תקציר:
חלפו כבר כשבועיים מאז הסתיים הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסינית והנושא ירד מהכותרות. אבל סין לא הולכת לשום מקום, והקונגרס היווה הזדמנות מצויינת ללמוד על עתידה של סין מן הבחינה הכלכלית, הבטחונית ומבחינת מדיניות חוץ. במיוחד מעניין לנתח את נאומו של שי ג'ינפינג שנבחר לכהונה שלישית כיושב ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית ששולטת לא עוררין בסין, ממנו אפשר ללמוד רבות על כוונותיו ותוכניותיו עבור סין בעתיד הקרוב והרחוק. בפרק זה ננתח את הדברים בהיבט אסטרטגי וגיאופוליטי, תוך שאנו מנסים להבין מהי באמת השקפת העולם של שי ג'ינפינג ומפלגתו, ולאן צועדת סין. בסופו של הפרק נרענן את ההערכה הקודמת לגבי מידת המסוכנות של סין לעולם החופשי.
תוכן הפרק:
כפי שתיארתי בפרק 5 של מגרש עולמי, הפרק שפתח את הסדרה "להבין את סין 2022", ועידת הקונגרס הלאומי של המפלגה הקומוניסטית של סין הוא האירוע החשוב ביותר בסין הקומוניסטית. הוא נערך אחת לחמש שנים בפני קרוב ל-2,300 מתוך אנשי ונשות המפלגה אשר נבחרו להיות נציגי המפלגה בקונגרס. במסגרת האירוע שנמשך כשבוע בוחרים את הנהגת המפלגה הקומוניסטית אשר כזכור היא זו שולטת ללא עוררין על סין. שיאו התוכני של האירוע הזה הוא הנאום שנושא היושב ראש המכהן של המפלגה, שהוא רשמית דין וחשבון שהוא נותן לחברי הקונגרס על ההישגים והכשלונות, בסוגריים אני אומר שכמובן שלמפלגה הקומוניסטית אין כאלה, של חמש השנים האחרונות ופירוט היעדים והתוכניות של המפלגה הקומוניסטית לחמש השנים הבאות. אין אירוע דומה ברמת סין כמדינה, כיוון שמבחינת המפלגה הקומוניסטית המפלגה היא הישות החשובה ביותר במדינה, והיא זאת שמכתיבה לה את מדיניותה.
מי שכיהן שתי קדנציות בתפקיד הבכיר ביותר של יושב ראש המפלגה הקומוניסטית, וכן כנשיא סין וכיושב ראש ה"ועדה הצבאית המרכזית", כלומר מנהיג הצבא הסיני. הוא שי ג'ינפינג. כבר לפני כארבע שנים הצליח ג'ינפינג להכניס שינויים בחוקת המפלגה הסינית שמבטלת מגבלה על פיה יושב ראש של המפלגה לא יכול לכהן יותר משתי כהונות רצופות. שי הצליח להכניס תיקון דומה גם לחוקת המדינה שמבטלת את מגבלת מספר הכהונות של נשיא סין.
כפי שהיה צפוי שי נבחר בעקבות זאת לכהונה שלישית כיושב ראש המפלגה, מה שמלמד על כך שהוא ביצר לו כוח אדיר במוסדות המפלגה. הבחירה עצמה התרחשה לקראת סוף המושב. ביום הראשון הופיע שי ג'ינפינג בפני באי הקונגרס כדי לנאום את עיקרי הדוח שלו למפלגה.
בשונה מהטררם והתהילה שאיפיינו את הופעתו של שי ג'ינפינג לפני באי הקונגרס ה-19 של המפלגה הקומוניסטית הסינית שנערך לפני חמש שנים, היתה תחושה שהפעם האוירה יותר מאופקת. זאת על רקע הבעיות המאתגרות את סין כיום מבית ומבחוץ. ואני מתכוון כמובן למגפת הקורונה שעדיין לא הסתיימה בסין ואשר גוררת עדיין סגרים נרחבים ותורמת להאטה בכלכלה, למצב הבלתי-יציב של תעשיית מימון הנדל"ן בסין, לירידה בצמיחה הכלכלית, ולעויינות ההולכת וגוברת כלפי סין, בעיקר מצד ארצות הברית, אשר תורמת למתיחות הביטחונית ופוגעת אף היא בכלכלה של סין. אולי זו הסיבה שהמילה "בטחון" הוזכרה בנאומו של שי 73 פעמים.
הפרק הראשון של נאומו של שי ג'ינפינג, נאום שאגב נמשך כשעתיים, מהווה כרבע ממנו, והוא מסכם את הישגיה של המפלגה בחמש השנים האחרונות. שי אף פעם לא לוקח לעצמו קרדיט אישי. תמיד מדבר על הישגי המפלגה הקומוניסטית, אך כיוון שעמד בראשה באותה תקופה ברור לכולם מי הוא חושב שאחראי להישגים אלה. שאר הפרקים של הנאום עוסקים במטרותיו ובתוכניותיו של שי ושל מפלגתו לחמש השנים הקרובות ואף מעבר לכך. מפרקים אלה ניתן להסיק על תפישת העולם המעודכנת של ג'ינפינג ועמו המפלגה לגבי התנהלות סין מבית, ועל יחסיה עם העולם הסובב אותה, מה הם הדברים שאותם היא רואה כאיום על המפלגה ועל סין, ומהם הדברים אותם היא שמה לה כיעדים עבור העם הסיני ויחסי החוץ של המדינה הסינית.
עקב כוחו הגדול של שי ג'ינפינג במפלגה הקומוניסטית סביר להניח שהדוח הזה משקף בעיקר את דעותיו של שי עצמו, עם התאמות למציאות הסובבת את סין ולדעותיהם של הפלגים השונים במפלגה. אחד מהתורמים הכמעט ודאיים לנאום הוא וואנג האנינג, חבר בועדה הקבועה של הפוליטביורו של המפלגה מאז 2017, אשר שימש בעברו פרופסור באקדמיה, ואשר נחשב לתיאורטיקן האידאולוגי של שי ושל המפלגה, אך ניתן לאמר שבעיקרו, הנאום הזה הוא מבית היוצר של שי ג'ינפינג עצמו.
____________________________
הנאום פתח בטפיחה על השכם של המפלגה הקומוניסטית, שקמה לדברי שי כדי לקיים ולבסס סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים, לדאוג לרווחת העם הסיני ולהגשים את התחייה הלאומית הסינית.
כאמור, החלק הראשון של הנאום עסק בהישגיה של המפלגה הקומוניסטית ב-5 השנים האחרונות. אעבור עליהם בקצרה כי זה מעניין לשמוע את מה נחשב בעיני שי והמפלגה הקומוניסטית כהישגים.
ההישג הראשון אותו הוא מונה הוא ההצלחה במלחמה במגפת הקורונה. הוא אומר: "שמנו את האנשים וחייהם מעל לכל דבר אחר ומימשנו בעקשנות מדיניות של אפס-קורונה." כלומר אין פה שמץ של הודאה בטעות כלשהי באופן הטיפול במגיפה. מן הסתם מרמז גם על המשך השימוש באותה מדיניות.
ההישג השני שבוחר ג'ינפינג לפרט הוא הטיפול הנמרץ שעשו השלטונות במחאות שהתרחשו בהונג-קונג על רקע הנסיונות לשמר בה קורטוב של דמוקרטיה. שי אומר: "הפעלנו את סמכות השיפוט של סין והבטחנו שהונג-קונג תישלט על-ידי פטריוטים. הודות למהלכים אלה הסדר הוחזר על כנו."
ההישג השלישי הוא לדבריו ההצלחה בטיפול בסוגיית טאיוואן. הוא אומר: "נלחמנו ללא היסוס כנגד הבדלנות בטאיוואן והפרעות מבחוץ תוך שאנו מראים נחישות ואת יכולתנו לשמור אל ריבונותה של סין ושלימותה הטריטוריאלית. חיזקנו את היוזמה האסטרטגית שלנו לאיחודה המוחלט של סין ופעלנו לתמיכה בעקרון של סין-אחת בקהיליה הבינלאומית". בסין ישנה שכבה לא קטנה של לאומנים, תופעה שחלקה התרחשה באופן ספונטני וחלקה טופחה ע"י המפלגה. שי בבירור פונה בדברים האלה אל אותם לאומנים. בפועל מה שעשתה סין זה להטריד את שמי וחופי טאיוואן מדי יום על ידי חדירה למרחב הטריטוריאלי שלה, ביצעה תמרונים צבאיים, ואיימה בהפעלת כוח כדי להרתיע את ארה"ב וגורמים אחרים מלקדם בטאיוואן שאיפות לעצמאות.
ההישג הרביעי אותו מונה ג'ינפינג הוא פעילותה הדיפלומטית של סין בעולם. הוא נוקט מלות תואר קשות יותר מאשר נקט בהן בעבר לתיאור העויינות שהתעוררה כלפי סין. הוא אומר: "אל מול שינויים דרסטיים בנוף הבינלאומי, בעיקר נסיונות חיצוניים לסחוט, לבלום, לחסום ולהפעיל לחץ מכסימלי על סין, שמנו את האינטרסים של סין ראשונים, התמקדנו בדאגות הפוליטיות הפנימיות שלנו, ושימרנו נחישות אסטרטגית נוקשה." מין מכבסת מלים חסרת משמעות מעשית שבאה בעיקר לאמר: הגבנו לעויינות, אנחנו לא יזמנו שום דבר שלילי.
________________________
כעת נעבור לחלק החשוב יותר של נאומו של שי ג'ינפינג, זה העוסק ביעדיה ותוכניותיה של המפלגה הקומוניסטית לעתידה של סין.
אני מדלג על הפרקים העוסקים בעתיד המפלגה עצמה, בפיתוח המרקסיזם בגוון סיני, ובחיזוק מעמדה. פחות מעניין כרגע.
לגבי עתידה של כלכלת סין, יש הרבה מאד התייחסויות בנאום. יש פה דברים ששמענו בנאומים קודמים, חיזוק של דברים אחרים וגם אמירות חדשות.
– ראשית, אומר שי, המטרה העליונה ביותר של המפלגה הקומוניסטית היא שיפור הרווחה ורמת החיים של העם הסיני. שימת הרווחה הכלכלית במקום כה חשוב, דבר שאינו חדש, כך היה בכל נאומיו של שי ג'ינפינג, מלמדת משהו על סדרי העדיפויות שלו. טאיוואן למשל נדחקת לסוף הנאום. נדבך עיקרי במאמץ למימוש המטרה של שיפור רווחת העם רואה שי בשיפור חלוקת העושר, או השוואת ההכנסה. שי לא מפרט אך על פי צעדים שננקטו בעבר ניתן לשער שמדובר בהכבדת המיסוי על חברות ויחידים פרטיים, לחץ עליהם לתרום חלקים גדולים מהעושר שלהם, העלאת שכר מינימום וכדומה. כמו כן, אומר שי, המפלגה תדאג להגדיל את רמת התעסוקה, לשפר את הבטחון הסוציאלי, ולקדם את יוזמת "הבריאות לַכּל" של סין. מעניין לדעת שבמדינה קומוניסטית אין עדיין בריאות זמינה וזולה לכל אדם.
עוד באותו נושא מדגיש שי את הצורך לפתח את איזורי הכפר. ישנו פער גדול מאד בין רמת ההכנסה והחיים של אנשים באיזורים הכפריים של סין לבין אלה שחיים בעיר, בעיקר בערים הגדולות. ההערכה היא שהמעבר המאסיבי של אוכלוסיה מן הכפר אל העיר בסין קרובה למצות את עצמה. ושי רוצה להפנות כעת משאבים גדולים יותר לפיתוח האיזורים הכפריים ותושביהם.
כל האמצעים האלה, אומר שי, נועדו להשגת "שגשוג משותף", Common Prosperity, שאני מעדיף לתרגם אותו כ-"שגשוג לכל". ג'ינפינג משתמש רבות במטבע הלשון הזאת בנאומיו מהזמן האחרון.
התפיסה הזו של "שגשוג לכל" של המפלגה הקומוניסטית מסבירה חלקית את ההתגוללות של ג'ינפינג על החברות הפרטיות הגדולות ועל המנכ"לים שלהן, כמו ג'ק מא מעליבבא. שי לא מעוניין שיהיו בסין עשירים גדולים לצד עניים. נחזור לזה גם בהמשך.
– המטרה הכלכלית מספר שתיים על פי שי ג'ינפינג היא המשך הצמיחה, תוך גידול משמעותי בתמ"ג לנפש עד השוואתו עם זה של מדינה מפותחת ברמה בינונית, כלשונו. אכן התמ"ג הממוצע לנפש הוא אחד המדדים המקובלים בכלכלה כדי לקבוע באם מדינה נמצאת בקטגוריה של מדינה מפותחת, או מדינה מתפתחת. כיום, התמ"ג הממוצע לנפש בסין על פי הבנק העולמי הוא ברמה של 12,550 דולר. זה מאד קרוב לממוצע העולמי. זה מאד דומה לממוצע במדינות קטנות. לעומת זאת, הממוצע במדינות בעלות הכנסה גבוהה, אלו הנקראות מפותחות הוא 47,900 דולר. כלומר פי ארבעה מזה של סין. באיחוד האירופי הוא עומד על 38,200 דולר. בארה"ב הוא מתקרב ל-70,000 דולר. בישראל התמ"ג הממוצע לנפש הוא 51,400 דולר. יש לנו במה להתגאות. יש לסין עוד הרבה דרך כלכלית לעבור.
זוהי הסיבה שהמפלגה הקומוניסטית קבעה בעבר יעד גידול של 8% מדי שנה בתמ"ג הכולל, מתוך ידיעה שהגידול באוכלוסיה קטן מאחוז, וכך להגדיל את התמ"ג לנפש מהר יחסית. היום המטרה הזו של גידול משמעותי בתמ"ג לנפש עומדת להתרחק, כיוון שהגידול השנתי בתמ"ג של סין צפוי להתייצב על ממוצע של שניים עוד שלושה אחוזים. אבל שי מודע לזה היטב, כיוון שהוא עומד מאחורי התוכנית להוריד את רמת הצמיחה לרמתה הטבעית, והוא אינו מדבר עוד על מהו המועד בו צפויה סין להגיע אל יעד מספרי מסויים.
בהקשר הזה שי מקדיש פרק שלם לצורך לעבור לפרדיגמה של פיתוח איכותי במקום כמותי.
למה הוא מתכוון.
ראשית, מבחינת האמצעים, שי אומר במפורש שהמפלגה הקומוניסטית עומדת לשפר את שליטתה בכלכלת המאקרו של המדינה, להכווין את השוק לעבר האסטרטגיה שלה, ולהגביר את הרגולציה הפיננסית. הכל מרמז חזק על הסטה כלכלית של סין שמאלה על עבר שליטה מרכזית גדולה יותר. בדיוק מה שמשקיעים זרים צריכים לשמוע כדי להבין שסיכון ההשקעה בסין הולך ועולה.
יש פה מעין ירייה של שי ברגל של עצמו. מצד אחד שי כן מכריז שיעודד השקעות זרות בסין, מצד שני כל הצעדים שהוא מבטיח רק ייגרמו לזהירות רבה יותר מצד משקיעים. רואים בבירור ששי נותן עדיפות עליונה למימוש האידאולוגיה הקומוניסטית בסין על פני צמיחה ופיתוח כלכלי. למרות שהוא רוצה את המשך זרימת ההון פנימה אל סין, בסתר ליבו הוא מקווה להצליח בכוחות עצמיים של סין, ואם יהיה צריך להקריב משהו לטובת האידיאלים של המפלגה, הרי זה צמיחה בכל מחיר. ברור שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. ג'ינפינג איבד את הסבלנות לחכות ליום בו סין תהיה הרבה יותר חזקה כלכלית והחליט שעוד בזמן שלטונו סין תדגים לעולם שכלכלה סוציאליסטית עדיפה על פני הכלכלה הקפיטליסטית של המערב. אך המאקרו-כלכלה, הפסיכולוגיה האנושית והסטטיסטיקה חזקות יותר מכל אידאולוגיה. שי ג'ינפינג לוקח סיכון שעלול לעצור את צמיחתה של סין כמעצמה כלכלית.
נדבך נוסף וחשוב בהמשך הצמיחה הכלכלית האיכותית על פי שי, הוא פיתוחו של השוק המקומי הסיני בהכוונת המפלגה, דבר שהוא מקווה שיגביר את מרכיב הצמיחה המקומית בצמיחה הכוללת ויקטין את התלות במדינות אחרות, מה שהוא קורא "הסתמכות עצמית"
– מטרה שלישית היא להפוך לאחת המדינות המובילות בתחום המדע, הטכנולוגיה והחדשנות, כדי להגיע ליכולת לספק את כל צרכיה הטכנולוגיים בעצמה. זה כבר לא רק יעד כלכלי, אלא גם יעד של עוצמה גיאופוליטית. שי רואה בצמיחת הטכנולוגיה והחדשנות בסין משימה אסטרטגית גדולה וחשובה. זהו חלק ממה שהוא קורא "טיוב הצמיחה הכלכלית וחיזוק כוחה של סין בעולם".
הוא אומר במילותיו שלו: "חדשנות צריכה להיות מניע הצמיחה העיקרי שלנו."
כדי לממש את המטרה הזו, שי מונה את התחומים שיש לחזק: חינוך, הגדלת ההשקעה הממשלתית במדע וטכנולוגיה עם שימת דגש על מחקר, הנעה של פרוייקטים לאומיים בתחומי המדע והטכנולוגיה החדשנית, וחיזוק מקומן של חברות, קטנות, בינוניות וגדולות, בפיתוח תעשיית ההיי-טק הסינית. שי לא אומר במפורש אם הוא מתכוון לחברות ממשלתיות או פרטיות, וכנראה שכאן הוא מתכוון לשתי הקטגוריות.
הרבה רמזים יש לכך שהמפלגה הקומוניסטית עומדת כנראה להקטין משמעותית את את ההשקעה המסיבית בתשתיות ובנדל"ן, שהיו מרכיב חשוב בצמיחה הגדולה שלה בשלושים השנים האחרונות. במקום זה היא תעבור להשקעות בתחום המדע וההיי-טק. מכיוון שבאופן טבעי השקעות כאלה צפויות להיות קטנות משמעותית מהשקעות בתשתיות, ירד מרכיב הצמיחה שנובע מהשקעות ממשלתיות אף הוא באופן משמעותי ואיתו אחוז הצמיחה כולו.
כדאי לציין שבתחומי המדע והטכנולוגיה סין עדיין הרחק מאחורי המערב, בעיקר מאחורי ארה"ב, וארה"ב החליטה שהיא רוצה לעשות פעולות פרו-אקטיביות שכך זה גם יישאר. היא רואה בזה צורך אסטרטגי לבלום את שאיפות ההובלה הטכנולוגית של סין. הסיבה הרשמית היא מניעת שכלול כלי הנשק הצבאיים שסין מפתחת, אלא שזו סיבה משנית. הסיבה העיקרית שלא נאמרת בגלוי היא הרצון לבלום את התפתחותה הכלכלית של סין, כי עוצמתה הגיאופוליטית של מדינה נמדדת קודם כל ע"י עוצמתה הכלכלית, רק אחר כך הצבאית.
דוגמה לפעולות שארה"ב נוקטת בהן היא החוק החדש של ממשל ביידן שהוכרז בשביעי באוקטובר השנה, אשר מטיל מגבלות על ייצוא של שבבים בתחום בינה מלאכותית, על ייצוא של ציוד ותוכנות המשמשות בייצור שבבים מתקדמים, ועל עבודה של אזרחים אמריקאים בתעשיית השבבים הסינית. זהו חסם משמעותי מאד שיקשה ויעכב את סין להתקדם בתחומים השבבים הקריטי. אין לה מספיק קניין רוחני משל עצמה בתחומי הטכנולוגיה הגבוהה. אין זה לא אומר שלא תוכל להשיג חלק מהטכנולוגיות האלה, אם באופן עצמאי ואם באמצעות ריגול תעשייתי. מה שבטוח שזה יעכב מאד את זמן ההגעה שלה אל היעד הזה, של עצמאות טכנולוגית בתחומי הליבה של ההייטק.
בראייה עולמית, כלל לא ברור שהגישה האמריקאית הזו של בלימת סין היא תפישה נכונה. גם בתוך ארה"ב יש דיון מקצועי וציבורי אם יש לבלום את סין, לצמצם המסחר שלה ולבודד אותה בינלאומית. סביר להניח שהעולם ייצא נפסד מהגישה הלעומתית הזאת, אם זה בגלל עליית מחירים משמעותית כמעט בכל מוצר שתימשך שנים רבות, אם זה בגלל העלאת ההתנגדות מצידה של סין לדמוקרטיות החופשיות אשר בגוש של ארה"ב, מה שעלול ליצור מתחים נוספים בזירות רבות בעולם.
קחו למשל את הפלישה של רוסיה לאוקראינה. אם היחסים בין סין לארה"ב היו כפי שהיו נאמר לפני כעשור, ייתכן מאד שסין לא היתה שומרת על נייטראליות אלא ניצבת בצורה בולטת לצד המערב כנגד רוסיה.
אוקיי, נעזוב את אמריקה ויחסה לסין, למרות שיש לי הרבה מה להגיד בנושא. נחזור לחזון הכלכלי של שי ג'ינפינג. שי מדגיש כאמור בנאומו את הצורך לפתח את המדע, הטכנולוגיה והחדשנות. אך שי איננו מתכוון לרשתות חברתיות או לחברות של קנייה אונליין שפרחו בסין, אלא לחברות שמייצרות חומרה. חברות האינטרנט לדעתו הן לא חברות הכלכלה האמיתית, הן פוגעות בחלוקה הצודקת של העושר, פועלות כמונופולים ויש להן השפעה חברתית שלילית. הן שואבות אליהן השקעות פיננסיות במקום שאלה ינותבו אל ההיי-טק הקשיח: מכשור, שבבים, מודרניזציה של תהליכים תעשייתיים, מדע, כלי נשק מתוחכמים וביוטכנולוגיה. לכאורה ראייה נכונה, אלא שבעולם החופשי יש מקום לכל אלה לדור בכפיפה אחת. לא כך רוצה שי עבור סין.
זה שופך אור נוסף על הצעדים שנקט ג'ינפינג כנגד חברות כמו עליבאבא, אנט גרופ, דידי גלובל, טנסנט והרבה אחרות שעוסקות בכלכלה הלא נכונה על פי שי. כמובן שזה בנוסף לחשש מכך שהנהלותיהן של החברות האלה רכשו כוח עד כדי איום פוטנציאלי על שליטת המפלגה הקומוניסטית בסין. לא רק זה אלא שחברות שכאלה שמעודדות יותר מדי את הכלכלה החדשה המבוזרת, זו שמחברת ישירות בין ספק השירות לצרכן שלו, אם זה פינטק ואם זה משלוחי אוכל עד הבית. חברות מהסוג הזה עוקפות את השליטה של המפלגה. כמו כן ההערצה שהתפשטה בסין למתעשרים חדשים כמו ג'ק מא, היזם מאחורי עליבאבא וחברת אנט, נתפסת על-ידי שי והמפלגה כאנטי-סוציאליסטית. היא מעודדת מחשבות על התעשרות מהירה וקלה במקום על עבודה יצרנית לטובת המדינה והמפלגה. היא מעודדת חשיבה קפיטליסטית.
– מטרה רביעית של ג'ינפינג הקשורה בעתיד הכלכלי היא לבצע שינויים והתאמות בנושא של היפתחות סין לעולם. שי מכוון למשל לכך שהחדשנות שתהפוך לחלק חשוב מהפיתוח של סין תמשוך אליה את השקעות הזרות, בנוסף להשקעות הממשלה הסינית. שינוי נוסף הוא הקטנת היבוא והטיית הצריכה הסינית לכיוון של הגדלת הצריכה המקומית. מכאן שבשינויים בתחום של הרפורמות הכלכליות והפתיחות לעולם הוא בעצם מכוון לאַסימטריה, זרים ישקיעו בסין, סין תמשיך לייצא סחורות, אבל סין תייבא פחות ואולי גם תשקיע פחות בעולם. יש פה הגברה של מנגינה שהתחלנו לשמוע בנאומים קודמים שלו מהשנים האחרונות, כאשר החל להפנים את ההבנה שהעולם מתרחק אט אט מסין. וכפי שכבר הזכרתי, חלק משמעותי בקיזוז הבעיה הזאת רואה שי בפוטנציאל שיש בעולם השלישי שעשוי להיות בין השווקים הצומחים ביותר בעתיד. מה שהחל כיוזמת החגורה והדרך עבר התאמות אך נמשך. שי מקווה שבעתיד יהווה דרום כדור הארץ יעד הולך וגדל לייצוא של סין.
___________________
הפרק העשירי של הנאום עוסק באקלים ובסביבה, ובמה ששי קורא לו "חתירה לפיתוח ירוק וקידום הרמוניה בין האדם לטבע". כמובן שאין שום דבר שלילי לאמר על המטרות האלה, יש רק לקוות שהמפלגה הקומוניסטית אכן תעמוד בהן. הפעולות שיש לנקוט ולשפר כדי לעמוד במשימה הירוקה הזו הן, על פי שי, האצת המעבר לכלכלה מבוססת אפס פליטות פחמן, מניעת זיהומים, באויר בים וביבשה, ופיתוח פרוייקטים לשימור הסביבה כמו פארקים לאומיים, ייעור, ובקרת דייג.
בניגוד להרבה מדינות מתפתחות, אך בדומה לקהיליה המערבית, אפשר להאמין לשי שהוא אכן רואה חשיבות אמיתית ביעדי האקלים של האו"ם מתוך מודעות עצמית. מזלנו שכך. חלקה של סין בפליטות פחמן דו-חמצני, שהוא הגורם העיקרי להתחממות הגלובלית היה 27% לפני חמש שנים. סין עדיין המדינה שתורמת את החלק הארי של פליטות גזי החממה.
הבעייה הכי גדולה שנובעת מהתרחקותה של ארה"ב מסין, והלחץ שהיא מפעילה על מדינות דמוקרטיות נוספות לעשות זאת, במקום לעבוד דיפלומטית על שיפור היחסים עם סין, היא בדיוק בתחום הסופר חשוב הזה של ההתחממות הגלובלית. היום כבר ברור שהעולם לא יעמוד במטרה שהוצבה בהסכם פריז להגביל את ההתחממות הגלובלית למעלה וחצי צלזיוס. והיום כבר ברור שכדי לנסות והישאר קרוב ככל האפשר ליעד הזה לא מספיק שכל מדינה תעשה לביתה, מה שגם כן עדיין לא קרה, אלא יש גם צורך בהעברת כספים מהמדינות החזקות למדינות החלשות כדי שגם הן תפעלה בצורה נמרצת כדי לעמוד ביעדי האקלים.
_____________
בפרק השנים עשר של הנאום שי עובר לדבר על היעדים עבור הצבא הלאומי הסיני. אלו הם שניים עיקריים: המשך תהליך המודרניזציה של הצבא והמשך הכפפתו המוחלטת למפלגה הסינית במקום למדינה הסינית.
שי מבקש להכניס יותר מדע וטכנולוגיה למערכות הצבאיות ולכלי הנשק, לשלב טכנולוגיות מידע ומנגנונים חכמים ולחזק את המפלגה בכל דרגי הצבא כדי להבטיח שהם תמיד יצייתו לפקודות המפלגה. שי והמפלגה הקומוניסטית נמצאים בחשש מתמיד מפני אפשרותה של הפיכה צבאית, דבר שקרה עשרות פעמים במדינות בעלות משטר דיקטטורי. והוא מבקש למנוע מראש כל אפשרות שתהליך כזה יתרחש.
מעבר לכך, אין בנאומו של שי כל הכרזות דרמטיות חדשות בנוגע לצבא והשימוש בו. כרגיל, הוא נוקט בקו הגנתי: "נגדיל את יכולותיו האסטרטגיות של הצבא העממי הסיני כדי להגן על ריבונותה של סין, על בטחונה ועל האינטרסים שלה."
בנוגע לנשק גרעיני, ג'ינפינג רומז במילותיו: "נקים מערכת חזקה להרתעה אסטרטגית". זוהי התייחסות, אמנם לא מפורשת, להגדלת כמות וסוגי הנשק הגרעיני האסטרטגי של סין. העויינות כלפי סין קרוב לוודאי שהביאה את שי להאמין שהגדלת הארסנל הגרעיני ועיבויו בפצצות מימן, וכן הגדלת הכמות של הטילים הבליסטיים תשפר את כוח ההרתעה שלה ותמצב את סין כמעצמה גרעינית של ממש. על פי גורמי המודיעין במערב אכן משקיעה המפלגה הקומוניסטית כסף רב הגדלתו של צבא סין וציודו בנשק חדיש, וכן בהגדלת הארסנל הגרעיני של צבא סין.
_____________________
רק בפרק השלושה-עשר של נאומו, קרוב לסופו, מגיע שי לנושא הטעון של האיחוד עם טאיוואן, וכורך אותו עם האיחוד עם הונג-קונג ומאקאו שהוא עובדה גמורה.
אנחנו יודעים שסין נקטה אמצעים נוקשים בהונג-קונג כדי לדכא כל שאיפה להמשך הליברליזציה שהיתה נקוטה בה בימי שלטון בריטניה, בניגוד למה שהיה מוסכם בין סין לבריטניה. כאשר החזירה בריטניה את הונג-קונג לסין בשנת 1997 לאחר 156 שנה של שלטון בריטי, היתה הבנה שנוצרה כבר בשנת 1984 שסין תשמור על המערכות הקיימות של ממשל וכלכלה, תחת העיקרון של "מדינה אחת, שתי שיטות" לתקופה של 50 שנה, כלומר עד 2047. אלא שסין פירשה את השיטה שהיא רוצה לשמר בהונג-קונג אחרת מבריטניה. כך טוען שי שהמדיניות של "מדינה אחת, שתי שיטות" היא הצלחה, למרות שזו פארסה. הוא אומר: "נמשיך עם השיטה הזו בה העם של הונג-קונג והעם של מאקאו מנהלים את שטחיהם תוך מידה רבה של אוטונומיה", סוף ציטוט. מכאן שעל פי ההשקפה של שי והמפלגה הקומוניסטית, כאשר הם אומרים "מדינה אחת, שתי שיטות", הם לא מתכוונים ליותר מאשר לאוטונומיה אדמיניסטרטיבית. אין פה ואף פעם לא היתה כל כוונה שהשיטה הדמוקרטית-ליברלית חלילה תמשיך להתקיים באיזורים האלה. וזהו לקח חשוב כמובן לתושבי טאיוואן, לפחות אלה שלא חפצים להסתפח לשלטון הקומוניסטי של סין הגדולה.
אחרי הקדימון שעסק בהונג-קונג ומאקאו עבר שי לעסוק בטאיוואן. שי מתאר את התיזה שלו הגורסת הפרדה בין אותה אוכלוסייה בטאיוואן המעוניינת באיחוד עם סין, אותה סין תמשיך לחבק ולעודד, לבין האוכלוסייה המבקשת "טאיוואן עצמאית", בה תיאבק סין בכל כוחה.
אחר כך הוא חוזר על הכרזותיו המוכרות מנאומיו הקודמים. שי אומר: "טאיוואן שייכת לסין. פתרון שאלת טאיוואן הינו עניין שייפתר ע"י הסינים. נמשיך לחתור לאיחוד בדרכי שלום אך לעולם לא נבטיח לזנוח את השימוש בכוח, ואנו שומרים את האופציה לנקוט בכל האמצעים הנדרשים. הדברים האלה מופנים אך ורק כנגד כוחות חיצוניים שמתערבים בנושא", בסוגריים: קרי ארה"ב והמערב, "וכנגד אותם בדלנים מעטים ששואפים לטאיוואן עצמאית." סוף ציטוט.
אנחנו יודעים שהרוב בטאיוואן דוגל בהמשך ההפרדה המדינית מסין, אך מתנגד להכריז באופן נחרץ על מדינה עצמאית מתוך חשש מסין.
לסיכום, אין פה שום דבר חדש. שי מאמין שעדיף לתת לזמן לעשות את שלו, עד שהתנאים לאיחוד עם טאיוואן יבשילו. מה זה תנאים שיבשילו? למשל, ארה"ב תהיה חלשה מספיק או עסוקה בעניינים אחרים מכדי להתערב בסכסוך הזה, טאיוואן תיעשה חלשה כלכלית עד כדי שהעולם יפסיק להתעניין בה ותושביה יבקשו את האיחוד עם סין, וכולי וכולי. שי ללא כל ספק מעדיף שלא לעשות צעדים מעשיים מעבר להטרדות גבולותיה של טאיוואן ומעט עיצומים כלכליים שסין מטילה עליה. אבל כל זה בתנאי שיימשך הסטטוס-קוו שהיה נקוט עד לפני מספר שנים בו אין רוב פוליטי למתנגדי סין בטאיוואן, אין כל מימוש של טאיוואן כמדינה עצמאית, והמערב ובראשו ארה"ב ממשיך במדיניות "סין אחת" המוכרזת שלו מאז 1972.
משום כך, פעולות הפגנתיות בנוסח ביקור יושבת ראש בית הנבחרים האמריקאי ננסי פֶּלוֹסי בטאיוואן שהיה השנה ללא כל ספק אינן תורמות ליכולת של שי להמשיך עם הקו המתון יחסית הזה שלו. גם לא ההכרזות הלוחמניות באופן מפתיע של ג'ו ביידן, שאמר: "נגן על טאיוואן בכל הכוח אם סין תפלוש אליה." מוטב היה אם מדינאים אמריקאיים היו נוהגים ויינהגו בעתיד ביתר חוכמה.
בשנת 2024 תהיינה בחירות בטאיוואן. הקמפיינים שיקדימו את הבחירות ותוצאותיהן יספקו ללא ספק הרבה סיבות לדאגה וחוסר שקט בקרב שי ומפלגתו ויגרמו להרבה זעזועים בשקט הבינלאומי.
______________
הפרק הבא בנאומו של שי, והאחרון שאגע בו, נגע אף הוא ביחסים בינלאומיים. הכותרת שהוא נתן לו היתה: "קידום שלום עולמי ופיתוחה ובנייתה של קהילה אנושית בעלת עתיד משותף".
בפרק הזה גולל שי את תפיסת עולמו המתנגדת לסדר העולמי שהתהווה עם סוף מלחמת העולם השניה, אשר התגבש להיות חד-קוטבי עם נפילתה של ברית המועצות, כלומר סדר עולמי הסובב סביב ארצות הברית של אמריקה. שי מפרט את משנתו מבלי להזכיר את שמה של ארה"ב במפורש אפילו פעם אחת אבל ברור לכל שאליה הוא מתכוון. הוא אומר: "יש להתנגד לעולם החד-קוטבי ההגמוני, להתנגד לכוחנות ולבריונות". שי מכוון לסנקציות המופעלות לעתים בהובלת ארה"ב על מדינות המורדות בסדר והשלום העולמי, כמו רוסיה ואירן. והוא ממשיך: "יש לקדם סדר עולמי המבוסס על רב-קוטביות. המעשים ההגמוניים, החד-צדדיים והבריוניים, תוך שימוש בכוח כדי לאיים על החלש, לקחת את ששייך לו בכוח ובמירמה, ולשחק משחקי סכום-אפס, גורמים לנזק כבד".
מלים קשות. צריך להבין, ששי ג'ינפינג לא אומר את זה בהכרח מעמדה של כוחנות, אלא מעמדתו של הנפגע. למרות שסין הרוויחה רבות מהפתיחות לארה"ב ואחר כך למערב כולו, אם זה כתוצאה ממסחר פתוח, השקעות בשני הכיוונים וידע מדעי וטכנולוגי רב שעבר אליה, שי מרגיש שהצעדים שארצות הברית נוקטת מצידה כנגד סין, גורמים לכך שסין יותר נפגעת מאמריקה מאשר מרוויחה ממנה. אם זה בגלל העלאת חומות מכס בתחילה שפגעו במסחר, אם זה באמצעות לחץ דיפלומטי וצבאי בעקבות החששות מהשאיפות של סין בים סין הדרומית ובטאיוואן, אם זה בגלל סנקציות כלכליות שהיא חוששת שיוטלו עליה בגלל דיכוי זכויות הפרט בסין, ואם זה בגלל מגבלות שמטיל הממשל בארה"ב על העברת ידע, סחורות וציוד מתקדם מארה"ב לסין.
המענה של סין לכך הוא פנייה אל העולם ליצור סדר עולמי רב-קוטבי שבו אין לארה"ב כל מעמד מיוחד. על פי הפילוסופיה המדינית של המפלגה הקומוניסטית, לא פוסלים אף מדינה ריבונית יהא המשטר בה אשר יהא, גם הוא עריץ, ואל לה לאף מדינה להתערב בענייניה הפנימיים של כל מדינה אחרת. סין מחזיקה בדעות אלה משתי סיבות עיקריות. ראשית, כי הרי גם כנגד סין טוענים טענות של רודנות ודיכוי אזרחים, ולכן היא איננה מעוניינת בכל תקדים של לחץ על מדינה בגלל עריצות דומה. שנית, סדר עולמי בו כל מדינה נחשבת באופן שווה יחזק את מעמדה הבינלאומי של סין הודות למדינות עולם שלישי רבות שמרגישות חייבות לסין בעקבות השקעות והלוואות שניתנו להן על ידיה.
המדיניות הזאת של יצירת קשרים עם כל מדינה בעולם שמעוניינת בכך יהא משטרה אשר יהא די דומה אגב למדיניות החוץ הישראלית במשך תקופות מסויימות, בעצם עד היום. כנראה אופייני לכל מדינה שחשה שהיא בעמדת נחיתות דיפלומטית בינלאומית.
אז כששומעים את הרטוריקה הזאת של המפלגה הסינית מבינים את הסתירה הפנימית שסין נמצאת בה בעקבות פלישתה של רוסיה לאוקראינה. מצד אחד, אין התערבות יותר חזקה ואלימה בענייניה של מדינה אחרת מאשר לפלוש אליה בכוח צבאי, וסין הכירה ומכירה באוקראינה כמדינה ריבונית. מצד שני, סין מתנגדת להטלת סנקציות על כל מדינה, וכן יש לה אינטרסים עמוקים לשמור על יחסים טובים עם רוסיה, לכן היא מתנגדת לכל הפעולות שנקט המערב כנגד רוסיה. וכך החליט שי ג'ינפינג לשבת על הגדר, לא להפר את הסנקציות שהוטלו על רוסיה אך לא להגביל את המסחר איתה, ולא לתמוך מדינית וצבאית ברוסיה אך גם לא להצטרף לגינויים שלה באו"ם. גם אין כל תמיכה של ממש באוקראינה.
בהמשך חשוב לשי להדגיש שחוסר תוקפנות היא אבן יסוד במדיניות החוץ של סין. הוא אומר: "סין מתמידה עם מדיניות הגנה לאומית בלתי-התקפית, והפיתוח שלה מחזק את כוחות השלום של העולם. לא משנה לאיזו רמה תגיע סין בהתפתחות שלה, היא אף פעם לא תשאף להגמוניה בינלאומית או תעסוק בהתפשטות עולמית." סוף ציטוט.
זה נשמע מעודד, ואכן סין אף פעם בהיסטוריה שלה לא ניסתה להתפשט אל מעבר לשטחיה. הונג-קונג היתה תמיד מושבה סינית, וגם איי טאיוואן היו חלק מסין. כך שאין פה סתירה. כך שמלבד ההתעקשות הבלתי נלאית להתאחד עם טאיוואן ועוד מספר מחלוקות לגבי כמה איים קרובים לחופיה אפשר להאמין שאין לה כוונות התפשטות גיאוגרפיות. ישנן חששות במערב שסין רוצה שליטה מוחלטת על מעבר אוניות בים סין הדרומי, אך לפחות אין הצהרה מפורשת על כך בנאומו של שי. עד היום הראה שי ג'ינפינג שכאשר יש לו כוונות גיאופוליטיות הוא מצהיר עליהן מראש.
בהמשך הפרק הזה של נאומו עובר שי ליחסים בינלאומיים שעיקרם כלכלי. הוא אומר: "סין נצמדת למסלול הנכון של גלובליזציה כלכלית. היא שואפת לקדם ליברליזציה במסחר ובהשקעות. לקדם שיתופי פעולה דו-צדדיים, איזוריים, ורב-צדדיים, ולהגדיל את התיאום המאקרו-כלכלי העולמי. סין מתנגדת לפרוטקציוניזם, העלאת גדרות וחומות מסחריים, הינתקות כלכלית, הפרעה לשרשרות אספקה, הטלת סנקציות ע"י צד אחד וטקטיקות של הפעלת לחץ מירבי."
יש פה הבעת מחאה על ההתרחקות של העולם ממסחר גלובלי חופשי ועל הרצון של ארה"ב להתנתקות מכל תלות כלכלית בסין. זה נכון ששי מתעלם בכוונה מפרוטקציוניזם והפרות של הסכמים בינלאומיים שנקטה סין מצידה לאורך השנים. לגביהן אפשר לאמר שנסיון העבר הראה שבדיונים ומשא ומתן בדרך כלל הצליחו לשנות לפחות חלק מדרכיה של סין. אחת הדוגמאות היא נושא ההגנה על הקניין הרוחני שסין שיפרה אותו משמעותית במשך השנים. חבל שארה"ב זנחה את הרצון להידבר עם סין ובחרה בדרך העימות. עימות שהולך ומקצין וכבר מתקרב למיצוי כל אמצעי שאינו מלחמה של ממש.
__________________
סיכום ומסקנות
ראשית, שי ג'ינפינג כצפוי, נבחר לכהונה שלישית וכנראה לא אחרונה לתפקיד יושב ראש המפלגה הקומוניסטית הסינית. בוודאות כמעט מלאה תוארכנה גם הקדנציות שלו כנשיא סין וכראש הכוחות המזויינים הסיניים. כמו כן הועדה הקבועה של הפוליטביורו, אוישה ברובה המוחלט בתומכיו.
שי ג'ינפינג הפנים את העויינות והצעדים שנוקטת ארה"ב כדי לבלום את הצמיחה של סין. נוסף על כך יש את הקורונה שאינה דועכת בגלל ההתנגדות העקרונית של סין לקנות חיסונים מהמערב ומדיניות אפס-קורונה הנמשכת. שי רואה במדיניות זו הצלחה מה שמרמז שכנראה גם תימשך עוד זמן רב למרות פגיעתה בכלכלת סין. נוסף על כך יש את המצב הכלכלי העולמי שנראה שהולך לקראת מיתון, מה שייפגע אף הוא בצמיחה של סין.
לכן, שי משנה את המדיניות הכלכלית, אם כי לא באופן דרמטי. סין תְפַתַח את השוק המקומי כדי להיות תלויים פחות בייצוא. סין תשקיע בפיתוח המדע והטכנולוגיה כדי ליצור חוסר תלות בטכנולוגיה מערבית. סין תפסיק לעודד השקעות בנדל"ן. סין תקטין מאד השקעות בתשתיות, כמו כבישים, רכבות, נמלים ושדות תעופה שאיפיינו את שלושים השנים האחרונות. וסין כנראה לא מעוניינת עוד להגדיל את רמת החוב הלאומי שלה ולא לדלל את הרזרבות הפיננסיות שלה.
התוצאה של כל אלה תתבטא בצמיחה שנתית של שניים עד שלושה אחוזים למשך מספר לא ידוע של שנים קדימה. ג'ינפינג קורא לזה צמיחה איכותית.
שי עושה רבות בנאומו להכין את המפלגה והעם הסיניים לתקופה קשה יותר מאשר הורגלו אליה.
מבחינת הדיפלומטיה ויחסי החוץ של סין, אין כל חדש. יש אולי דגש יתר על התנגדות סין להגמוניה של ארה"ב בסדר העולמי החד-קוטבי. אין ספק שהעוינות שחשה סין הופכת אותה בתגובה ליותר עויינת את המערב, בעיקר את ארה"ב, ולפחות מוכנה לשתף איתה פעולה ביוזמות חשובות. הדבר ישפיע חזק ולרעה על מחירי המצרכים בעולם, על הכלכלה העולמית בכלל, אבל מה שיותר חשוב, זה ישפיע לרעה על המלחמה בשינויי האקלים שחיוני לה שיתוף פעולה בין מדינות, לא רק פעולות ע"י כל מדינה לעצמה.
מבחינת טאיוואן, שזהו הפוטנציאל המסוכן ביותר להתפרצות של עימות צבאי, הדבר נמצא יותר בידיים של המערב מאשר בידיים של סין, למרות שזה לא מה שתשמעו בהערכות המערביות. שי ג'ינפינג והמפלגה הקומוניסטית ממשיכים בקו של איחוד בדרכי שלום, אך הם חוששים מאד מהאפשרות של שינוי בסטטוס קוו הדיפלומטי בעניין טאיוואן. כל עוד טאיוואן לא מממשת כל צעד אופרטיבי לקראת הפיכתה למדינה עצמאית, וכל עוד ארה"ב ומדינות אחרות לא דוחפות אותה לעצמאות או לתחושות שווא שבמקרה של עימות צבאי יגנו עליה, סין לא תנקוט כל צעד מלחמתי.
כך שמכל הבחינות, גם הצבאית וגם הכלכלית, סין נכון להיום אינה מהווה סכנה לעולם החופשי, בניגוד לדיעה של מי שמכונים הנצים של מדיניות החוץ האמריקאית.
יש לקוות שאלה לא ישתלטו לחלוטין על מדיניות החוץ האמריקאית ושהשכל ינצח גם את החרדות הבלתי מבוססות וגם את השאיפות ההרואיות חסרות הסיכוי להנחיל בכוח השקפות דמוקרטיות ליברליות בעולם. אלו צריכות להופיע מתוך תהליכים פנימיים, ופנימיים בלבד.
כל הזכויות שמורות לרוני ויסמן 2022
כתיבת תגובה