סין בתחום הנשק הגרעיני והטילים ארוכי הטווח. סין האיצה את התחמשותה בראשי נפץ גרעיניים. על פי הערכות מודיעיניות יש לסין כיום כ-350 ראשי נפץ גרעיניים, חלקם בעלי יכולת שיגור לטווח רחוק מצוללות גרעיניות. על פי קצב הייצור וההתחמשות המוערך של ראשי נפץ חדשים, יהיו בידי צבאה של סין 700 ראשי נפץ גרעיניים בשנת 2027 ו-1000 עד שנת 2030.
זו כמות הרבה יותר קטנה מאשר יש לארה"ב ולרוסיה, אבל מספיק כדי לתת בידה של סין את יכולת "המכה השניה", על פי אסטרטגיית ההרתעה הגרעינית אשר מונעת בינתיים מלחמה גרעינית בין מדינות שיש להן יכולת זו. כדי להבין שיש פה תהליך של שינוי, יש לזכור שרק לפני מספר שנים לא היתה לסין אסטרטגיית הרתעה גרעינית.
אז כמה ראשי נפץ גרעיניים יש לארה"ב ולרוסיה אתם שואלים? לרוסיה שי כ-6,300, לארה"ב כ-5,500. וכמה יש לישראל? אתם שואלים בזהירות? על פי אותם מקורות זרים, ההערכה היא שלישראל יש 90 ראשי נפץ גרעיניים, כמות מרשימה עבור מדינה קטנה כמו שלנו, ומספיקה מול אויבים אזוריים שבינתיים נטולי יכולות גרעינית צבאית. לנשק גרעיני והשפעותיו הגיאופוליטיות בעולם אקדיש אגב בעתיד פרק נפרד.
תהליך ההתחמשות של צבא סין החל עוד לפני תחילת כהונתו של שי ג'ינפינג בשנת 2012, אך בהחלט הואץ על ידו, מתוך ראייה אישית שלו שמה שמוגדר ככוח חלש, כמו כוח כלכלי ותרבותי, אינו מספיק כדי להחזיר לסין את מקומה המכובד בבימה הבינלאומית, אותה שאיפה סינית להתחדשות לאומית, שמופיעה כה הרבה בנאומיו. לכך נדרש גם כוח חזק, בדמות עוצמה צבאית משמעותית, כולל נשק גרעיני.
השאלה המתבקשת כעת היא, האם ההתעצמות הצבאית הזאת מעידה על כוונות זדון. יש גורמים בצבא ארצות הברית בעיקר, אך גם בפוליטיקה האמריקאית ובאקדמיה, אשר טוענים שכך הוא, ושעל אמריקה להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. ובכן, זה נכון שמול צבא שהולך ומתעצם אין לשבת בחיבוק ידיים, אך יש גם לנסות ולהבין אם ומתי יהיה לצד השני מוטיבציה להשתמש בכוח שלו, ובתקווה גם לפעול בחוכמה כדי לנטרל מוטיבציה כזאת.
לסין יש הרבה מאד מה להפסיד מכל פעולה תוקפנית כלפי מדינה אחרת, כולל כלפי טייוואן. לפי מיטב ההערכות, ואליהן אני מצטרף, הכוונה העיקרית של שי ג'ינפינג היא לבנות יכולת הרתעה ויכולת הגנה עבור סין, אבל אין לו ולמפלגה הקומוניסטית כוונות להשתמש בצבא לצורך התקפי כלשהו בעתיד הנראה לעין.
_________________
עוצמתה הכלכלית בעולם
הנושא הבא הוא מקומה ומעמדה הכלכלי של סין בעולם. המפלגה הקומוניסטית ושי ג'ינפינג לא מסתירים שהם שואפים לעבור את ארצות הברית מבחינת גודל התוצר המקומי הגולמי, גם הנומינלי, ולתפוס את מקומה כמספר ראשון בעולם. כדי לעמוד ביעד זה, המפלגה הקומוניסטית קבעה בשנים שקדמו למגיפת הקורונה יעד צמיחה שנתי קשיח של 6.5 אחוז, אשר כלכלת סין עמדה בו ואף עברה אותו במעט עד לפרוץ המגיפה. בשנת 2020 צנח אחוז הצמיחה של סין ל-2.3 אחוז, אך שוב קפץ לרמה של 8.1 אחוז בשנת 2021, הודות לצמיחה הגדולה שהיתה לצריכה מקוונת בכל העולם, כולל בסין, בתקופת הקורונה.
בשנת 2022 התמונה שוב משתנה בעקבות הסגרים המתמשכים בערי המסחר ובנמלים של סין, עקב מדיניות אפס-קורונה של הממשל הסיני. כמו כן, מלחמת רוסיה באוקראינה האיצה תהליכים אינפלציוניים בעולם, הורידה ביקושים בכל רחבי העולם ולכן פוגעת גם ביכולת הצמיחה בסין.
שי ג'ינפינג הכריז על יעד צמיחה של 5.5 אחוז בשנת 2022, מטרה שנראית בלתי מציאותית בסביבה הכלכלית השוררת כיום בעולם.
בכל זאת, סין נמצאת במקום השני והמכובד מבחינת גודל התמ"ג. אז לנוכח עוצמתה הכלכלית, האם סין מחשיבה עצמה כבר כמדינה מפותחת? מסתבר שלא. למרות שסין רוצה לתפוס את המקום הראשון בעולם בגודל מוחלט של תמ"ג, ברור להנהגה הסינית שנתון התמ"ג לנפש בסין הוא נמוך מאד בהשוואה לכל מדינה מפותחת, ולכן הם מתייחסים לעצמם עדיין כאל מדינה מתפתחת. לסין הקומוניסטית יש גם היסטוריה של הירתעות ממדינות העולם המפותח, הליברלי, שמטריד אותה בסוגיות של חירות האדם בהצבעות באו"ם, שלא תומך מספיק חזק בעמדתה של סין לגבי טייואן. לכן לסין קל יותר להזדהות עם המדינות המתפתחות, מאשר להחשיב את עצמה כאחת מהמדינות המפותחות. כמו כן, סין רואה חשיבות דיפלומטית בחבירה למדינות מתפתחות, שאותן גם קל לה באופן יחסי להעביר לצידה בהצבעות באו"ם, על ידי השקעות, לעתים לא גדולות במונחים סיניים. זו אחת המוטיבציות לכך שסין עודדה עד לאחרונה חברות סיניות, פרטיות וממשלתיות להשקיע במדינות עולם שלישי, במסגרת פרוייקט החגורה והדרך.
לכן, שי ג'ינפינג מתייחס בנאומיו לסין כאל מדינה מתפתחת, אם כי הגדולה ביותר.
אז עקב האתגרים שהזכרתי, ברור להנהגת סין שהיעד של צמיחה מהירה יותר מזו של ארצות הברית יהיה כעת יותר קשה להשגה עבור הכלכלה הסינית. שי גי'נפינג יחד עם הנהגתו הכריזו על מספר צעדים שנועדו להבטיח את יעד הצמיחה של סין, רובם מופנים כלפי חברות קטנות ובינוניות בשוק המקומי. בין הצעדים האלה:
– הקלות במסים,
– דחיית החזרי הלוואות,
– סיוע לחברות הנדל"ן השקועות בחובות,
– הנפקת אגרות חוב והשקעה בתשתיות,
– סובסידיות לחקלאים,
– עידוד צריכה מקומית בכלל ורכישה של מכוניות בפרט,
– והקצאת תקציבים למוסדות "הון סיכון מודרך", הגירסה הסינית להון סיכון המיועד לעודד הקמתן של חברות סטארט-אפ.
חלק מהצעדים האלה מייצגים שינוי רחב יותר וארוך טווח במדיניות הכלכלית הסינית. סין החלה להפנים שהמערב בראשות ארצות הברית החל לנקוט יוזמות שנועדו להקטין את התלות של תעשיות רבות בכוח הייצור הסיני, דבר שבאופן טבעי ייפגע בצמיחה של השוק הסיני. משום כך, הגיע שי ג'ינפינג יחד עם יועציו הכלכליים לתובנה שיש לעודד יותר ויותר את הצריכה המקומית כדי להמשיך ולצמוח, ולהתבסס פחות על השוק העולמי. היעד הכלכלי ארוך הטווח של המפלגה הקומוניסטית הסינית הפך להיות מעבר למצב של חוסר-תלות בעולם והתבססות על כוח ייצור מקומי. זאת כהיערכות למצב שייכפה על סין, אולי, להיפרד מהכלכלה המערבית.
בכל זאת, כמובן שלא הרימו ידיים בסין ממסחר עם העולם ומהשקעות זרות, כי אלו עדיין מזרימים להם את עיקר ההון ומהווים את מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה הסינית, ולכן סין משתדלת לנקוט יוזמות של הסכמי סחר בי-לטרליים ומולטי-לטרליים עם מדינות רבות ככל שתוכל, תוך שהיא נזהרת שלא להגזים בצעדים נוגדי ארצות הברית כתגובה לצעדים מצידה של זו.
האתגרים שלה כיום רבים, כיוון שחברות זרות רבות מהססות היום הרבה יותר באם להשקיע בסין, זאת לנוכח חוסר הבטחון לגבי יציבות כוח העבודה והשוק הסיני, שנגרם בעקבות מדיניות הממשלה הסינית של סגרים נרחבים וממושכים לצורך בלימת וירוס הקורונה. סיבה שניה לחששות הגוברים בעולם לגבי השקעה בסין נוגעת להתערבותו של הממשל הסיני, אשר נעשתה ברגל גסה, ועל פי השראתו של שי ג'ינפינג, בהחלטות כבדות משקל הנוגעות לשוק החופשי. כך היה עם העלמתו של ג'ק מא, המייסד והמנכ"ל של קבוצת עלי-בבא, לתקופה ארוכה והאיסור שהוטל עליו להנפיק את קבוצת Ant, שהיתה אמורה לעשות מהפיכה בתחום הפינטק בסין. כך היה עם הגבלות שהוטלו על חברות סיניות שמתמחות במשחקים דיגיטליים, וכך היה עם המגבלות שהושתו על חברות המדיה החברתית הסיניות.
על רקע זה, קשה להבין את הקטיעה החדה של יחסי המסחר של סין עם אוסטרליה, בעקבות קריאתה של זו לעריכת חקירה עצמאית לגבי מקורו של וירוס הקורונה. סין ראתה בזה חלק מהנסיונות להביא להאשמתה, והיא הגיבה בהטלת מכסים והגבלות על היבוא מאוסטרליה. זוהי מכה קשה עבור אוסטרליה, ש-25% מהיצוא שלה הוא לסין. אך זוהי גם באופן טבעי פגיעה כלכלית בסין. שי ג'ינפינג החליט כנראה שמניעת ביזויה של סין בעולם קודם לפיתוח הכלכלי שלה. זה גם מעיד על כמה קל הדבר במדינה דיקטטורית להחליט החלטות שפוגעות בטובתה של המדינה.
מנגד, סין לא הצטרפה למערב בסנקציות שהוטלו על רוסיה, בעקבות פלישתה לאוקראינה. היחסים שלה עם רוסיה, גם הכלכליים, וגם המדיניים, חשובים לה מאד, במיוחד כחלופה ליחסים הכלכליים עם המערב באם ייכפה עליה היפרדות כלכלית. זאת למרות כל ההכרזות היפות שנאמרו מאות פעמים על ידי מנהיגי סין, כולל שי ג'ינפינג, שההכרה בריבונתן של מדינות היא אחד הנדבכים הבסיסיים ביותר של ההשקפה המדינית של המפלגה הקומוניסטית הסינית שמנהיגה את סין. ההנהגה הסינית הולכת בין הטיפות, ומעלימה עין, לפחות חלקית, מההפרה הגסה והאלימה של ריבונותה של אוקראינה על ידי רוסיה.
_________________
נושא טאיוואן
נושא טייוואן הוא הבעייתי ביותר בין הסוגיות הגיאופוליטיות בהן סין חלוקה עם המערב. זהו הנושא הטעון ביותר ואשר נושא בחובו את הסכנה הגדולה ביותר להתפרצות אלימה מצד סין.
אתחיל ממעט רקע. טאיוון כישות מדינית, אך לא מדינה רשמית, נקראת "הרפובליקה של סין" ושוכנת בעיקרה על האי טאיוואן ששטחו כ-36,000 קמ"ר, קצת יותר מפי אחד וחצי משטחה של ישראל.
האי מרוחק בממוצע כ-150 ק"מ מחופה המזרחי של סין היבשתית. שמו של המיצר שנוצר בין האי לבין סין נקרא מיצר טאיוואן, אך ידוע גם בשם מיצר פורמוזה, כשם אשר ניתן לאי בפי הפורטוגזים אשר גילו אותו בשנת 1544.
מספר תושבי טייוואן הוא כ-24 מיליון נפש, והיא אחת המדינות הצפופות בעולם.
האי טייוואן היה מאוכלס במקורו בילידים אוסטורנזים, בדומה לאוכלוסיה המקורית של הפיליפינים, מלזיה ואינדונזיה, והוא נשלט על ידי כובשים שונים במהלך ההיסטוריה, החל מההולנדים בתקופה הקולוניאילית שלהם ועד שושלת קיסרות צ'ינג הסינית. לאורך כל התקופות מאז שנשלט האי טייוואן על ידי הולנד הקולוניאלית ועד תקופת שליטת קיסרות צ'ינג, היגרו אל האי סינים. כיום מהווים ילידי טייוואן המקוריים רק כ-2 אחוז מאולוסייתה, כל השאר סינים במוצאם, אשר היגרו אליה במהלך השנים.
בעקבות מלחמת סין-יפן הראשונה וכניעתה של סין בסופה, מסרה סין את טאיוואן ליפן בשנת 1895, וזו שלטה על טאיוואן ביד קשה, תוך דיכוי מספר מרידות כנגדה, עד לשנת 1945, עת מסרה את האי חזרה לסין במסגרת הסדרי כניעתה במלחמת העולם השניה.
סין של אותה שנה, שנת 1945, היתה שקועה במלחמת אזרחים, בין תומכי המפלגה הלאומית הסינית, שנקראה הקוומינטנג, לבין תומכי המפלגה הקומוניסטית הסינית. מלחמת אזרחים זו החלה עוד בשנת 1927, והושהתה רק לצורך המלחמה ביפן. כאשר נכנעה יפן, חודשה מלחמת האזרחים בסין, כאשר הקוומיטנג, שהיה הכוח החזק יותר לפני מלחמה זו, מצא עצמו חבוט ומוחלש לאחריה.
טאיוואן, שהיפנים כאמור נסוגו ממנה, נמסרה לשליטתם של אנשי הקוומיטנג, המפלגה הלאומית הסינית, בראשותו של צ'יאנג קאי שק, אשר שלטה עדיין גם על איזורים נרחבים בסין היבשתית, למרות היחלשותה.
הקוומינטנג נהג יד קשה באוכלוסיה המקומית של טאיוואן, ולא היסס לדכא מרידות כנגדו תוך הרג המוני. משנת 1947 אף הוכרז שלטון צבאי באי, אשר נמשך 40 שנה.
בשנת 1949 הובסו כוחות המפלגה הלאומית בסין היבשתית על ידי תומכי המפלגה הקומוניסטית הסינית שהתמיכה בה הלכה וגדלה עם השנים. צ'יאנג קאי שק ברח מסין יחד עם כ-2 מיליון מתומכיו אל טייוואן, והכריז בה על הקמת "הרפובליקה של סין", כחלופה ל"רפובליקה העממית של סין" אשר הוקמה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית בראשות מאו זה-דונג. שתי הרפובליקות טענו שהן הריבון על כל שטחי סין ועמה. צ'יאנג קאי שק נמנע משום כך מלהכריז על מדינה עצמאית בטייוואן, מבחינתו האי הוא רק מקום מושבו הזמני עד שמפלגתו תחזור ותשלוט על כל סין. המפלגה הקומוניסטית הסינית הכריזה מצידה על טייוואן כעל מחוז סיני מורד.
ארצות הברית, אשר מסורתית ראתה בַּמלחמה בַּקומוניזם עוד סוג של דת, תמכה קודם לכן במשך שנים צבאית וכספית במפלגה הלאומית הסינית של צ'יאנג קאי שק, מתוך כוונה לדחוק את רגליהם של הקומוניסטים הסיניים, כי האמינה שהדבר יחליש את השפעתה של ברית המועצות.
כך, אמריקה מיהרה לקחת צד, והכירה ב"רפובליקה הסינית", שבעצם נשארה לשלוט רק על טייוואן ועוד מספר איים, כמדינה הסינית הרשמית היחידה.
בשנת 1979 הפנתה ארצות הברית עורף לטאיוואן מתוך שיקולים קרים, כדי לשתף פעולה עם סין הקומוניסטית. בארה"ב גברה ההכרה שמהלך כזה יתמוך טוב יותר בבלימת ברית המועצות, מי שנתפסה בעיניה כאוייבתה הגדולה ביותר. זו היתה פעולה נשיאותית שנויה במחלוקת, אשר רוסנה במעט על ידי הקונגרס האמריקאי אשר חוקק את "חוק היחסים עם טאיוואן", אשר מחייב את הממשל האמריקאי לספק לטאיוואן נשק. בכל זאת הפסיקה ארצות הברית את הכרתה הרשמית בטייוואן, ומאז ועד היום היא דוגלת במדיניות "סין אחת", כלומר בכך שבבוא היום תאוחד טייוואן עם סין, אולם אך ורק בדרכי שלום.
בעקבות ארצות הברית ניתקו 240 מדינות את יחסיהן הרשמיים עם טייוואן. כיום, רק 15 מדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים עם טייוואן, כולן קטנות ובעלות משקל מועט בזירה הבינלאומית, כגון בֶּליז, גוואטאמלה ופארגוואי.
המצב נהיה עדין יותר מבחינת העולם החופשי כאשר הכריזה על עצמה טייוואן דמוקרטיה, וערכה את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בשנת 1992. במי יש לצדד? בישות מדינית לא רשמית אך דמוקרטית, אשר תעשיית הרכיבים האלקטרונים שלה חיונית לתעשייה הטכנולוגית המודרנית? או לצדד בסין הקומוניסטית אשר יש לטענותיה לגבי ריבונות היסטורית על טאיוואן משקל על פי המשפט הבינלאומי?
אך אנחנו עוסקים בנקודת המבט הסינית, ונחזור אליה. אך קודם לטייוואן עצמה.
בטייוואן שתי מפלגות גדולות עיקריות: מפלגת קוומינטנג החדשה, אשר הוקמה על יסוד המפלגה הלאומית הסינית, ומנגד המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית. הראשונה דוגלת בשימור הסטטוס קוו עם סין העממית, השניה משמשת פה לקולות הנשמעים בטייוואן להכריז על עצמאות והתנתקות מסין. המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית בראשות הגברת דוקטור טסאי אינג-וֶון, נמצאת בשלטון מאז 2016. בשנת 2020 היא נבחרה לכהונה שניה עם רוב של 57%, מה שמעיד על הלך הרוח בטייוואן.
מאז עלייתה של המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית לשלטון בשנת 2016, קיררה סין הקומוניסטית את היחסים עם טייוואן.
שי ג'ינפינג אשר היה כבר בשלטון, נוקט מאז מדיניות של הטרדות בלתי פוסקות על גבולותיה של טייוואן באמצעות כוחות הים והאויר של צבא סין. מטוסי קרב סיניים חודרים לתחום האוירי של טייוואן כמעט מדי יום, לפעמים עשרות פעמים ביום. ספינות מלחמה סיניות, כולל נושאות מטוסים, מפליגות באופן הפגנתי במיצר טייוואן, ואלפי מתקפות סייבר מתבצעות על אתרים ממשלתיים של טייוואן מדי יום.
נוסף על כך נקטה סין הקומוניסטית מספר פעולות שנועדו לפגוע בכלכלתה של טייוואן, לדוגמה הגבלת התיירות מסין.
שי ג'ינפינג מקווה על ידי פעולות אלה לשכנע את החלק בעם הטייוואני שחותר לטייוואן עצמאית, להבין שעדיף לטייוואנים לחזור לתפיסת הסטטוס-קוו של סין אחת. ימים יגידו, כנראה בבחירות בטייוואן של שנת 2024, עד כמה היתה יעילה מדיניות עויינת זו של סין.
בנוסף להטרדת טייוואן, נוקטת המפלגה הקומוניסטית בהנהגת שי ג'ינפינג מדיניות חוץ נמרצת כלפי שאר מדינות העולם בכל הנוגע לטייוואן.
טייוואן תלויה כלכלית בסין. רוב רובו של הסחר שלה הוא עם סין, כמו כן מפעלי ייצור טייוואנים רבים נמצאים על אדמתה של סין. לכן, סין מפעילה לחץ על מדינות המגלות כוונה לחתום על הסכמי סחר עם טייוואן שלא לעשות זאת, כך להשאירה תלויה בה כלכלית.
נוסף על כך, סין נוקטת מדיניות קשוחה כלפי כל מדינה אשר מגלה כוונה להכיר בטייוואן כישות עצמאית. כך למשל, בשנת 2021, ביטלה סין את יחסי המסחר שלה עם מדינת ליטא, אחרי שזו איפשרה לטייוואן לפתוח נציגות רשמית בבירתה וילנה.
אז עכשיו לשאלה הגדולה: האם סין מתכננת לכבוש את טייוואן בכוח, בזמן כלשהו בעתיד הקרוב? כמובן שלא ניתן לדעת זאת בוודאות מוחלטת, אך על פי ניתוח הצהרות שי ג'ינפינג והפעולות הנעשות על ידי סין, ניתן להעריך שהתשובה לכך היא לא. לסין יש סבלנות. המפלגה הקומוניסטית ושי ג'ינפינג בראשה מאמינים שהזמן יעשה את שלו, שיש להמתין לקונסטלציה אשר תגרום לטייוואן ליפול לידיה כפרי בשל. במקביל, הם דוגלים בכך שיש לעשות הכל כדי לשמר את הסטטוס-קוו, בו אין הכרה רשמית בטייוואן כמדינה עצמאית, ושמדינות העולם, בראשן ארצות הברית, דוגלות בכך שטייוואן היא חלק מסין אחת. הם יפעילו כל לחץ שאינו מלחמתי כדי לעכב את התחמשותה של טייוואן, יבצעו כל מניפולציה שתגרום לעולם לחשוש מכוונות מלחמתיות של סין, כולל הגדלת צבאה, אך בפועל, סין לא תפעיל את צבאה כדי לכבוש את טייוואן בכל קונסטלציה שהיא בעתיד הנראה לעין.
________________
נושא השליטה במרחב ים סין הדרומי
מעבר לנושא טייוואן, נשאלת השאלה האם סין שואפת לדומיננטיות בדרום האוקיינוס השקט? או לפחות בים סין הדרומי?
על פי פעולותיה של סין בשנים האחרונות התשובה לכך היא חיובית. סין שואפת לחזק את שליטתה על נתיבי המסחר שיוצאים מסין ועוברים באוקיינוס השקט, וכן על כל מרחבי הים שקרובים לחופיה. לשם כך סין גם מגבירה את כוחה הימי וגם מנסה לקדם שיתוף פעולה עם מדינות האיים אשר בדרום האוקיינוס השקט.
מדינות אלה סובלות מאסונות טבע, בעיקר סופות, יותר מאשר מדינות באיזורים אחרים בעולם. תכיפותם ועוצמתם של אסונות טבע אלה הולכת ועולה עקב שינויי האקלים.
סין, היא שותפת מסחר גדולה ביותר של רוב המדינות באיזור זה. נוסף על כך היא אחת מנותנות הסיוע הגדולות ביותר למדינות אלה, אם בהלוואות, אם במענקים, אם בסיוע בהקמת תשתיות. למרות כל זאת, ההשפעה הגיאופוליטית של ארצות הברית, אוסטרליה וניו-זילנד עדיין חזקה יותר באיזור.
מעבר להשפעה הכלכלית, סין שואפת לבסיס צבאי אחד או יותר מחוץ לגבולותיה באוקיינוס השקט, לשם כך היא מנסה ליצור שיתופי פעולה צבאיים עם מדינות באיזור כדי שיאפשרו לה לעגון את ספינות המלחמה שלה בנמליהן בעת הצורך. בינתיים, ההצלחה להגיע להסכמים כאלה הינה זעומה, רק עם מדינת האיים הזעירה "איי שלמה", אשר נמצאת קרוב לאוסטרליה, חתמה סין על הסכם כזה במאי 2022, אם כי לא ברור לגמרי מה הזכויות שהעניקה לה איי שלמה במסגרת הסכם זה.
לעומתה, לארצות הברית יש בסיסים צבאיים רבים פעילים באיזור, ביניהם ביפן, בדרום-קוריאה, בפיליפינים, ובאיי מארשאל. סין רואה בכך אימפריאליזם אמריקאי. יש לה דרך ארוכה מאד כדי להשתוות לכוח הגיאופוליטי של ארצות הברית בפרט והמערב בכלל באוקינוס השקט.
__________________
סיכום
לסיכום, האם סין מהווה איום על שלום העולם החופשי?
כאשר מונה שי ג'ינפינג לנשיא הרפובליקה העממית של סין בשנת 2012, לאחר שאותר כמנהיג של פשרה על-ידי מנהיגי המפלגה הקומוניסטית 5 שנים קודם לכן, לא ביזבז אפילו יממה אחת. הוא החל מיד לבצע שינויי מדיניות ויוזמות במגוון רחב מאד של נושאים, חלקם מהותיים חלקם כמותיים. בין התהליכים המיוחסים לשי ג'ינפינג אפשר למנות את:
– טיהור המפלגה הקומוניסטית השלטת מהשחיתות שפשתה בה תוך חיזוק מעמדו בתוך המפלגה,
– הקמת יוזמת החגורה והדרך, "דרך המשי החדשה" כפי שהיא מכונה לעיתים, אותו פרוייקט רב-שנים להקמת רשת תשתיות יבשתיות וימיות, שתחבר את סין ביתר יעילות עם אירו-אסיה ועם אפריקה,
– האצת התעצמות הצבא בכלל, והצי הצבאי בפרט, חידוש והגדלת הכוח הגרעיני הצבאי של סין.
לשי ג'ינפינג מיוחסים גם מהלכים שאינם עולים בהכרח בקנה אחד עם טובת סין, כמו צמצום היבוא מאוסטרליה כתגמול על הכרזתה שיש לחקור את מקור וירוס הקורונה, התערבות במדיניות הכלכלית של שוק החופשי, על ידי הטלת מגבלות על חברות סיניות גדולות, התמיכה בנייראטיב של רוסיה לאחר פלישתה לאוקראינה, ועוד.
אך כמו שהראיתי בפרק 5, סין נשלטת על-ידי המפלגה הקומוניסטית, וזו, איננה מפלגה של אדם אחד. כל עוד שי ג'ינפינג מצליח באמצעות מדיניותו לרצות גורמים רבים בתוך המפלגה הזאת, הוא יישאר המוביל של המפלגה ושל סין. כנראה שבינתיים זה מצליח לו, ובסוף השנה, עת יתכנס הקונגרס הלאומי הסיני העשרים, שי ג'ינפינג ייבחר קרוב לודאי לכהונה נוספת כמזכיר המפלגה הקומוניסטית, כנשיא סין, וכראש צבאה.
לכן, כאשר מתייחסים לשאלה הנוגעת למדיניות סין, יש להתייחס לנאומיו של שי ג'ינפינג לא רק כמייצגות את דיעותיו האישיות, אלא גם כאל שופר אשר מייצג את הדעות הרווחות במפלגה הקומוניסטית.
אחרי שאמרתי זאת, אתייחס כעת לשאלה – האם סין מהווה איום על שלום העולם החופשי?
התשובה הקצרה היא: לא. התשובה המורכבת יותר, היא לא כרגע, אולי בעתיד.
אסביר. לסין הקומוניסטית אין שאיפות להנחלת האידאולוגיה שלה בעולם, כפי שהיה הדבר עם שתי המפלגות הטוטליטריות המפורסמות בהיסטוריה המודרנית: גרמניה בראשות המפלגה הנאצית, וברית המועצות בראשות המפלגה הקומוניסטית.
נכון, בסין מחפשים כל הזמן הוכחות כדי להראות לעולם שהשיטה שלהם טובה יותר: סין צומחת מהר יותר מכל מדינה, סין דואגת לתושביה טוב יותר מכל מדינה, ומנגד, להראות כמה רע במדינות הדמוקרטיות: העיתונות בסין מדגישה את אלימות המשטרה כלפי שחורים באמריקה, את הכשלון לבלום את וירוס הקורונה בתחילת המגיפה וכן הלאה וכן הלאה. בסין מאמינים שהאימפריה האמריקאית נמצאת בנסיגה. אבל שוב – אין להנהגה הסינית רצון להנחיל את "שיטתם" במירכאות בעולם.
מצד שני, בסין, בהשראתה של המפלגה, נהוג הניירטיב של 100 שנים של השפלה, אותה תקופה בה העולם הנאור נלחם בסין, ניצל את משאביה, והחליש אותה. לכן, יש בסין רגישות גדולה לפגיעה בכבוד הלאומי הסיני, ושאיפה, שוב, בדחיפה חזקה של המפלגה הקומוניסטית, לקבל מעמד מוביל בסדר העולמי, כפי שמאמינים היום בסין שמגיע להם, מתוקף גודלם הכלכלי. לכן, גם מטפחת ומעצימה המפלגה הקומוניסטית את "צבא השחרור העממי", שמו הרשמי של צבא סין. במפלגה מאמינים שצבא חזק יותר מאשר היה לסין עד לפני שנים מועטות, יתרום עוד למעמדה בעולם.
במישור הדיפלומטי הבינלאומי, סין אינה פרו-אקטיבית, כלומר נוקטת יוזמות, אלא בדרך כלל מגיבה לאירועים. לא תיראו נוכחות סינית בסוריה, לא תמצאו יוזמות פלישה ותיקון של מדינות אחרות בנוסח הפלישה לעירק או אפגניסטן. משום כך, גם, אף מדינה שיש לה יחסים טובים עם סין, לא יכולה לצפות לסיוע צבאי בעת משבר בנוסח הסיוע שמקבלת ישראל ו/או אוקראינה מארצות הברית ומדינות אחרות במערב.
הנהגת סין ממשיכה את המסורת הסינית של מיעוט התערבות צבאית בעולם מחוץ לסין. סין מתרכזת באינטרסים שלה. והאינטרסים של סין מבחינת מבטם של שי ג'ינפינג ושל המפלגה הקומוניסטית, הם בעיקר:
– המשך גידול ושיפור מצבה הכלכלי תוך הקטנת העוני של אזרחיה,
– איחוד עם טייוואן בבוא היום, כאשר כרגע יש לבצע התנגדות לכל מהלך שעלול למנוע איחוד כזה,
– מניעת שליטה של גורמים מחוץ לאזור שלה, כמו ארצות הברית, על דרכי הסחר שלה עם העולם,
– מסחר חופשי בין מדינות ללא כל מיגבלות, לכן סין מתנגדת בדר"כ להטלת סנקציות על מדינות,
– עידוד סדר עולמי המבוסס על אי התערבות של מדינה אחת בענייניה של מדינה אחרת, בטח לא פלישה או מלחמה.
הפלישה של רוסיה לאוקראינה הכניסה את שי ג'ינפינג והנהגת סין לדילמה ומעט מבוכה. מצד אחד יש את הפרדיגמה הזאת שהם מנסים לקדם – של אפס מלחמות בעולם ואפס התערבות בנעשה במדינות אחרות, בטח לא פלישה אלימה אליה.
מצד שני, לנוכח הניירטיב האמריקאי בשנים האחרונות שמציג את סין כאוייב העולם החופשי, סין הגיבה בניירטיב ובגישה העויינת את ארצות הברית, וכתוצאה מכך חברה אל רוסיה. רק לאחרונה, ברביעי בפברואר השנה, אחד-עשר (11) יום לפני הפלישה של רוסיה לאוקראינה, נפגשו שי ג'ינפינג וולידימיר פוטין במסגרת טקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף בבייג'ין, וחתמו על הסכם שיתוף פעולה נרחב.
זה, מדגים גם, כמה לא חכמה מדיניות ארצות הברית כלפי סין, אשר דוחפת אותה לשיתופי פעולה עם מעצמה בעייתית כמו רוסיה.
אתם שואלים אולי, למה רק לצפות שאמריקה תעשה מהלך לכיוון סין ולא להיפך? התשובה קשורה למה שהזכרתי קודם לכן, שסין לא יוזמת יותר מדי במישור הדיפלומטי הבינלאומי, אלא מגיבה. גם הפשרת היחסים בין סין לארה"ב שהחלה בשנות השבעים של המאה שעברה היתה יוזמה אמריקאית. גם היום בסין מחכים שביידן יתחיל בהפשרת היחסים הרעועים עם סין, הם לא ייזמו ראשונים. קצת רגשי נחיתות, אולי הרבה, אבל זה סין.
לסיכום, כפי שנראים הדברים בשנת 2022, למרות התמיכה של סין ברוסיה, ולמרות האמירות הקשוחות וההטרדות של סין את גבולות טייוואן, אין לסין כל כוונה לבצע פעולה אלימה כזו או אחרת במישור הבינלאומי.
במישור הכלכלי העולמי, סין כמעצמה כלכלית תגיעה לשיאה בעוד מספר שנים ואחר כך תתחיל לרדת בכוחה הכלכלי, הרבה לפני שתספיק לממש את רצונה להגדלת התמ"ג לנפש, כלומר את רמת החיים של רוב אוכלוסייתה. זאת עקב סיבות רבות, כמו הזדקנות מואצת של אוכלוסיית סין, ובעיות חוב. גם העולם התפכח מהאשלייה שניתן להיות תלויים כל כך במדינה בודדת, היא סין, בהקשר של שרשרות אספקה, כפי שהתגלה הדבר לאחרונה בתקופת הקורונה. כבר היום מתחילים מפעלים בינלאומיים רבים לשכפל חלקים של שרשרות אספקה במדינות נוספות על סין, כגון ווייטנאם, דרום-קוריאה וכדומה.
————–
אך האתגר האמיתי שעומד מול העולם היום ועוד שנים רבות קדימה, הוא לא העימות בין סין והמערב, אלא שינויי האקלים.
ממשל ביידן שהיה אמור להביא את הבשורה אחרי התקופה החשוכה של דונאלד טראמפ לא מתעורר משלב ההכרזות. באמריקה לא מבינים, שסין מחכה שארצות הברית תעשה את הצעד הראשון לחימום היחסים. זה חשוב מאד לעולם, ולו לצורך שיתוף פעולה במלחמה בשינויי האקלים.
כל סכנה אחרת לא מאיימת על העולם כרגע מצידה של סין.
__________________
הגענו לסופו של הפרק הזה. תודה על ההאזנה.
אם מצאתן או מצאתם עניין בפודקסט "מגרש עולמי", שתפו את עובדת קיומו עם כל מי שאתן חושבות או אתם חושבים שעשוי גם כן למצוא בו ענין, ואל תשכחו לדרג אותו.
מי שמעוניינת או מעוניין לקרוא את התמליל המלא של כל הפרקים של "מגרש עולמי" ששודרו עד היום מוזמן להיכנס לאתר האינטרנט של "מגרש עולמי". פשוט חפשו "מגרש עולמי" בגוגל, או הקישו worldplayfield.com.
לינק תוכלו למצוא בתיאור של הפודקאסט.
תוכלו גם לקבל עדכונים לגבי פרקים חדשים אם תעקבו אחרי עמוד הטוויטר של "מגרש עולמי".
להתראות בפרק הבא!
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן
כתיבת תגובה